מו”ר הרב אביגדר נבנצל שליט”א : הנשמה – חלק ששייך לקב”ה ונלקח ממקום גבוה מאוד – אך חלילה לא חלק מעצמותו יתברך

באתר http://www.hakotel.org.il/hebrew/ask-the-rav/view-question.asp?id=1182&page=&keyword=&x_category=
יש שאלה ותשובה בענין מהות הנשמה
שאל את הרב

מהות הנשמה

שאלה:שלום כבוד הרב,
מקובל לומר שהנשמה היא חלק א-לוה ממעל. רציתי להבין, מה זאת אומרת “חלק א-לוה ממעל” האם הנשמה היא חלק מהקב”ה ממש? אם כן, הרי יש בכל יהודי “חתיכת אלוהות”. האין בכך ע”ז חלילה או הגשמה של הקב”ה?!

התשובה:המשיב: מו”ר הרב אביגדר נבנצל שליט”א

שלום רב,

“חלק א-לוה ממעל” היינו חלק של הקב”ה ולא חלק מהקב”ה. דהיינו, חלק ששייך לקב”ה ונלקח ממקום גבוה מאוד – אך חלילה לא חלק מעצמותו יתברך. ואמנם הנשמה ברואה, אך שונה היא משאר הבריות בשל הלקחה ממקום גבוה מהן – “חלק א-לוה ממעל”.התשובה התקבלה בתאריך ז’ טבת תשע”ז

נספח ע”י שלמה משה שיינמן

כיון שהרב נבנצל שליט”א לא הביא מקורות אנסה להביא מקורות.

על פי נוסח תפילת “יגדל” (ועוד) לא שייך המושג “בריאה” כאשר מדובר בהקב”ה

יִגְדַּל אלוהים חַי וְיִשתַּבַּח, נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ.
אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ, נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדוּתוֹ.
אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גוּף, לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשּתוֹ.
קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשר נִבְרָא, רִאשוֹן וְאֵין רֵאשית לְרֵאשיתוֹ.
הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר, יוֹרֶה גְדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ.

מפשטות התלמוד יש להתייחס לנשמה כדבר ששונה מן הקב”ה

• • • תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א

• • • וא”ר יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, שנאמר (ישעיהו נז, טז) : [כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף] כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי

   

רש”י מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א

עד שיכלו וכו’ – אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד ונתנם לשם.
כי לא לעולם אריב – לאחר זמן הגאולה ולא לנצח אקצוף מלגאול כי רוח אשר לפני נשמות שבגוף יעטוף הוא המאחר כמו העטופים ללבן (בראשית ל) ונשמות שאני עשיתי.

• • • תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד א,

הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד? – לא אמרן אלא כנגד הקדוש ברוך הוא וכנגד נשמה: מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם – אף נשמה מלאה את כל הגוף; מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה – אף נשמה רואה ואינה נראית; מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כלו – אף נשמה זנה את כל הגוף; מה הקדוש ברוך הוא טהור – אף נשמה טהורה; מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים – אף נשמה יושבת בחדרי חדרים; יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו.

• • • תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד ב,

אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן, שנאמר: הן לה’ אלהיך השמים ושמי השמים. ריש לקיש אמר: שבעה, ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות…
ערבות – שבו צדק, משפט וצדקה, גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה, ונשמתן של צדיקים, ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות, וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו מתים. צדק ומשפט – דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך, צדקה – דכתיב וילבש צדקה כשרין, גנזי חיים – דכתיב כי עמך מקור חיים, וגנזי שלום – דכתיב ויקרא לו ה’ שלום, וגנזי ברכה – דכתיב ישא ברכה מאת ה’, נשמתן של צדיקים – דכתיב והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה’ אלהיך, רוחות ונשמות שעתיד להיבראות – דכתיב כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו מתים – דכתיב גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה. שם אופנים ושרפים וחיות הקדש, ומלאכי השרת, וכסא הכבוד, מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות, שנאמר סלו לרכב בערבות ביה שמו, ומנלן דאיקרי שמים – אתיא רכיבה רכיבה: כתיב הכא סלו לרכב בערבות וכתיב התם רכב שמים בעזרך.

