חטא ההשתתפות בסעודת אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ובחג האיפטר של המוסלמים – מה המכנה המשותף

פורסם ב: דברי תורה, הערות על החברה | 0

תמונה וציטוט מאתר סרוגים

הרב הראשי ונשיא המדינה בסעודת איפטר
על רקע המתיחות הגואה בימים האחרונים בין יהודים לערבים, הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו השתתף הערב (רביעי) יחד עם נשיא המדינה ראובן ריבלין בסעודת “האיפטר” (סעודת סיום הרמדאן) בביתו של סלים ג׳אבר ראש מועצת אבו גוש.

חטא ההשתתפות בסעודת אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ציטוט מדברי הרב משה צוריאל באוצרות התורה, כרך ב, על פורים (5)

מפני שנהנו מאותה הסעודה

גרסינן במגילה (יב:) “שאלו תלמידיו את רשב”י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל (=בלשון סגי נהור: ישראל) שבאותו הדור כליה? אמר להם, אמרו אתם! א”ל מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. א”ל אם כן שבשושן ייהרגו, שבכל העולם אל ייהרגו?!
א”ל אמור אתה. אמר להם מפני שהשתחוו לצלם (בימי נבוכדנצר) א”ל וכי משוא פנים יש בדבר (איך זכו לנס, אם עבדו ע”ז)? א”ל הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב”ה לא עשה עמהן אלא לפנים” (כלומר, רק ליירא ולהפחיד את בני ישראל).

הקשיים כאן מרובים. ראשית, מציין רבי עקיבא איגר (“גליון הש”ס כאן) כי במדרש שהש”ר על הכתוב “זאת קומתך דמתה

לתמר” מפורש שרשב”י אמר שבנ”י לא עבדו לצלם בימי נבוכדנצר, וזה סותר מה שאמר פה. שנית, בספר “מנות הלוי” (חובר ע”י המחבר של פיוט “לכה דודי”) בדף ג’, שואל שיקשה רשב”י לעצמו ‏ מה שמקשה לתלמידיו, אם בדורו של נבוכדנצר חטאו, למה נענשו בני דור אחר (שבעים שנה אח”כ)? שלישית, זה נראה מוזר, אם רשב”י ידע תשובה נכונה, למה פנה לתלמידיו במלים “אמרו אתם”? והרי אם היו יודעים תשובה, לא היו שואלים אותו! ומניין לו שהם ידעו איזו שהיא תשובה?

עונה על כך “מנות הלוי” שמפני שהוסיפו את המלים “שבאותו הדור”, מכאן הבין רשב”י שהם מקשרים הדבר לאיזה שהוא חטא, אבל היה קשה להם כי זה לא היה באותו הדור (=כלומר בהוה אמינא שלהם הם גם כן חשבו אודות חטא ההשתחויה). ולכן מתוך העיון במגילת אסתר הם הציעו חטא אחר, ה”סעודה” שבה מתחילה כל העלילה, אבל הציעו זה רק מתוך הדוחק, כי הרחיקו תירוץ אחר מחמת שלא היה ב”אותו הדור”. לכן החכים אותם רשב”י שאותו דוחק שהם הרגישו בתירוץ של ההשתחויה, נמצא דוחק כזה ג”כ בחטא הסעודה, כי איך נענשו אחרים על חטאם של הזולת? כלומר, (א) בחטא ההשתחויה חטאו “כל בני הגולה” בכל הארצות שתחת שלטונו של נבוכדנצר, אבל העונש איים על דור אחר. וכאן (ב) בדור של גזירת המן אמנם היו החוטאים בני “אותו הדור”, אבל הסכנה רחפה גם על אלו שלא השתתפו כלל בחטא הסעודה! וענה רשב”י כי הא בהא תליא. אמנם עצם העונש בא על ההשתחויה שהיתה בדור המוקדם, אבל עכשיו שנהנו מהסעודה חזרו על אותו התוכן (כמו שיבואר להלן) ועכשיו הרי חטאו בלי שום כח הכופה עליהם. ואם נטעון שלא כולם חטאו כעת, אבל העונש ממשמש ובא לא בגלל הסעודה כשלעצמה, אלא על ההשתחויה של הדור הקודם, ואז הרי “כל כלל ישראל” חטא! (ועל השאלה הנוספת, למה גזרת המן לא יצאה לפועל, ענה רשב”י שחטא ההשחויה חטאו מחמת פחד מות, ולא ברצונם. לכן די באיום של עונש, ולא בעונש ממש).

