הרדב”ז והגואל “שחור המראה” דוד הראובני, רב שלמה מולכו הי”ד, וחידוש הסמיכה

פורסם ב: דברי תורה, הערות | 0
– מעודכן כב אלול תש”פ

בזמנו של הרדב”ז הופיע אדם “שחור המראה” המכונה “דוד הראובני” שעשה רושם עז בעולם היהודי ואף בעולם הנוצרי. לפי דוד הראובני, הוא היה אחיו של מלך מצאצאי דוד המלך, שמלך על שבטי ראובן, וגד. הוא נשלח כשגריר לבקש מן הנוצרים נשק מתקדם לשימוש נגד האימפריה העות’מאנית. לפי דברי דוד הראובני הוא נסע ממלכות אחיו דרך חצי האי ערב, חצה את הים ליבשת אפריקה. ומשם הוא הגיע לארץ מצרים והתחבר עם הקהילה היהודית ואחר כך לארץ ישראל. שם בארץ ישראל הוא נכנס לבנין כיפת הסלע בירושלים והתפלל לה’  ימים רבים במערה שמשהו חפר מתחת לכיפת הסלע.המערה מתחת הסלע בכיפת הסלעמשם עם סיוע מן היהודים הוא נסע לאיטליה והצליח לפגוש עם האפיפיור.

כדי להקל עלי אצטט ממאמרו של נועם פלאי 

בשנת 1524 הופיע יהודי אלמוני “שחור המראה, שפל קומה, דל הבשר” – כפי שתיארו דניאל מפיזה, מהדמויות הבולטות בקהילה היהודית ברומא באותם ימים – והציג את עצמו כאחיו וכשר צבאו של יוסף מלך חבור המולך על בני גד, ראובן וחצי שבט המנשה. אותו שליח עלום שהיה דובר בעיקר ערבית ומעט עברית הזדהה בשם “ראובן בן המלך שלמה”, ולאחר מכן נודע כ”דוד הראובני” – למרות שככל הנראה התנגד לכינוי זה – מחמת שהציג את עצמו כנצר לבית דוד.

הסיפור שסיפר אותו יהודי זר ומוזר היה נשמע פנטסטי ודמיוני, אך התקבל ברצינות רבה בקרב בני הרנסנס – יהודים כלא יהודים. נימוסיו המלכותיים, הכריזמה האישית שלו וכן קשריהם של נדיבים יהודים פתחו בפניו את דלתותיו של האפיפיור קלמנס השביעי, והוא הציע בפניו הצעה שהייתה נשמעת הזויה לא פחות מהסיפור אודות ממלכת המדבר היהודית: ברית צבאית כנגד האימפריה העות’מאנית, שהיתה אחד האיומים האסטרטגיים הגדולים על אירופה הנוצרית של אותם הימים. בנוסף, הציע דוד הראובני לאפיפיור לגשר בין קרל החמישי, מלך ספרד וקיסר גרמניה לבין פרנסואה הראשון, מלך צרפת.

הרעיון לכרות ברית בין הסמכות הרוחנית שעמדה מאחורי רדיפות היהודים לבין ממלכת חבור המסתורית היה מרחיק לכת, אך הוא כנראה התיישב היטב אם אופיו ההפכפך של קלמנס; הלה היה ידוע כמפר בריתות סדרתי, ונטה להסתכסך עם מלכי אירופה כמו גם עם הממונים תחתיו במדינת הוותיקן. ואכן, דוד הראובני מצא אוזן קשבת אצל האפיפיור קלמנס, שהעניק לו מכתב המלצה עבור מלך פורטוגל ז’ואאו השלישי. מתוך גישה של אם-כבר-אז-כבר צייד קלמנס את דוד הראובני במכתב נוסף שיועד לכומר יוחנן (Prester John) – דמות נוצרית אגדית, שליטה לכאורה של ממלכה אבודה שעליה הוא משגיח באמצעות שלוש מראות קסומות.

כשהגיע דוד הראובני לפורטוגל הוא זכה לקבלת פנים רשמית, כיאה לדימלומט זר רם דרג – זאת למרות שהדת היהודית עצמה הייתה אסורה באותה העת על פי החוק הפורטוגזי. הביקור עורר התרגשות רבה בקרב היהודים האנוסים, בפרט לאחר שהמלך התחייב להעמיד לרשותו של דוד הראובני שמונה ספינות וכלי מלחמה. בפרט התעניין הראובני בתותחים החדישים שיכלה אירופה לספק לו, שהיו נחשבים לנשק אסטרטגי רב חשיבות. באורח אבסורדי, דווקא העובדה שדוד הראובני ביקש לעצמו תותחים – ולא זהב או כסף – שמשה ראייה עבור אלו שצדדו בגירסתו. לשם מה להרפתקן בודד כלי נשק כבדים אם אין לו משהו המצפה להם?

ההתלהבות שהפיח ביקורו של דוד הראובני עמדה בעכריו; אנשי כנסייה בכירים הלינו בפני המלך על כך שהלה גורם לנוצרים רבים להתגייר – ואכן, אנוסים רבים החלו לחזור בסתר אל יהדותם. בנוסף על כך, אנוס צעיר בשם דיוגו פירס בחר לחבור אל דוד הראובני ולשוב בגלוי אל יהדותו ולשנות את שמו לשלמה מולכו, עכ”ל.

