מתוך קונטרס אילת השחר Beretshachaim@gmail.com
והנה המצב הזה של הכנה לחירות בימי ה"האמנציפציה" היתה רק תחילת הופעת האור של ביטל שבעוד מלכיות, אך עדיין היה נתונים תחת מלך ותחת שליטת אומות העולם, והיה יכולים לעשות כל מה שהיה רוצים עמנו, ורק בחסד נתנו לנו שוויון זכות, עד שנתקיים בנו המקרא הזה "וָאולך אֶתְכֶם קומְמיוּת" (ויקרא כ"ו), והמקרא "וְהיָה בַיום הַהוּא נְאָם ה' צְבָא-ות אָשָבּר עלו מעל צוָארך ומוּסְרותָיך אנתּק ולא יַעַבְדוּ בו עוד זָרִים" (ירמיה פרק ל').
כתוב בפרשת בחקותי "אָנִי ה' אָ-לְהַיכֶם אֶשָר הוצַאתִי אֶתְכֶם מַאֶרֶץ מִצְרִים מִהִית לָהֶם עָבָדִים וְאֶשָבַר מטת עלְכֶם וָאולך אֶתְכֶם קומְמיוּת", וצריכין להבין מהו הכוונה בברכה זאת "ואולך אֶתְכֶם קומָמִיוּת".
ומצינו ברבים מהמפרשים שפירשו הכוונה כמו שכתוב "ביד רמה" אצל יציאת מצרים "ויַחַזֶּק ה' אֶת לב פּרְעה מֶלְךּ מִצְרִים וירִדף אַחְרִי בָּנִי ישְרְאֶל וּבְנִי ישְרְאֶל יִצְאִים בְּיָד רְמָה" (שמות י"ד), "מִמָּחָרַת הַפֶּסַח יַצְאוּ בְנִי ישְרְאּל בְּיָד רְמָה לְעִינִי כָּל מִצְרִיִם" (במדבר ל"ג).
ונעתיק מהאברבנאל על פסוק זה, וז"ל "ונתן הטעם בכל זה באמרו "אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" כלומר שעל מנת כך שתעבדוני ולא לאלוה אחר, "ואשבור מוטות עלכם" שהוא משל לשור החורש שאדוניו יוליכהו לאשר ירצה ונותן מוטות על צוארו וילך שחוח ומושכו בעל כרחו כי לא יוכל ללכת השור, אך כאשר ינהיגוהו כן היו המצריים מעבידים את ישראל בפרך, ושברתי מוטות עלכם מהיות להם עבדים, ולא די זה אבל "יצאתם ביד רמה" וזהו "ואולך אתכם קוממיות" רוצה לומר בקומה זקופה הפך למי שהעול על צוארו שהולך שחוח" וכן כתבו בעוד הרבה מפרשים שהכוונה של הפסוק "ואולך אתכם קוממיות" הוא כמו ב"יד רמה" ומהם החזקוני, ריב"ש, ורבי יוסף בכור שור.
והנה בכלל כוונת הקרא "ביד רמה" הוא שיצאו בגלוי לעיני כולם, ולא כמי שבורח וחותר מחתרת (עי' תרגום ועוד רבים). ועוד בזה שיצאו בכלי זיין והיינו שהקב"ה נתן להם כח ללחום (עי' אבן עזרא ועוד). והרמב"ן כתב "יוצאים ביד רמה שעשו להם דגל ונס להתנוסס, ויוצאים בשמחה ובשירים בתוף ובכנור, כדמות הנגאלים מעבדות לחירות, לא כעבדים העתידים לשוב לעבודתם" ועד"ז כתבו עוד.
והמתבונן בכל הפירושים הוא שיצאו "כבני חורין" וכל מה שנכלל בזה, וזהו הכוונה ב"קומה זקופה" כאנשים שהם שולטים על עצמם בכל כחם ורוחם בלא לפחד משום אחר, והכוונה הוא כפשוטו ממש שהקב"ה יביא אותנו לארץ כבני חורין.
וכן כתב האדמו"ר ממודזיץ הגה"צ ר' שאול ידידיה טויב זצ"ל על ביאור פסוק הנ"ל וז"ל "היינו לא במחתרת דרך העפלה או ע"י סרטיפיקטים אלא ותוליכנו מהרה קוממיות בקומה זקופה דרך חרות בדינה לארצנו הקדושה" (אמרי שאול עניני ארץ ישראל, ס).
