פסוק ל"ז. הוא אבי מואב עד היום. צ"ב מה צ"ל עד היום, ואולי כיון דקי"ל בקידושין (ס"ז ב') דבאומות הלך אחר הזכר, הי' יתכן מציאות שנולדו מהם רק בנות ואז אומה זו אינם מואבים כיון דנישאו לבני אומה אחרת, וקמ"ל שהוא אבי מואב עד היום (ואע"פ שעיקר הנ"מ בהלך אחר הזכר הוא לאחר גירותן), ועי' אבן עזרא.
הרב פיינשטיין (תמונה מאתר ויקופדיה)
בהקדמה לאגרות משה (ח"ח) מובא שהגר"מ פיינשטין זצ"ל סיפר דבהיותו בליובאן חלה א' מבעלי הבתים ונפל למשכב במין חולי מוזר ולשונו התנפחה בפיו וכו', לדבריו לא שבוע קודם לכן בשבת פ' וירא הקשה כיצד זכו בנות לוט שהמשיח יהי' מצאצאיהן אף שלא בושו בג"ע שעשו והודיעו שבניהן הם מאביהן ודיבר עליהן בדרך בזיון, בלילה הופיעו בחלומו ב' נשים זקנות מאד שראשן ופניהן מכוסים ואמרו שהן בנות לוט, הן הוסיפו ואמרו לו ששמעו את טענתו ובאו מעולם האמת לענות לו, הם טענו שהיו יכולות לומר דמאחר שהן ממשפחת אברהם וניצלו בדרך נס מסדום לא היו תולים בהם מעשה זנות והיו יכולות לייחס לעצמן כל מעשה נס כך שהיו יכולות לומר שנתעברו מן השכינה כביכול ולייסד דת חדשה הנצרות, והם קראו לבניהן עמון ומואב להודיע שכאשר אשה מתעברת יש לוולד תמיד אב בשר ודם, בזכות זה זכו ויצא מהן המשיח האמיתי, עוד אמרו דחטא חטא גדול כאשר דיבר עליהן בדרך בזיון מאחר שדבר עליהן בזלזול הוא ייענש מדה כנגד מדה כמרגלים, רבנו ראה בכך ענין אמיתי מאחר [כאן עוברים לעמוד קמ"ב] שההסבר נראה לו אמיתי (ובאמת מהיכן משמע שהי' בזה שני ענינים, דעיקר הגיעו בנות לוט להרגשות כאלו, האם הושפעו מאברהם).
והנה רש"י כתב זו שלא היתה צנועה פירשה שמאביה הוא, ומשמע דנתבעה על הפירסום שזה מאביה.
והנה מש"כ רש"י שהצעירה קראתו בלשון נקיה וקבלה שכר בימי משה שנא' אל תתגר בם כלל, ובמואב לא הזהיר אלא שלא ילחם בם אבל לצערן התיר לו, אין כונתו דזרעה נענשין על מה שקראה בשם הזה, אלא שהצעירה קיבלה שכר על צניעותה, ולבכירה חסר הזכות לקבל שכר.
הערת העורך: כדי ליישב קושיא מסוימת, אצטט מן התלמוד, נזיר כג.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם? משל, לשני בני אדם שצלו את פסחיהן, אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה, זה שאכלו לשום מצוה – וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשום אכילה גסה – ופושעים יכשלו בם. אמר ליה ר"ל: האי רשע קרית ליה? נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר, פסח מיהא קא עביד! אלא, משל לשני בני אדם, זה אשתו ואחותו עמו וזה אשתו ואחותו עמו, לזה נזדמנה לו אשתו ולזה נזדמנה לו אחותו, זה שנזדמנה לו אשתו – צדיקים ילכו בם, וזה שנזדמנה לו אחותו – ופושעים יכשלו בם. מי דמי? אנן קאמרינן חדא דרך, הכא שני דרכים! אלא, משל ללוט ושתי בנותיו עמו, הן שנתכוונו לשם מצוה – וצדיקים ילכו בם, הוא שנתכוין לשם עבירה – ופושעים יכשלו בם.
