
הגאונות הטכנית העומדת מאחורי מערכות טילי ההגנה, פגשה ליקוי מאורות אסטרטגי.
כצפוי מה שעשו מערכות החץ וכיפות הברזל היה להפוך את הירי על העורף האזרחי שלנו לעניין לגיטימי.
כתבתי על כך לפני כ-20 שנה (קישור בתגובה הראשונה).
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שירי תלול מסלול על עריה הוא עניין שבשגרה, מן משחק חתול ועכבר שכזה.
גם מבחינה טכנית, מדובר בקונספציה שלא מסוגלת לספק את הסחורה.
עזבו שבשיגור לנתב”ג מדובר היה במטרה גדולה ובזמן הרתאה גדול ובכל זאת היירוט נכשל.
הרי ברור שאם החות’ים היו יורים מטח של כמה טילים, לא היה שום סיכוי לשום מערכת לחסום את כולם.
האם לקראת איום הגרעין האיראני אנו יכולים להרשות לעצמנו אחוזי פספוס שכאלה?
עזבו שגם כלכלית, הקונספציה הזו, שדורשת השקעה של מליונים ביירוט של “חביות מעופפות” – מאפשרת לאוייב להשמיד אותנו כלכלית, גם אם לא פיזית.
מדובר בקונספציה שהיא המשך לתפיסת הגדרות והבטונדות שנולדה לאחר הסכמי אוסלו.
מי שאיבד את זהותו וכבר לא חש שייכות לארצו, מתבצר מאחורי חומות וגדרות על הקרקע ולהטוטים טכנולוגיים בשמים.
רוצים ביטחון?
זרקו את כל הגדרות הללו לפח ורשו את ארצכם.
הערת העורך: אני מתפלל שכאשר נזכה למנהיגים טובים, הם ישתמשו במערכות החץ וכיפת ברזל כדי לשכנע את הציבור שאם ננסה לכבוש את כל ארץ ישראל, יש לנו את היכולת להגן על עצמנו מתגובה התקפית.

מזרח התיכון