על שאלת רב עקיבא איגר מן הסתירה ממדרש שהש'”ר, יש להסביר שלא חטאו מרצונם, ולכן התבטא שלא השתחוו לצלם.
אמנם, ההשתחויה בוצעה ע”י כל מי ששמע “קל קרנא משרוקיתא קתרוס שבכא פסנטרין וכל זני זמרא” (דניאל ג, ז) ומי שלא שמע התזמורת האיומה, לא השתחוה. אבל גם בענין המשתחוים, הרי הרמב”ם (הל’ עכו”ם גו פוסק שהעובד מחמת יראה, פטור מעונש. יש כאן מחלוקת מענינת. הראב”ד לומד “יראה” מחמת איזה בן-אדם הכופהו. אבל הרמב”ם מפרש כי אפילו ירא מן סבל שיסבול מהאליל עצמו, אלא שהאדם ההוא איננו מקבלו עליו כאלוה, כבר הוא פטור מעונש. כי איסור ע”ז תלוי בכוונת הלב. אם היהודי לועג לאליל ובז לו בלבו, אלא משתחוה מחמת חשש נזק, אמנם אסור לו להשתחוות אבל זה לא נקרא שעבד ע”ז, כי הוא איסור התלוי בכוונת הלב. על ידי ההסבר הזה כבר אין אנו צריכים לענות כמו דברי רבנו תם (כתובות לג:) שלא היה בפסלו של נבוכדנצר משום פולחן אלילי אלא משום כבוד אנדרטא של מלך. וכבר הקשה עליו מהרש”א (על מגילה יב.) וכן קשה מסנהדרין (צג.) שם משמע שהפסל היה ע”ז ממש. אלא התשובה לפי הרמב”ם כי ההשתחויה בימי נבוכדנצר היתה מחמת יראה, ולא שקבלו אותו עליהם כאלוה. ולכן לא היו מחויבים למסור על כך את נפשם. וגם זהו עומק דברי רשב”י “הם לא עשו אלא לפנים” (=מחמת היראה) ולכן ניצולו מכליה.

הגיע זמן מימוש העונש כאשר הלכו בני ישראל לסעודת אחשורוש מבלי שכפו אותם על כך. כאן יש התחברות לאוה”ע, והוא מעין ע”ז כדברי חז”ל “ישראל שבחו”ל עובדי ע”ז בטהרה הן. כיצד, עכו”ם שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו, אע”פ שאוכלין משלהן ושותין משלהן ושמש שלהן עומד לפניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים” (ע”ז דף ח.). כלומר, גדולה לגימא שמקרבת את הרחוקים (סנהדרין קד.) עצם ההתרועעות ע”י אכילה ושתיה משותפת עם הגוים, מביאה להתבוללות. ולכן, חטא “נהנו מאותה סעודה” הוא ההמשך של “השתחוו לצלם”.

הרבה גזרות גזרו חז”ל כדי להתרחק מן אוה”ע. אסרו בישול עכו”ם, פת עכו”ם ושאר י””ח גזירות (ירושלמי שבת א/ד והובאו ברבנו חננאל על שבת יז:). כן חז”ל גזרו שאין שכן גוי מבטל רשותו ליהודי כדי שיוכל לטלטל בחצרו בשבת, אלא צריכים לקנות ממנו בכסף. מחשבה עמוקה יש כאן. כיון שהגוי לא בקל “ימכור” את רשותו (=הוא יחשוב שעושים לו כאן איזה כישוף והפסד) יצטרך היהודי לעקור דירה משם, כי לא נוח לו לא לטלטל בחצרו בשבת. ובזה חז”ל גרמו שלא ידורו יהודים ליד הגוים (עירובין דף סב.) כדי “שלא ילמוד ממעשיו” (סב:). עלינו להתבונן כמה מאמצים השקיעו חז”ל שלא נגור בשכנות עם הגוים !

יתרה מזאת. אחשורוש חגג בסעודה זו את המחשבה הנואלת שכיון שעברו כבר שבעים שנה לגלות ישראל ולא נגאלו, שוב אינם ‏ נגאלים (מגילה יא:). מובן מאליו שהמשתתף בסעודה שכזו הרי הוא בוגד ברעיון של גאולת ישראל. אחשורוש הגדיל להתחצף והתלבש בבגדי כהונה-גדולה שלקחו הצוררים מירושלים (מגילה יב.) וכדברי “מנות הלוי”: ‏ “היה להם (=לבני ישראל) להרחיק נדוד ולדאות כנשר, לבלתי להמצא שם”. אם נקח דוגמא, אם היהודים בגרמניה של פעם יוכלו לבוא לחגיגה שחגגו הנאצים הנוצחים, האם היו משתתפים בחגיגה? הלא היו יוזמים לעצמם כל מיני סיבות שונות ואמתלאות כדי לא להיות נוכחים? עוד הוסיף על כך מהר”ל (“אור חדש”, דף נט) שהיתה סעודה זו בכוונה לתפארת השלטון של ארבעת המלכיות, שהרימו יד במרד נגד מלכות ישראל בעולם. ודאי שזה היה חטא גדול להשתתף בסעודה זו (וזו סרך ע”ז).

