יום פטירת החפץ חיים – ותחילת מסכת זבחים בדף היומי

יום רביעי, כ"ד אלול התשפ"ה

יום פטירת מרן החפץ חיים – ותחילת מסכת זבחים בדף היומי

זימנה ההשגחה העליונה, ויום פטירת החפץ חיים חל השנה ביום בו לומדי הדף היומי מתחילים את סדר קדשים, הסדר שהיה חשוב כמת מצוה שאין מי שיעסוק בו במשך מאות רבות של שנים, עד שהרמב"ם בפרוש המשנה בהקדמתו למסכת זבחים התאונן על המציאות העגומה במלים אלו –

"דבר זה, כלומר הקרבנות, כבר אבד בעונותינו שרבו, ואין מעיינים בו כי אם מעטים מבני אדם, ואין עניניו נזכרים תכופות לפני האדם שיזכרם אף על פי שכבר עיין בהם, כיון שאין שם מעשה הגורם חזרתו, ואין בני אדם שואלים על שום דבר מהם כלל, עד שהושוו בהם החכם הגדול והסכל שבהמון, והרי רוב התלמידים אינם יודעים מן הקרבנות אפילו מה שנאמרו בו מקראות מרובים".

כיום, לעומת זאת, זוהי חויה מרנינה לראות אלפים רבים של בני תורה, ואף של בעלי בתים, השוחים בסוגיות החמורות של פיגול ונותר, המזבח מְקַדֵּשׁ, דבר שיש לו מתירין, קמיצה והקטרה, מעילה אחר זריקת דמים וקנים סתומות, עד שנראה כאילו המקדש כבר עומד על תלו וכולם מכירים את כל לשכותיו ומבואותיו כבקיאים ורגילים.

שלושה גורמים אחראים למהפך האדיר הזה – האחד הוא הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין, מייסד וראש ישיבת חכמי לובלין, נשיא אגודת ישראל ומעל הכל – יוזם מפעל הדף היומי. בזכות הדף היומי זכו המונים ללמוד ולסיים מסכתות וסדרים, כך שגם מי שלא זכה לפקוד את ספסל בית המדרש במהלך רוב היום על תקן תלמיד ישיבה או אברך כולל ולשקוד על התורה בעומק העיון – יכל בהחלט להגיע לסיפוק בלימוד ולידיעות רבות. ויותר מכל הורגשה המהפכה באותן מסכתות שאינן נלמדות בישיבות, ובראשן – סדר קדשים שהיה מונח בקרן זוית, עד שבא הדף היומי וגאל אותו מהשיממון.

הגורם השני לפריחתו של סדר קדשים בדורות האחרונים הוא רבנו החפץ חיים, אשר הקים כולל קדשים ובתוכו אברכים מופלגים – ביניהם מרן הגרי"ש כהנמן מפוניבז' זצ"ל, אשר הקים מעפר את עולם התורה בארץ אחר השואה הנוראה והגאון רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד אשר נעקד על קידוש ה' בגטו קובנה (שניהם למדו בחברותא בכולל קדשים). מלבד זאת, כתב החפץ חיים את ספרו 'ליקוטי הלכות', שהוא קיצור סוגיות הש"ס בקדשים על ההלכה למעשה, כהשלמה לספר הרי"ף אשר נכתב רק על המסכתות שנהגו בגלות, ולכן סדר קדשים לא נכלל בו. בהקדמתו המאלפת לליקוטי הלכות, עמד החפץ חיים על החשיבות המיוחדת שבלימוד סדר זה ובתוך דבריו זעק –

"בודאי כשנזכה שיגיע הקץ, יצוה הקב"ה לשאול את הכהנים דברים הנוגעים לכהונתם, וכמה בושה וכלימה יגיע לנו אז כשלא נדע מה השיב, כי באמת לפי מה שנתרחקנו כעת מלימוד הסדר הזה של שחיטת קדשים, אף הדברים המפורשים בקרא גם כן כזר נחשב לנו, ולא נדע להשיב אם לא נכין עצמנו מתחלה לזה" – מומלץ מאד לקרוא שם את ההקדמה במלואה.