לדעת מנורת המאור הגוף וגם הנשמה הם מעשי ידי הקב”ה

מנורת המאור פרק ג – תשובה עמוד 29 ועמוד 30

שכל ישראל הם מוכנין לחיי העולם הבא אם עושין תשובה, דכתי’ כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. פי’ הנשמות הם מעשי ידי, ולפיכך אני מלמד עליהם זכות. לפי שהיא מן העליונים. ואף על פי שהנשמה והגוף הם מעשה ידיו, אפי’ הכי הב”ה חומל על הנפש יותר, מפני שהיא גזורה מתחת כסא כבודו. ולפיכך מביא ייסורין על גוף האדם בעולם הזה,
אולי תזכה הנשמה. וכתב ר’ יונה ז”ל והמשל בזה, כי המלך יחמול על חניכיו ילידי ביתו הקרובים אליו, והם מאצילי הארץ הנכבדים, ויחמול עליהם יותר ממה שהוא חומל על הרחוקים ועל הפחותים.

 

אפילו כסא הכבוד נברא, כל שכן הנשמה

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נד עמוד א

והא תניא: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח. תורה – דכתיב ה’ קנני ראשית דרכו. תשובה – דכתיב בטרם הרים ילדו וכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. גן עדן – דכתיב ויטע ה’ אלהים גן בעדן מקדם. גיהנם – דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה. כסא הכבוד ובית המקדש – דכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. שמו של משיח – דכתיב יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לט עמוד ב

והא תניא: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, אלו הן: תורה, ותשובה, גן עדן, וגיהנם, כסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח; תורה – דכתיב: ה’ קנני ראשית דרכו וגו’, תשובה – דכתיב: בטרם הרים יולדו ותחולל וגו’ תשב אנוש עד דכא וגו’, גן עדן – דכתיב: ויטע ה’ אלהים גן בעדן מקדם וגו’, גיהנם – דכתיב: כי ערוך מאתמול תפתה, כסא כבוד – דכתיב: נכון כסאך מאז, בית המקדש – דכתיב: כסא כבוד מרום מראשון, שמו של משיח – דכתיב: יהי שמו לעולם וגו’!

לדעת המקובלים  – נפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד – ואחרוני הפוסקים הלכו בעקבותם

• • • אלשיך דברים פרק יד(ב):

ואמר באיזה הדרך בנים אתם לה’, הלא הוא, כי עם קדוש אתה שהוא מפאת הנפש שהיא לה’ אלהיך חצובה מתחת כסא הכבוד.

• • • מטה משה עמוד התורה שער א

במעלת התורה ואמרו נמי רז”ל במסכת סנהדרין פרק חלק (צט ב) וז”ל, אמר רבי אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בין פמליא של מעלה לפמליא של מטה, שנאמר (ישעיה כז, ה) או יחזיק במעזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. רב אמר כאילו בנה פלטרין של מעלה ופלטרין של מטה, שנאמר (שם נא, טז) ואשים דברי בפיך. ר’ יוחנן אמר אף מגין על כל העולם כולו, שנאמר (שם) ובצל ידי כסיתיך. ר’ יוחנן אמר כאילו מקרב את הגאולה. וכוונתם ז”ל על השלום הרמוז אצלינו בלי ספק, והוא שלום הגוף והנפש שנקראים פמליא שלמעלה ושלמטה. כי הנשמה החשובה חצובה מתחת כסא הכבוד, חלק אלוה ממעל, נקרא פמליא שלמעלה, והגוף הנגוף הלז עפר מן האדמה נקרא פמליא שלמטה. והביא ראיה מפסוק או יחזיק במעזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. רצה לומר המחזיק במעוז השם, והיא התורה, יעשה שלום בעבורו. כי מלת לי תשמש כמו בעבורי כמשפטה בהרבה מקומות, והוא כאילו אמר שבאה שנתן לנו את תורתו היה שלום בינינו.

