הניתוח התודעי והפוליטי – תקציר מעמיק: משה פייגלין ומיכאל בן ארי

1. המהפך של "דור הבנים":

בן ארי ופייגלין עורכים השוואה בין דור המדבר (על פי פירוש האבן עזרא), שהיה בעל "נפש שפלה" של עבדים, לבין הדור הנוכחי. הם טוענים כי בשטח צמח דור של לוחמים יהודים עם עוז וגבורה טבעית, שאינו זקוק לפילוסופיות כדי לנצח. פייגלין מדגיש כי הדור הזה "רץ ראשון" לתוך המנהרות מתוך רצון לנקמה ולניצחון מוחלט.

2. הכישלון של הלאומיות החילונית:

פייגלין מנתח את ההיסטוריה הישראלית וטוען שהלאומיות הלא-יהודית ("ישראליזציה") הגיעה למיצוי. הוא מסביר שתנועת "אחים לנשק" ודור יום כיפור מייצגים תפיסת עולם שהתעייפה ואיבדה את הצידוק לצדקת הדרך, מה שמוביל אותם לניסיון "לשרוף את המדינה" כל עוד הם לא עומדים בראשה.

3. השביעי באוקטובר כהזדמנות שהוחמצה:

פייגלין מתאר כיצד הבין כבר בליל ה-7 באוקטובר שנתניהו יחמיץ את ההזדמנות לשינוי שורשי. הוא טוען שההנהגה הנוכחית – כולל זו המכונה "ימין" – אינה מסוגלת להוביל לחזון יהודי אמיתי, אלא רק מנסה להוות "גלגל חמישי" למערכות הקיימות.

4. 4. המאבק על האמת המשפטית והציבורית:

בן ארי מתייחס למשפטו האישי ולניסיון להשתיק את מי שמתריע על "תרבות הרצח" הערבית. שניהם מסכימים כי המערכת מנסה לשמר אשליה של "ישראליזציה" של הערבים, בעוד המציאות מוכיחה שהם מגדירים את עצמם כפלסטינים הנלחמים ב"משטר קולוניאליסטי".

5. המצב בעזה וניהול המלחמה:

זהו לב הדיון בין פייגלין לבן ארי:

4. 5. • ביקורת על הסיוע ההומניטרי: פייגלין מציג דיווחים על כך שצה"ל מזהיר שהסיוע הופך למעשה לדלק עבור חמאס, בעוד ארה"ב וקטאר משתלטות על ניהול הרצועה.
      • "דור הניצחון" מול ההנהגה: בן ארי ופייגלין מסכימים כי בשטח צמח דור של לוחמים ("דור הבנים") עם עוז וגבורה יהודית שאינם פוחדים מהאויב. זאת, בניגוד להנהגה הפוליטית והצבאית שנותרה שבוייה בקונספציות ישנות, בבריחה מזהות יהודית ובניסיון לרצות את העולם.
      • זיכרון והמשכיות: הדיון נערך בצל האזכרה לישראל סוקול הי"ד. פייגלין ובן ארי מדגישים את המחויבות שהקרבת הנופלים לא תהיה לשווא, ושלא נאפשר לניצחון לחמוק בשל רפיסות פוליטית.

הערת העורך: הוספתי תקציר GEMINI AI יותר מפורט

להלן סיכום מקיף, ידידותי למשתמש ומעובד של השיחה בין משה פייגלין לד"ר מיכאל בן-ארי, כפי שעולה מהתמלול (ינואר 2026).

1. המציאות בשטח: עזה 2026 והחזרה ל"אוסלו"

השיחה נפתחת בסקירה של פייגלין על המצב ברצועת עזה כשנתיים לאחר תחילת המלחמה. הוא מציג תמונה מדאיגה של חזרה לשגרה פלסטינית תחת השפעה בינלאומית:

• הסיוע ההומניטרי: פייגלין מציין כי צה"ל עצמו מודה שהסיוע (כ-4,200 משאיות בשבוע) משרת את חמאס.
• אובדן הריבונות הישראלית: על פי הדיווחים, ארצות הברית וקטאר הן המנהלות בפועל את הסיוע ואת החיים האזרחיים בעזה. בסיס אמריקאי חדש שהוקם ליד קריית גת מחליף את סמכויות מתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים).
• חזרת הרשות הפלסטינית וחמאס: קיימים דיווחים על שילוב אלפי שוטרי חמאס במנגנוני הממשל החדשים של הרשות הפלסטינית בעזה.

השורה התחתונה של פייגלין: ישראל ויתרה על הניצחון לטובת החזרת החטופים וניהול אמריקאי, ובכך היא מאפשרת את הקמת המדינה הפלסטינית בפועל.

