וחלבנה – בשם שריחו רע וקורין לו גלבנא, ומנאה הכתוב בין סמני הקטורת, ללמדנו, שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפלותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו:
גור אריה שמות פרק ל
(לד) למדנו שלא יקל בעינינו כו'. פירוש, דאף על גב דגזירת הכתוב הוא [ד] חלבנה תוך סממני הקטורת, סוף סוף לא הוי ליה למנות אותו בין הסממנין, והוי ליה למכתב חלבנה לסוף או בראש, לא להיות נמנה בתוכם, שכן דרך הכתוב להיות מונה כל מין ומין בפני עצמו, ולא לערב יחד, וכאן מערב הכתוב את החלבנה תוך סממני הקטורת, אלא 'ללמד אותנו שלא יקל בעינינו וכו". ולכך מנאם הכתוב תוך סממני הקטורת. ומדברי רש"י שאמר 'שלא יקל בעינינו לצרף עמנו פושעי ישראל' משמע שרוצה לומר שאל יאמר אדם מה לי לפושע הלזה, אין תפלתו נשמעת, אלא יצרף אותו עמהם, מדלא אמר 'ללמדינו שנצרף עמנו פושעי ישראל'. אבל בגמרא (כריתות ו:) משמע דצריך לצרף עמנו פושעי ישראל, דאמר שם 'כל תענית שאין שם פושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע וכו". ויש בזה קצת מן התמיה, וכי לא עדיף שיהיו כולם צדיקים, דע, כי הדבר הזה הוא דבר מופלג בחכמה, שכאשר גזרו תענית, שכל תענית הוא הענוי שירחם השם עליהם, ואין הכנעה ממי שהוא כבר קרוב אליו כמו הצדיקים, ולכך אין הצדיקים מביאים הרחמים, אבל הרשע מביא הרחמים, כי כאשר הוא רחוק מן השם יתברך ההכנעה הוא יותר, שאין לך הכנעה רק כאשר שונאו (מכניע) [נכנע] מפניו, וזה מביא רחמים, ולכך כל תענית שאין בו מפושעי ישראל [אינה תענית], שבו ראוי הכנעה:
דרישה אורח חיים סימן קלג
[ה] החלבנה. פירש רש"י גלבנ"א בלעז ומסריח מאוד לרמוז כמ"ש רב חנא בר ביזנא (כריתות ו ב) כל תענית שאין מצטרפין עמו פושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה ריחה רע ואף על פי כן מנאה הכתוב עם סמני הקטורת וכמו שדרשו (סנהדרין לז א) וירח את ריח בגדיו (בראשית כז כז) אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו וכל זה שלא יתייאש הרשע מתשובה והראיה כמו שחלבנה מתבטלת בשאר סמנים לכפרה כן כאשר יחזור בתשובה יהיה עם הצדיקים בגן עדן ויש קורין אותו בלשון אשכנז טייבל"ש קו"ט: [רבינו] בחיי שמות פרק לוחלבנה ריחה רע, ואעפ"כ הכניסה הכתוב בכלל הבשמים החשובים, ובא לרמוז שאין לנו להקל ברשעים פושעי ישראל שלא יהיו בכלל תעניותינו ותפלתנו, וכמו שאמר רז"ל: (כריתות ו ב) כל אגודה שאין בה מפושעי ישראל אינה אגודה, ובאור זה כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים, שאם לא כן הצדיקים נתפשים עליהם מפני הערבות, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה. ומטעם זה נצטוינו במצות לולב ליקח ד' מינים באגודה אחת ולתת ערבה שאין לה טעם וריח, רמז לרשעי ישראל שאין להם תורה ומצות, בכלל האתרוג שיש בו טעם וריח, ובכלל הלולב שיש בו אוכל, וההדס שיש בו ריח, ואנו מרצים להקב"ה בכלם כאחד.