ובאופן יותר חמור הביע האדמו"ר מזוועהיל הגה"צ רבי מרדכי גולדמאן זצ"ל (יקרא דמלכא, ויגש תשל"ח) "והנה בושנו בזמננו זה, ששערי ארץ ישראל פתוחים, ויש סימנים ורמזים שאלקים קורא לנער, והנה קמו מסלתה ומשמנה, וסומכים ומחכים על ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו, והם מעקמים הכתובים, שכתוב ואולך אתכם קוממיות, אם חושבים ומחכים שיבוא מי שיאחז אותם בידיהם וימשכו אותם כמו ליוסף מהבור, ישכחו מזה, ובלתי ספק שישארו, ומקומם ירשו אחרים, וכדאי להודיעם מטעותיהם".
וכן מבואר בדברי רבינו צדוק הכהן הלובלין בספרו "ישראל קדושים" (דף יז) וז"ל "והגם שאין התעוררת קדושה כ"כ להיות הגאולה שלימה בפעל לשוב כולנו לארה"ק { קוממיות, בקומה זקיפה, לא כאלו הנוסעים היום לאה"ק להיות שם בשפלות ובגלות בין העמים המושלים שם, דאין זה חזרה לארצינו ולקדושתינו בפעל}".
וכן מבואר בחת"ס (שנת תקפ"ט דרוש ז' אב בהספדו על ר' עמרם חסידא) בביאור תפלה זה בנוסח אשכנז וז"ל והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ ותוליכנו קוממיות לארצינו, תרווייהו צריכא כי הביאה לשלום מד' כנפות הארץ יהי' ע"י גלגול מחילות בשעת התחיה העתידה, ע"כ אמר ותוליכנו קוממיות לארצינו לא קבורים בקבר ע"י גלגול מחילות. ואלו אמר קוממיות סד"א כמו שזכה הגאון ר' עמרם חסידא שהלך קוממיות, ולא ראה קיבוץ גליות ומת שם קודם הגאולה. ע"כ תפלתינו שיביאנו כלנו יחד
מד' כנפות ובקוממיות יובילנו לשם בב"א" (ובהע' שם כתבו בזה"ל "וכן כתב בתשו' חיו"ד סי' של"ב באמצע התשובה "ורגיל אני לומר שע"כ תיקנו לומר בברכת אהבה ותוליכנו קוממיות לארצינו וכו' ע"ש"), ומבואר מדבריו שהבין קוממיות כפשוטו כמו שנתבאר בס"ד.
ואעפ"כ יש לומר שיש עוד עומק כאן, דזה שנתבאר ש"ואולך אתכם קוממיות" הכוונה כפשטות שלא נהיה יראים ונכנעים מהאומות העולם, וממילא מתבאר שבודאי ענין זה כבר התחיל, אך בודאי שאין זה הענין כתיקונה ואבאר בס"ד.
דהנה היסוד של "קומה זקופה" הוא "בטחון עצמי", והיינו שבטוח במהותו ולתפקידו שהוא עומד ומוכן, ולזה שלא יאונה לו שום נזק לזה. ופשוט שיסוד הבטחון שצריך להיות לנו כאן הוא הבטחון ביהדות, שהוא עם הנבחר, עם של הקב"ה, ומה שהגמ' קורא "גאוותן של ישראל" (חגיגה ה:). ולכן עיקר הקוממיות יתקיים כאשר תרום קרן הצדיקים בירושלים, כי אז הרי העלייה בקוממיות לארץ ישראל יהא מראה על התוכן הפנימי והצורה האמיתות של הקומה זקופה הראוי ליהודי בגאוותן של ישראל.
ונראה שזהו היסוד בדברי הגמ' (בב"ב עה., סנהדרין ק.) שדרשו על "קוממיות" שהכוונה לקומה של אדם הראשון עי"ש ובדברי המהר"ל שם.*
וזהו היסוד של הגמ' "הנצח זה ירושלים ההוד זה בית המקדש" (ברכות נח), שאותו קומה זקופה שהוא ההוד אינו רק עם בנין בית המקדש, והארכנו בזה הגמ' והיסוד במ"א.
הערות
* והגם שכוונת הגמ' כפשוטו כמבואר שם בהדיא, אך יסודו הוא כדברי המהר"ל, וכפי מה שביארנו בס"ד. ובביאור התפלה נראה שא"א לומר ככוונת הגמ', דהא לפי הגמ', וכן הרמב"ן ורבינו בחיי על הפסוק, קאי זאת על זמן התיקון השלם כאדם הראשון קודם החטא, ולא מסתבר שע"ז תפלתינו, ולא מצינו כדוגמא לזה בשום מקום.