מצינו, אם כן, שרבי מאיר שפירא מלובלין הכניס את לימוד קדשים למודעות, ואילו החפץ חיים הפך אותו ללימוד עיוני מתוך מטרה לדעת הלכה למעשה כמו הלכות סוכה ותפילין. ומהו הגורם השלישי שהעיר את סדר קדשים מתרדמתו? התשובה – המציאות שרוקם כאן בורא עולם ביד אמן, המציאות בה עם ישראל שב לארצו, שב לעירו, וכל הסימנים מראים, כי אם נרצה ואם לא נרצה – נשוב בקרוב מאד לבית חיינו, לא רק לריבונות כמו בתשכ"ז, כי אם לשלטון מלא ובניה של חיי האומה סביב המקדש בתפארתו.

כל הנסיונות להפוך את הסכסוך על הארץ הזאת למלחמה רגילה על טריטוריה התבדרו לכל רוח עם מבול אל-אקצה שהזכיר לנו לא רק מי האויב, אלא בראש ובראשונה מי אנחנו. החפץ חיים הקדוש וחברו הרב מאיר שפירא מלובלין הכינו את השטח, הכשירו את הלבבות לשיבה אל תודעת הקודש והמקדש דרך לימוד הדף היומי ולימוד סדר קדשים הלכה למעשה. בורא עולם בחסדיו הכריח את עם ישראל להכיר ביעוד שלו כעם ה' באמצעות המלחמה על הארץ, מלחמה שמגשימה את דבריו הקשים, אך גם המנחמים, של הנביא יחזקאל בפרק כ, אחד הפרקים העוצמתיים בתנ"ך –

"וְהָֽעֹלָה֙ עַל־ר֣וּחֲכֶ֔ם הָי֖וֹ לֹ֣א תִֽהְיֶ֑ה אֲשֶׁ֣ר׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִֽהְיֶ֤ה כַגּוֹיִם֙ כְּמִשְׁפְּח֣וֹת הָאֲרָצ֔וֹת לְשָׁרֵ֖ת עֵ֥ץ וָאָֽבֶן. חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲדֹ-נָ֣י ה' אִם־לֹ֠א בְּיָ֨ד חֲזָקָ֜ה וּבִזְר֧וֹעַ נְטוּיָ֛ה וּבְחֵמָ֥ה שְׁפוּכָ֖ה אֶמְל֥וֹךְ עֲלֵיכֶֽם. וְהוֹצֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפוֹצֹתֶ֖ם בָּ֑ם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְחֵמָ֖ה שְׁפוּכָֽה. וְהֵבֵאתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֶל־מִדְבַּ֖ר הָֽעַמִּ֑ים וְנִשְׁפַּטְתִ֤י אִתְּכֶם֙ שָׁ֔ם פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים… כִּ֣י בְהַר־קָדְשִׁ֞י בְּהַ֣ר׀ מְר֣וֹם יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם֙ אֲדֹ-נָ֣י ה' שָׁ֣ם יַעַבְדֻ֜נִי כָּל־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל כֻּלֹּ֖ה בָּאָ֑רֶץ שָׁ֣ם אֶרְצֵ֔ם וְשָׁ֞ם אֶדְר֣וֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹֽתֵיכֶ֗ם וְאֶת־רֵאשִׁ֛ית מַשְׂאוֹתֵיכֶ֖ם בְּכָל־קָדְשֵׁיכֶֽם. בְּרֵ֣יחַ נִיחֹחַ֘ אֶרְצֶ֣ה אֶתְכֶם֒ בְּהוֹצִיאִ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפֹצֹתֶ֖ם בָּ֑ם וְנִקְדַּשְׁתִּ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִֽם. וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה' בַּהֲבִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖ה לַאֲבֽוֹתֵיכֶֽם. וּזְכַרְתֶּם־שָׁ֗ם אֶת־דַּרְכֵיכֶם֙ וְאֵת֙ כָּל־עֲלִיל֣וֹתֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר נִטְמֵאתֶ֖ם בָּ֑ם וּנְקֹֽטֹתֶם֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם בְּכָל־רָעוֹתֵיכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם. וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה' בַּעֲשׂוֹתִ֥י אִתְּכֶ֖ם לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לֹא֩ כְדַרְכֵיכֶ֨ם הָרָעִ֜ים וְכַעֲלִילֽוֹתֵיכֶ֤ם הַנִּשְׁחָתוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹ-נָ֥י ה'".

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.