כלי יקר שמות פרק ל
(לד) קח לך סמים וגו'. מנה החלבנה בין סממני הקטורת ללמד אותנו לצרף פושעי ישראל בכל תענית (כריתות ו ב). וטעמו של דבר לפי שאם לא היו פושעי ישראל בכלל התענית יש לחוש שלא יהיה התענית מצוה אלא עבירה ולא היה עולה לרצון שהרי מצינו (תענית יא א) שנקרא הנזיר חוטא בעבור שהזיר את עצמו מן היין, אבל אם יש בינינו פושעי ישראל הרי על כל פנים אנו צריכין להתענות בעבורם כי כל ישראל ערבים זה בעד זה. ובזה מיושב מנלן לומר שצירוף החלבנה מורה על צירוף הפושעים בתענית דוקא, ומה שמנאם בין סממני הקטורת דוקא, לפי שעל ידי הצומות והתשובה נעשו הזדונות לזכויות כמו שנאמר (ישעיה מ ב) כי נרצה עוונה, שגם העוון יעלה לרצון לריח ניחוח. וחז"ל אמרו (סנהדרין לז א) כפלח הרימון רקתך אפילו ריקים שבך מלאים מצוות כרימון, וקשה על זה אם הם מלאים מצוות כרימון אם כן למה קראם ריקים. אלא ודאי שעל התשובה דיברו זה כי כל פועל ריק שבהם דהיינו העוון ממנו יתמלאו מצוות כי הזדונות והריקות נעשו כזכויות ויעלה גם העוון לריח ניחוח כמו המצוות, דוגמת החלבנה העולה לריח ניחוח ככל שאר סממנים. ומכאן למדו לומר שענין זה מרמז על התענית והתשובה, וזה פירוש יקר:
ר' עובדיה מברטנורא מסכת מגילה פרק ד
משנה ט
יברכוך טובים הרי זו דרך מינות – שצריכין ישראל לצרף עמהם פושעי ישראל באגודת תעניותיהם. שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת:
חשוקי חמד מגילה דף כה עמוד א
יברכוך טובים
כשיש לפניו שתי בתי כנסיות באחת מתפללין עבריינים ובאחת לא, היכן יתפלל
שאלה. כתב רש"י במגילה דף כה ע"א האומר יברכוך טובים הרי זה דרך מינות, שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום, וחכמים למדו (כריתות דף ו ע"ב) מחלבנה שריחה רע, ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת, שמצריכן הכתוב בהרצאתן להיותן באגודה אחת. ויש להסתפק כאשר יש לפניו שתי בתי כנסיות, באחת מתפללין גם עבריינים, והבית הכנסת השני, כולם יראים ושלמים, באיזה בית הכנסת יעדיף להתפלל?
תשובה. כתב הרמב"ם (פ"ח מהלכות תפילה ה"א) תפלת הציבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהן חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים. מדכתב ואפילו היו בהם חוטאים, משמע דלכתחילה יש להתפלל בבית הכנסת שכולם יראים ושלמים.
ויש לעיין דהא נאמר בכריתות (דף ו ע"ב) א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטורת. אביי אמר מהכא: 'ואגודתו על ארץ יסדה'. משמע דיש ענין להתפלל עם החוטאים. אלא שיש לעיין למה כתוב כל תענית ולא תנן כל תפילה, אלא משמע דוקא בתענית, משום שכיון שהם באים להתפלל בתענית, מסתמא הם חוזרים בתשובה, וזה המעלה שמתפללין עמהם.
וכעין זה כתב רבינו בחיי (בפרשת כי תשא) על הפסוק נטף ושחלת וחלבנה, וחלבנה ריחה רע, ואף על פי כן הכניסה הכתוב בכלל הבשמים החשובים ובא לרמוז שאין לנו להקל ברשעים פושעי ישראל, שלא יהיו בכלל תעניותינו ותפילתנו, וכמו שאמרו רז"ל כל אגודה שאין בה מפושעי ישראל אינה אגודה, ובאור זה כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה, ונמנין בכלל הצדיקים, שאם לא כן הצדיקים נתפשים עליהם, מפני הערבות שהרי כל ישראל ערבים זה לזה.
ולאור זאת יתכן שבתענית ציבור, ועל כל פנים ביום כיפור, יש ענין ללכת להתפלל בבית כנסת שמתפללים שם עבריינים. אולם המהרש"א בכריתות כתב דהכוונה בגמרא היא לא שהמעלה היא להתפלל עמהם, אלא שהפושע אינו פורש מן הציבור. עוד כתב שם המהרש"א (הו"ד בשערי תשובה סימן צ ס"ק יא) שצריך להיות בבית הכנסת עשרה חוץ מן הפושע, וכמו בקטורת שהיה עשרה סממנים חוץ מהחלבנה, זכר לדבר 'לא אשחית בעבור העשרה'. והוסיף השערי תשובה: שוב ראיתי בשם חסד לאברהם שדוקא כשיש עשרה צדיקים ואחד רשע, או עשרים צדיקים וב' רשעים.
ובשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (ח"א סימן ו) כתב דאולי בזה פליגי ר' שמעון חסידא ואביי בכריתות שם, דאביי יליף מקרא דואגודתו על ארץ יסדה, דמפסוק זה דרשינן במנחות (דף כז ע"א) חבור ואחדות בין אותן שעושין פירות ושאין עושין פירות. וכיון דהוה מטעם ערבות, כפי רבויים תגדל הצטרפותם, אבל אם דומיא דחלבנה, דווקא בערכו לשאר סממני הקטורת. ובעוונתינו הרבים יש נפקא מינה גדול לדינא בכמה קהילות, אשר בעוונתינו הרבים פרוץ מרובה על העומד, ולדינא צלע"ג, עיין שם.