בני אותו הדור התקרבו התקרבות יתרה לאוה”ע. שמותיהם היו שמות נכריים (“מרדכי” ו”אסתר” הם שמות פרסיים). מבואר בנחמיה (פרק י”ג) שהיו בני אותו הדור נשואי תערובת, מחללי שבתות, וילדיהם לא ידעו לדבר בלשון הקודש. לכן הביא עליהם ה’ כל אותו האיום כדי שיבחינו היטב החייץ הנצחי והאמתי שיש בין ישראל לאומות. כיון שישנה שנאה לבבית ותהומית ושטנית מאוה”ע נגד ישראל, כאשר הר-געש זה פורץ, אז שוב לומדים ישראל לקח שהאש והמים אינם מתחברים יחדיו (“נצח ישראל” למהר”ל, סוף פרק כ”ה). אזי בנ”י מתחנכים שוב “הן עם לבדד ישכון”. עיין על כך דבריו העמוקים של “משך חכמה” (על ויקרא כו, מד) וצריכים לשנן ולשלש דבריו.

עד כאן דברי הרב צוריאל

חטא ההשתתפות בסעודת אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ובחג האיפטר של המוסלמים – מה המכנה המשותף

אומר הרדב”ז

שו”ת רדב”ז חלק ד סימן צב (אלף קסג)

ויגעתי ומצאתי שכתב הריטב”א ז”ל כדברי וז”ל והוי יודע שאמונת הישמעאלים אעפ”י שהם מיחדים [את השם] ע”ז גמורה חשיבא ליהרג ואל ימיר שהרי המודה באמונתם כופר בתורת משה שאינה אמת כמות שהיא בידינו וכל כיוצא בזה ע”ז גמורה היא ולא אמרו בשאר מצות יעבור ואל יהרג במתכוין להעביר אלא כשאומרים לו חלל שבת כדי לעבור על דתך לא שיאמרו לו חלל שבת [שתהי’] כמודה שאין תורתך אמת ולא צוה הקדוש ברוך הוא לשמור את השבת כך שמעתי עד כאן לשונו ז”ל.

  • בהשתתפות של יהודים בחגי המוסלמים – היהודי נותן לגיטימציה לעמדת המוסלמים לגבי תורת משה שיש בידנו.
  • בהשתתפות של יהודים בחגי המוסלמים – היהודי נותן לגיטימציה לעמדת המוסלמים לגבי כפירת בגאולת ישראל והבטחת ה’ בעקידת יצחק (בניגוד לגירסת הישמעאלים שהיה עקידת ישמעאל) בראשית פרשת וירא פרק כב פסוק טו – יח
    (טו) וַיִּקְרָ֛א מַלְאַ֥ךְ יְקֹוָ֖ק אֶל־אַבְרָהָ֑ם שֵׁנִ֖ית מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
    (טז) וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־יְקֹוָ֑ק כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידֶֽךָ:
    (יז) כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו:
    (יח) וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי:
  • בהשתתפות של יהודים בחגי המוסלמים – היהודים נותנים כבוד לנביא המוסלמים, שרצח 24,000 יהודים ובכך נתנו לתפארת השלטון של ארבעת המלכיות, שהרימו יד במרד נגד מלכות ישראל בעולם. עיין בפוסט: כבוד לאומי לא לבקר במקום שמאד מכבדים רוצח של 24000 יהודים
  • בהשתתפות ראשי היהודים בחגי המוסלמים, היהודי הלא כל כך דתי מקבל “הכשר להתבולל”.

אם הרב וקבוצתו מבקר קצת אצל הערבי בחג שלו החילונים ילמדו מזה הכשר לעשות פי מאה

ילדים השתחוו במסגד במהלך טיול

בתיעוד שהגיע לידי מערוץ 20 נראים ילדי בית הספר בקיסריה משתחווים במהלך תפילה בתוך מסגד. התמונה עוררה זעם בקרב הורים . מאת רפאל לוי  , י”ח באדר תשע”ז 16/03/17     התנועה למדינה יהודית אמרה בתגובה לחשיפה: “עוד הוכחה כי ‘הפתיחות’ וה-‘פלורליזים’ עשויים להביא לאיבוד ערכי היהדות הבסיסיים. עידוד המרת הדת במסווה לימודים רב תרבותיים היא חמורה ביותר.