2. דור הבנים מול דור המנהיגות

חלק מרכזי בשיחה מוקדש לפער התהומי שחשים השניים בין הלוחמים בשטח לבין מקבלי ההחלטות:

• דור הגבורה: בן-ארי ופייגלין (ששכל את נכדו יאיר בקרבות) מתארים דור של לוחמים "אריות", שיוצאים לקרב מתוך רצון עז להכריע ולנצח, ללא הפילוסופיות המורכבות של העבר.
• התודעה של חמאס: בן-ארי מדגיש כי חמאס רואה בעצמו מנצח. עבורם, הטבח ב-7 באוקטובר היה אירוע של "גבורה מקודשת" שהוכיח שניתן להביס את ישראל. הם מוכנים להקרבה עצומה כדי להשיג את חזונם הדתי.
• מנהיגות של "עכברים": פייגלין טוען כי המנהיגות הישראלית (נתניהו, גלנט, הלוי) עדיין שבויה בקונספציה של הסכמי אוסלו. הם מחפשים "שקט" ופתרונות טכניים (גדרות, תקציבים) במקום פתרון שורשי ואידיאולוגי.

3. הניתוח ההיסטורי: מבר כוכבא ועד היום

בן-ארי, כהיסטוריון, מקביל את המצב למרידות הגדולות בהיסטוריה היהודית:

• חשיבות המרד: הוא דוחה את הטענות שמרד בר כוכבא היה "אסון". לטענתו, ללא הרוח של בר כוכבא ורבי עקיבא, העם היהודי היה מתבולל בתוך התרבות הרומית ("פקס רומנה") ונעלם.
• הכפירה שהתעייפה: פייגלין מנתח את הציונות החילונית של 1948 כ"לאומיות מתוך כפירה" שהצליחה להקים מדינה אך איבדה את הצידוק לצדקת הדרך. לטענתו, השמאל הנוכחי (דוגמת יאיר גולן) איבד את החזון ולכן הוא מוכן "לשרוף את המדינה" כל עוד הוא לא בראשה.

4. הביקורת על הימין והציונות הדתית

השניים אינם חוסכים בביקורת גם על שותפיהם האידיאולוגיים בממשלה:

• היעדר חזון עצמאי: פייגלין מבקר את סמוטריץ' ובן-גביר על כך שהם משמשים כ"גלגל חמישי" לליכוד ואינם מציבים אלטרנטיבה הנהגתית אמיתית שבאה מתוך התודעה היהודית.
• סיפורה של אורית סטרוק: פייגלין משתף בסיפור מחברון, שם טענה השרה סטרוק שאי אפשר לכבוש את עזה ללא קונסנזוס לאומי (כולל השמאל). פייגלין רואה בכך כניעה לכללי המשחק של השמאל – בעוד השמאל מוביל מהלכים דרמטיים (כמו אוסלו וההתנתקות) ללא הסכמה רחבה, הימין מגביל את עצמו ואינו מעז להנהיג.

5. הפתרון המוצע: הגירה מרצון וחזון יהודי

השיחה חותרת להבנה ששינוי המצב מחייב שינוי פרדיגמה מוחלט:

• לא ממשל צבאי, אלא עידוד הגירה: בן-ארי מבהיר שהוא אינו מעוניין בניהול אזרחי של עזה לאורך זמן, אלא ב"משרד הגירה" שיגרום לאוכלוסייה העזתית לצאת מהרצועה.
• שיבה הביתה: השניים מסכימים כי עזה היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. החזרה לניסנית, דוגית ואלי סיני אינה רק צעד ביטחוני, אלא הצהרת בעלות מוסרית ודתית.
• המלחמה על התודעה: הבעיה אינה רק צבאית אלא רוחנית. חמאס פועל מכוח "חזון", וישראל חייבת להציב מולו חזון יהודי אמוני חזק יותר כדי לשרוד.

6. סיכום ומסקנות

השיחה מסתיימת בתחושת דחיפות. פייגלין ובן-ארי קוראים ליצירת מנהיגות חדשה שתהיה ראויה ל"דור האריות" שנלחם בשטח. הם מזהירים שכל ניסיון לחזור לסטטוס-קוו שלפני ה-7 באוקטובר הוא הזמנה לאסון הבא, ושחוסר היכולת של הממשלה הנוכחית להכריע נובע מריקנות אידיאולוגית עמוקה.

מסר סיום: "אנחנו עם של אריות עם מנהיגות של עכברים". יש צורך בתודעת הנהגה שלא מתנצלת, שלא מחפשת "קונסנזוס" עם מי שאיבד את הדרך, אלא מובילה מכוח הזכות ההיסטורית והחזון היהודי.