• • • מרכבת המשנה לר”י אלאשקר על אבות פרק ג:

והנה יותר היה ראוי לזה השלם, להורות לנו היתרון שיש לנו על שאר הנבראים, בנשמה שבנו אשר היא חצובה מתחת כסא הכבוד, אשר בה נפלינו מכל משפחות האדמה. ועל כן אין ראוי לבן ישראל לחלל בריתו מצד נשמתו אשר היא טהורה, והיא נר אלהים. וכבר מצינו בדברי חז”ל (ויקרא רבה ד, ה) סיוע לזה הענין, משל לכהן שהיו לו ב’ נשים אחת כהנת וא’ בת ישראל, וטמאו העיסה, על מי ראוי לכעוס לא על בת כהן.

• • • ספר מגיד מישרים פרשת בראשית מהדורא קמא:

ותו דנשמתן דעסקי בתורה ובמצות כד נפקין מהאי עלמא סלקין בדרגין עילאין ממאי דהויין בקדמייתא דהא אינון חצובות מתחת כסא הכבוד ובתר הכי מתעלין בצרור החיים את ה’ אלהיך.

• • • בית יוסף אורח חיים סימן רכד ו – ז

הרואה חכמי ישראל וכו’. עד סוף הסימן הכל בפרק הרואה (שם נח.): כתב סמ”ק (סי’ קנא הל’ ברכות בקשות) הרואה חכמי אומות העולם שחכמים מחכמת העולם מברך שנתן מחכמתו לבשר ודם ונראה שכתב כן לאפוקי היכא דאינם חכמים אלא בדתם שאין מברכין עליהם: הטעם שבחכמי ישראל אומר שחלק ובחכמי אומות העולם אומר שנתן נראה שהוא מפני שנפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד הרי הם כחלק מהשם {הערה: משלמה משה שיינמן, לא כתוב חלק אלא כחלק} אבל נפשות אומות העולם רחוקים ממנו יתברך והם כמי שנותן מתנה מנכסיו שאינם חלק ממנו והר”ד אבודרהם (עמ’ שמב) כתב שהטעם מפני שהחלק הוא כמו הצנור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו מה שאין כן במתנה כי תלושה ופסוקה ובישראל כתיב (דברים לב ט) כי חלק יי’ עמו ולפי זכותם מתרבה ומתמעט ע”כ:

• • • לבוש אורח חיים סימן רכד סעיף ז

הרואה חכמי אומות העולם החכמים בחכמת העולם כגון בשבע חכמות, אומר ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם, אבל אם אינם חכמים אלא בדתם אינו מברך עליהם. והטעם שבחכמי ישראל אומר שחלק ובחכמי אומות העולם אומר שנתן, יש אומרים שהוא מפני שנפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד והרי הם כחלק מהשם, אבל נפשות אומות העולם רחוקים ממנו יתברך והם כמי שנותן מתנה מנכסיו שאינו חלק ממנו. ויש אומרים הטעם מפני שהחלק הוא כמו הצינור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו, מה שאין כן במתנה כי היא תלושה ופסוקה ממנו, ובישראל כתיב [דברים לב, ט] כי חלק ה’ עמו ולפי זכותם מתרבה ומתמעט חכמתם עד כאן. וגם אני אחוה דעתי את אשר עמדי לפי עניות דעתי, ואומר שנראה לי הטעם כי מפני שחכמי ישראל יש בהם חכמת התורה והנבואה אשר ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים, ואין מי יוכל לבא עד תכונתה להבין סודה ולירד לעומקה, כי על כל קוץ וקוץ יש לדרוש כמה תילי תילין של הלכות, וכתיב [איוב כח, יג] לא ידע אנוש ערכה לכך נופל עליה לשון חלק, כלומר אפילו הם חכמים גדולים עדיין לא הגיעו לידיעת כל סודותיה רק בחלק ממנה, ודי להם בזה. ואפילו היו חיים חיי בלתי בעל תכלית היו מחכימים ביותר בכל יום ולא יגיעו לסוף סודותיה כי הוא בלתי בעל תכלית יותר שהרי קדמתה להם, אבל חכמת האומות שאין יודעים רק השבע חכמות שכלל חכמתם היא חכמת אנשים מלומדה בדויה מלבות חכמי היוונים וחביריהם ויכולים לבא עד סוף כל החכמות ההם, לכך נופל עליהם לשון מתנה, כלומר המתנה שלהם היא כולה בידם, ולא יוכלו לידע יותר אפילו היו חיים עוד אלף שנים פעמים ויותר לא השיגו יותר, כי זו היא מתנתם בידם ולא יותר, נ”ל:

• • • ספר תפארת ישראל פרק יג

‘אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו’ (אבות פ”ד מ”כ). כי יש בו רוח אלהים נשמה קדושה, אשר הנשמה הזאת חצובה מתחת כסא הכבוד.

• • • שו”ת מהרי”ף סימן כ

עיקר בידינו נפשותיהם של ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד.

 

• • • בן איש חי שנה ראשונה פרשת לך לך:

והנה ידוע שישראל נשמתם חצובה מתחת כסא הכבוד שהוא עולם הבריאה בסוד ברוך אלהינו שבראנו לכבודו, עכ”ל

• • • שו”ת רב פעלים חלק א – סוד ישרים סימן ה

ומפורש בדברי רבינו האר”י זלה”ה, כי התורה שניתנה לנו היא מן הבריאה ולא מן האצילות, דאיתא בזוה”ק בראשית אית אורייתא דאצילות, ואית אורייתא דבריאה, והתורה שניתנה לנו היא מן הבריאה, שמשם נמשכו נשמות ישראל, בסוד מ”ש רז”ל כל הנשמות חצובות מתחת כסא הכבוד, שהוא סוד הבריאה שנקרא כסא, ולכן אומרים ברוך אלקינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת.

• • • שו”ת ציץ אליעזר חלק כב סימן לא א)

ראש השנה הוא היום הראשון להשלמת יצירת הבריאה, בו נולד האדם יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. נזר תפארת היצירה, ועל ידו נגמר והושלם תכלית יצירתה, כי בידו, ביד האדם שבראו ה’ כצלמו וכדמותו בהפיחו בו נשמה עליונה חצובה מתחת כסא הכבוד

• • • פני יהושע מסכת בבא מציעא דף נח עמוד ב

דנשמה גופא נאצלה מתחת כסא הכבוד דכתיב ביה כורסווין שביבין דנורא והיא חלק אלוה ממעל מש”ה אין האש שולט בה לשורפה לגמרי, משא”כ בחטא זה דמלבין כיון דלפי דעתו סובר שלא נברא האדם בצלם אלהים דאל”כ לא הוי מחציף נפשיה כולי האי להלבין פני חבירו שהוא בכלל דבר ה’ בזה כמ”ש התוי”ט לכך דנו הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה שנשמתו נשרפת באש של גיהנם עיין בזה בתורת חיים:

• • • מנחם ציון פרשה נצבים:

שנשמות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד, וראיה לדבר שנאמר ושבת עד ה’ אלהיך [דברים ל ב], דהיינו עד הכסא הכבוד, ובמקום אחר אומר כי קרוב אליך הדבר מאוד, אבל באמת נכון הדבר שהצדיקים בעצמם הם הכסא כבוד והם מרכבה לשכינה כמו האבות הקדושים.