“ונתברר לי שנהגו איסור בכאן, בטוליטלא, להניח מחצלת כזו בבית הכנסת כדי לישב עליה, כל שכן לתלותה בצד ההיכל” – דברי הרא”ש, ומרן פסק כשיטתו באבקת רוכל

האם ההיתר של הרב משה פיינשטיין להשתתף  ביום ההודייה (טיינקסגיווינג) שייך כאן

בשו”ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יא
ד. אם אסור מצד בחוקותיהם לא תלכו, להשתתף בסעודת יום ההודייה שעושים בארצות הברית
ובדבר השתתפות במי שמחשיבים יום ההודייה (טיינקסגיווינג) כעין חג לעשות בו סעודה. הנה לכאורה מכיוון שבספרי דתם לא הוזכר יום זה לחג, וגם לא שיתחייבו בסעודה, וכיוון שהוא יום זכר לאנשי המדינה, שהוא ג”כ שמח בהמדינה שבא לגור לכאן עתה או מכבר, לא מצינו בזה איסור לאו בעשיית שמחה בסעודה, ולא באכילת תרנגול ההודו (אינדיק). עד כאן לשונו.

כאן – כן הוזכר יום זה לחג בספרי דתם!

וגם על עצם ההיתר לחגוג יום ההודיה בתשובה אחרת, הרב פיינשטיין התחיל לפקפק (עיין שו”ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יב ) ועיין במאמר באנגלית של הרב מנינג לטעם נוסף לפקפק

נספח א – שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ז – הנביא יחזקאל לא התיר לחנניה מישאל ועזריה לסגוד לצלם. הוא אמר להם להתחבא עד יעבור זעם. והוא אף התיר להם לתת את נפשם על קדושת שמו

על דעת רבנן עבדו ישראל עבודת כוכבים בימי נבוכדנצר, על דעת ר’ שמעון בן יוחאי לא עבדו ישראל עבודת כוכבים בימי נבוכדנצר, על דעת רבנן עבדו ישראל עבודת כוכבים כיצד, נבוכדנצר העמיד צלם והפריש עשרים ושלשה מכל אומה ואומה, ועשרים ושלשה מכל ישראל, על דעת ר’ שמעון לא עבדו ישראל עבודת כוכבים הא כיצד, נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה שלשה שלשה, ושלשה מכל ישראל, וחנניה מישאל ועזריה שהיו השלשה מישראל עמדו ומיחו על עצמן ולא עבדו עבודת כוכבים, הלכו להם אצל דניאל, אמר /אמרו/ לו רבינו דניאל, נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה שלשה שלשה ולנו הפריש מכל ישראל מה אתה אומר לנו נסגוד ליה או לא, אמר להם הנה הנביא לפניכם לכו אצלו, הלכו להם מיד אצל יחזקאל, אמרו לו כמו שאמרו לדניאל נסגוד ליה או לא, אמר להם כבר מקובל אני מישעיה רבי (ישעיה כ”ו) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, אמרו ליה מה את בעי דיהון אמרין הדין צלמא סגדין ליה כל אומיא, אמר לון ומה אתון אמרין, אמרו ליה אנן בעינן נתן ביה פגם דניהוי תמן ולא נסגוד ליה, בגין דיהון אמרין הדין צלמא כל אומיא סגיד ליה לבר מישראל, אמר להם אם כדעתכם המתינו לי עד שאמלך בגבורה הה”ד (יחזקאל כ’) באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה’ וישבו לפני, ומי היו אלו חנניה מישאל ועזריה, אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבש”ע חנניה מישאל ועזריה מבקשים ליתן נפשם על קדושת שמך, מתקיים את עליהן או לא, אמר לו איני מתקיים עליהם הה”ד (שם /יחזקאל כ’/) בן אדם דבר את זקני ישראל ואמרת אליהם וגו’ הלדרוש אותי אתם באים, מאחר שגרמתם לי להחריב ביתי ולשרוף היכלי ולהגלות בני לבין האומות ואחר כך אתם באים לדרשני, (שם /יחזקאל כ’/) חי אני אם אדרש לכם, באותה שעה בכה יחזקאל וקונן והילל בעצמו ואמר ווי לשונאי ישראל אבדה שארית יהודה, שלא נשתייר מיהודה אלא אלו בלבד שנא’ (דניאל א’) ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה וזו תשובה באה להם והוה בכי ואזיל, כיון דאתא אמרו ליה מה אמר לך הקדוש ברוך הוא, אמר להם אינו מתקיים עליכם, אמרו לו בין מתקיים בין שאין מתקיים אנו נותנין נפשותינו על קדושת שמו, תדע לך שהוא כן, שעד שלא באו אצל יחזקאל מה אמרו לו לנבוכדנצר (שם /דניאל/ ג’) לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשזבותנא, לאחר שבאו אל יחזקאל ושמעו התשובה אמרו לנבוכדנצר (שם /דניאל ג’/) והן לא ידיע ליהוא לך מלכא, בין מציל בין לא מציל ידיע ליהוא לך מלכא די לאלהיך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד, מן דנפקין מן גביה דיחזקאל נגלה הקדוש ברוך הוא ואמר לו יחזקאל מה את סבור שאיני מתקיים עליהם מתקיים אני עליהם בודאי הה”ד (יחזקאל ל”ו) כה אמר ה’ אלהים עוד זאת אדרש לבית ישראל, אלא שביק להון ולא תימר להון מידי, אשבוק להון מהלכין על תומם הה”ד (משלי י’) הולך בתום ילך בטח וגו’, מה עשו הלכו ופזרו עצמן בין האוכלוסין והוון אמרין והן לא מציל ידיע ליהוא לך, הדא היא דברייתא משתבעין ואמרין במאן דאקים עלמא על תלתא עמודים, אית דאמרי אברהם יצחק ויעקב אינון ואית דאמרין אלו הן חנניה מישאל ועזריה, זאת קומתך דמתה לתמר, מה תמר נגזרה עליה שריפה ולא נשרפה, אף אלו נגזר עליהם שריפה ולא נשרפו, עד כאן הציטוט

