ח"כ עמית הלוי: "אחרי עשרים חודשים של כישלון מבצעי במחיר דמים עצום, זו האחריות שלי ושל כל חבר כנסת לוודא שצה"ל הפיק את הלקחים לפני שהוא מצביע בעד שליחת חיילים למערכה, זו בוודאי האחריות של שר הביטחון. כל עוד אני בכנסת אמלא את תפקידי ללא מורא".

יום שני, כ"א אייר התשפ"ה

שוב אותו חדלון, שוב אותה קונספציה, שוב אותו חלל ערכי, אשר הוא – ורק הוא – מונע מאתנו את הנצחון המוחלט על האויב העזתי. צריך לשפשף את העיניים שוב ושוב כדי להאמין למה שקוראים –

"בהמלצת צה"ל, ומתוך הצורך המבצעי לאפשר את הרחבת הלחימה העצימה להכרעת חמאס, ישראל תכניס כמות בסיסית של מזון לאוכלוסייה על-מנת לוודא שלא יתפתח משבר של רעב ברצועת עזה. משבר כזה יסכן את המשך פעולת 'מרכבות גדעון' להכרעת חמאס".

"רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הגדול הזה" אומרת התורה בפרשת ואתחנן, ומאידך זועק הנביא ירמיה – "עם סכל ואין לב, עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו". כיצד זה יתכן, שהעם היהודי, שחכמתו עצומה לאין ערוך ביחס לכל עמי עולם, שזכה לחוקים ומשפטים צדיקים וחכמיו הוגים בתורה הקדושה יומם ולילה, שאף בחכמת העמים העם הזה עולה על כל עם אחר ומספר הזוכים בפרס נובל מקרבו עולה לאין ערוך על גודלו היחסי, העם אשר תרם מעל ומעבר לחלקו היחסי באוכלוסית העולם לכל תחומי הדעת – במדעי הטבע, בכלכלה, בספרות ובאומנות, במחקר ובפיתוח ובמה לא – עם זה הופך לעם הטיפש ביותר עלי-אדמות כאשר הוא אמור להלחם על חייו, ותחת זאת הוא מעביר סיוע למרצחים, אשר כבר הוכיחו את אכזריותם האינסופית, ובשעה זו ממש מתעמרים באכזריות סדיסטית בחטופינו? כיצד יכולה ממשלה, שבראשה עומד אדם שהאיי.קיו שלו מוערך בסביבות 180, להוציא הודעה רשמית, ולפיה "משבר של רעב ברצועת עזה יסכן את המשך פעולת 'מרכבות גדעון' להכרעת חמאס".

האם וינסטון צ'רצ'יל, הדמות הנערצת על נתניהו, היה מכניס סיוע הומניטרי לגרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השניה, כדי להבטיח את הנצחון של בעלות הברית? האם סבר, ש'משבר של רעב בגרמניה' יסכן את הנצחון? האם נתניהו חושב, שאנחנו כה טפשים, שנקנה את ההבלים הללו, רק משום שהם מגובים על-ידי הרמטכ"ל וראש המל"ל וכל בעלי התארים המפוצצים, שלא קראו ולא שנו ולא שמשו תלמידי חכמים ולא יכירו בערך יהודי בסיסי אם יתקלו בו ברחוב? ערך יהודי, אמרתי? אפילו בערך אנושי נורמלי הם לא מצליחים להכיר, אחר ששטיפת המח הפרוגרסיבית הרעילה את כל צורת החשיבה של העולם המערבי בימינו.

העובדה, ולפיה דונלד טראמפ, בעל בריתו של נתניהו, רוצה לשאת חן בעיני חבריו הסעודים ולכן הוא מלהג על הרעב בעזה וכמה שזה נורא – עובדה זו אינה אמורה להזיז לעם החפץ בחיים. לטראמפ יש שיקולים משלו, שאינם בהכרח עולים בקנה אחד עם טובתה של ישראל. הוא לא נבחר להיות ראש ממשלת מדינת היהודים. אבל נתניהו – נבחר בדיוק לכך! נתניהו אמור היה לפתוח את ספר הספרים, וללמוד ממנו הלכה פשוטה – "וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ" (דברים כ כ). לא סיוע הומניטרי, לא רחמים מטופשים על אויב אכזר, שינצל את הרחמים האלו כדי לטבוח בנו עוד, כי אם מלחמת חורמה, עד הנצחון המוחלט באמת!

אבל מה לעשות, ועמי עזבו מקור מים חיים – את התורה קדושה – לחצוב להם בארות נשברים של המוסר המערבי המעוות, מוסר הרחמנות על האכזרים, שהיא היא האכזריות על הרחמנים. 'הסיוע ההומניטרי' בעזה הוא הדבר הבלתי-הומניטרי ביותר שיכול לעלות על הדעת. קשה לצפות, אמנם, ממטה משפחות החטופים, המשרת את האויב, שיזעק את זעקת החטופים על העוול התהומי ועל כך שהחלטה נואלת זו – היא שמנציחה את מצבם הנורא של החטופים והיא שמונעת את שחרורם. הם יודעים לנגח את נתניהו רק כאשר זה משרת את האינטרס של החמאס. אבל מהעם הבריא שבחר בממשלה הזו – ניתן לצפות שיקום, שיתמרד, שיתן לממשלה להבין, כי לא לשם כך נבחרה, והנצחון בעזה יגיע רק כאשר יבינו סוף סוף, שהוא תלוי בראש ובראשונה בשינוי התודעתי ובחלחול ההבנה, ולפיה עזה היא נחלת אבותינו ושהמוסר התורני – הוא שצריך להדריך אותנו במלחמה ולא המוסר המערבי הקלוקל. עד אז, נמשיך לדאבוננו להיות עם סכל וטיפש, ונמשיך לשלם את מחיר הדמים הנורא.

היה נחמד לסיים לפחות במשפט מנחם, שה' ירחם על עמו, אך הדבר קשה במיוחד כאשר תחת לרחם על עצמנו, אנחנו מרחמים על אויבינו ועל אויביו של מקום. לכן מוטב לבקש, שיתן לנו מח בקדקוד להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.