• • • קרית ספר הקדמה

מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי
שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב
הוריני ה’ דרך חקך ואצרנה עקב
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ כאלפים שנה ברא את התורה כדכתיב קדם מפעליו מאז וכו’ ואהיה שעשועים יום יום לרמוז כי חסד התורה שמור לאלפים דור כי בזכותה נברא העולם וזו היא תורה שבכתב ואחר כך ברא כסא כבודו ונפשות הצדיקים החצובות מתחתיו ותורה שבעל פה הגנוזה וסדורה בהן כדכתיב נכון כסאך מאז ועם נפשותיהן נמלך לברוא את העולם אם יקיימו את התורה וכשקבלו עליהן ברא את העולם כדכתיב המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם ובזכות שמו הגדול נתקיים העולם דורות כמנינו עד שנתנה התורה על יד משה רבינו ע”ה שזכה להיות סרסור בנתינתה לפי שהיתה נפשו ראשית נפשות הצדיקים נוגעת ואינה נוגעת בכסא הכבוד כדכתיב אנכי עומד בין ה’ וביניכם בעת ההיא ולפיכך היה שקול כנגד כל ישראל וכדי השליח למשלחו ולמי שנשתלח כדכתיב אלה המצות אשר צוה ה’ את משה אל בני ישראל בהר סיני וכמו שלא נברא האדם עד יום ששי כן לא הוכנו ישראל לקבל התורה עד שעלה מספרם במעלה ששית במספר שש וכשעמדו על הר סיני יצאה נשמתן כדכתיב נפשי יצאה בדברו לכלה ולהתם זוהמת הנחש ולקבל שפע קדושת התורה שבכתב ושבעל פה הגנוזה בהן מתחלת בריאתן קודם שנברא העולם כי לא הורה הכתוב סדר הבריאה אלא השמים והארץ ותולדותיהן לא במה שאינו כיוצא בהן שקדמו בזמן כמו שקדמו במעלה וכמו שרמוז הכל במאמרי חז”ל ונתנה תורה שבכתב הכוללת תרי”ג מצות קודם להיותה קודמת בזמן ובמעלה ואחר כך תורה שבעל פה שהיא פירושן כדכתיב כתוב לך ואחר כך כי על פי הדברים האלה ותורה שבכתב אי אתה רשאי לאומרה על פה לפי שהקריאה בכתב מצטיירים סודותיה בצורת אותיותיה ואם קורא אותה על פה תפחת מעלתה זו והתורה שבעל פה אי אתה רשאי לאומרה בכתב להיותה גנוזה בנפשותיהן של צדיקים כי זו היא קדושתן ומעלתן ואם אומרים אותה בכתב תפחת מעלת הנפשות כי הדבר הנכתב לא ישאר ציורו בנפש כדבר שלא נכתב שיתקיים ציורו לעולם בנתינת לב עליו שלא ישכח ושלא ימצא במה ילמדנו עוד כיון שלא נכתב ותורה שבעל פה היא המבדלת בין ישראל לאומות ועל פיה כרת ברית עם ישראל ולא עם האומות להיות נפשותיהן של ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד ומשפעות ממנה מה שאין כן בנפשות האומות הנמשכות ממקום אשר איננו טהור ואינן ראויות לקבל שפע חכמת התורה ‘ עכ”ל

המחלוקת בין הגר”א והאר”י בענין הנשמה

על פי רב יוסף אביב”י

נמצא כי הגר”א חולק על האר”י מן הקצה אל הקצה. האר”י לימד כי הנשמה היא היורדת והיא העולה, היא הבוחרת בין טוב ובין רע, היא דינים והיא רחמים, היא הנופלת והיא העולה ומתבסמת ומתקנת. הגר”א מלמד כי הנשמה קבועה, אינה בוחרת, אינה יורדת ואינה עולה. הנשמה אינה דינים ואינה ניצוצות מתוקנים, ועל כן אין המשכתה תלויה במעשה התיקון. אדרבה, היא מדריכה את האדם במעשה התיקון ומסייעת לו בבחירתו ובעבודתו. נשמת האדם היא חלק אלוק ממעל, ומשמעו, על פי הגר”א, כי היא נשארת במקורה האלוקי ואין היא מתגלה אל האדם. רק הרוח והנפש מתגלות אל האדם.