נספח ב – העובד עבודת אלילים מיראה, דיון בשיטות הראשונים

רמב”ם הלכות עבודה זרה פרק ג הלכה ו
הלכה ו
א העובד עבודת כוכבים מאהבה כגון שחשק בצורה זו מפני מלאכתה שהיתה נאה ביותר, או שעבדה ב מיראתו לה שמא תריע לו כמו שהן מדמים עובדיה שהיא מטיבה ומריעה, אם קבלה עליו באלוה חייב סקילה ואם עבדה דרך עבודתה או באחת מארבע עבודות מאהבה או מיראה פטור, המגפף עבודת כוכבים והמנשק לה והמכבד והמרבץ לפניה והמרחיץ לה והסך והמלביש והמנעיל וכל כיוצא בדברי כבוד האלו עובר בלא תעשה שנאמר ולא תעבדם ודברים אלו בכלל עבודה הן, ואף על פי כן אינו לוקה על אחת מהן לפי שאינן בפירוש, ואם היתה דרך עבודתה באחד מכל הדברים האלו ועשהו לעבדה חייב. +/השגת הראב”ד/ ואם עבדה דרך עבודתה או באחת מארבע עבודות מאהבה פטור. א”א דומה שהוא השמיט מכאן מיראה ובגמרא הולכין יחד מאהבה ומיראה ואנו מפרשין מאהבת אדם ומיראת אדם ולא מאהבת עבודת כוכבים ולא מיראתה.+

 ציטוט מספר “מתיבתא”, ילקוט ביאורים על סנהדרין  סא:

הר”ן תמה על הרמב”ם, הרי להלן (סה.) אמרו ש’המקטר לשד’ דהיינו שמקטיר לפניו כדי שיטיב עמו נחשב עובד עבודה זרה, ואף זה דכיון שמתכוין בעבודתו לפניה שתטיב עמו אף שלא קיבלה עליו באלוה חייב וסיים, שמשמע לו שכיון שעובד לשם איזה תועלת, הרי נותן לה בזה אלהות ושררה וזה ענין עבודה זרה.

וכן בהערה כד, שם: “וכן ותמה עליו המאירי (ד”ה העובד) וראה בריב”ש (שו”ת, סי’ קי) שכתב שכבר הסכימו האחרונים שאין פירוש הרמב”ם נכון, ולכן פירש כדעת הרמב”ן המובא לעיל שהיראה היא מהגוי שלא יזיקנו.

ובבאר מים חיים (ד”ה איתמר) יישב את דברי הרמב”ם… (עיין שם)

עיין עוד בפוטס: שו”ת יביע אומר הביא את המעשה הנ”ל כא’ מן הראיות שלו לאסור על שגריר ישראל להיכנס לכנסיה של נוצרים; בפועל מדובר על בית תפלה מזרם מסוים בדת האיסלם כהשלמה למה שכתוב לעיל.