חתימתו של רב שלמה מולכו היאודות רבי שלמה מולכו ו”הנבואה” שלו שאולי גרם באופן עקיף לרדב”ז להציע שיתחדש הסמיכה דרך בני ראובן

קישור למקור המאמר על רבי שלמה מולכו הי”ד

סימני הגאולה

מולכו חזר מארץ ישראל לרומא. הוא מתקבל על-ידי האפיפיור מנבא את עליית מי ה”טיבר” ועל שטפון גדול שיבוא על העיר. ואכן, כך מתרחש. הדבר מעורר מחדש את האמון בכוחם של שלמה מולכו. בשנת 1530 מתרחש השטפון הגדול ברומא ושוב לפי נבואתו שטפון נוסף בליסבון – בירת פורטוגל, בשנת 1531.

בספרו “המפואר” שראה אור בשנת רפ”ט (1529) פירסם שבשנת ש’ (1540) תבוא הגאולה, שחלק מסימניה יהיו רדיפות נגד עם ישראל וחורבנה של רומי. וברוח זו דרש את דרשותיו כששב לאיטליה. הדבר לא מצא חן אף בעיני שומעי לקחו היהודים, והוא עצמו מספר: “סבבוני עדת מרעים והלשינו עלי לפני ההגמון”. טענת המלשינות היתה שהוא הגיע לאיטליה כמרגל מטעם ממשלת תורכיה. דיוגו מצא מחסה אצל… האפיפיור קלמנס השביעי. זה נתן בידו מכתב המבטיח את שלומו, בין השאר משום שדיוגו ניבא לו ולחשמניו שעומד להתרחש ברומא שיטפון גדול, דבר שבאמת קרה. כן ניבא גם על רעידת אדמה שתפגע בארץ מולדתו, בפורטוגל, וגם זה קרה במציאות. אפיפיור זה אפילו הצילו פעם אחת משריפתו על מוקד האינקויזציה, כשבמקומו שלח אדם אחר לעלות למוקד.

הסוף היה בלתי נמנע ה”אינקוויזיציה” ברומא מזמנת את מולכו לדין. הוא נוצרי וגורלו בידה. קטעים מדרשותיו בבית הכנסת מהווים את כתב האשמה נגדו. למחרת הוצא להורג בשריפה ברומא, אבל לא היה מולכו עצמו – ברגע האחרון מילטו אותו ואחר עלה על המוקד. ראובני יחד עם מולכו נסו מרומא. הם פונים לעבר מקום מושבו של הקיסר הגרמני ששלט אז על רובה של אירופה כאשר הם מצפים ממנו לישועה. הרי הוא מתכנן מלחמה נגד הטורקים ומלכות חיבר תוכל לסייע לו.

בשנת 1532, הם הגיעו לקרית המלכות “רגנשפורק”. הקיסר מוביל את מולכו למנטובה ושם הוא עולה למוקד השריפה בה’ בטבת שנת רצ”ג (1532), עכ”ל.

שנתיים לפני שנת הגאולה של הרב שלמה מולכו הי”ד רבני צפת ניסו לחדש את הסמיכה והרדב”ז הגיב שהוא לא מקבל את דעתם, ואולי הסמיכה יחודש על ידי בני ראובן

קישור למקור המאמר על היוזמה הראשונה לחידוש הסמיכה

היוזמה הראשונה לחידוש הסמיכה אחרי ביטולה הייתה בשנת רצ”ח (1538). בראש בית הדין הסמוך היה אמור לעמוד מהר”י בירב, רבה של צפת.

הנימוק ההלכתי שהוצג לצורך בחידוש הסנהדרין היה לכפר על האנוסים שנמלטו מספרד ועלו לארץ ישראל, אך רבים מהם חששו שבגין מעשים שעשו בעקבות אילוצם לחיות כנוצרים, הם התחייבו בעונש כרת. השאיפה הייתה לדונם במלקות ובכך לפוטרם מעונש בידי שמיים, מאחר ש”חייבי כריתות שלקו, נפטרו ידי כריתתן”.

תהליך הסמיכה

לצורך כך נסמך מהר”י בירב על ידי 25 מתלמידיו – רבני צפת, וזאת על פי השערתו של הרמב”ם כי ניתן לחדש את הסמיכה לאחר שנקטעה על ידי הסכמת כל חכמי ארץ ישראל למהלך כזה. דברי הרמב”ם נמצאים בפרושו למשנה, במסכת סנהדרין – פ”א, מ”א ובמשנה תורה בהלכות סנהדרין: שאם יסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכים ויש להם רשות לדון דיני קנסות ולסמוך חכמים אחרים – והדבר צריך הכרע. ואכן רבנים רבים התכנסו וסמכו את מהר”י בירב.

הרדב”ז השיב לנסיון לחדש את הסמיכה על פי הצעת הרמב”ם וז”ל:

רדב”ז הלכות סנהדרין פרק ד הלכה יא – יב
ועוד שהראיה שכתב רבינו בפירוש המשנה לדבר אינה ראויה לסמוך עליה וז”ל שאם לא תאמר כן א”א שתמצא ב”ד הגדול לעולם לפי שנצטרך שיהיה כל אחד מהם סמוך על כל פנים והקב”ה יעד שישובו כמו שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה וכו’, ומי יתן ואדע שהרי אליהו בא לפני המשיח כמבואר בכתובים ובדברי רז”ל והרי הוא סמוך ויסמוך אחרים לפני בוא המשיח. ותו דבני ראובן עתידים לבוא ולעשות מלחמות לפני בוא מלך המשיח ומאן לימא לן שלא יהיה בהן סמוך מפי סמוך והוא יסמוך אחרים. ותו שאמרו במדרשות שהמשיח יתגלה בגליל ויחזור ויתכסה ומאן לימא לן שלא יסמוך ב”ד בזמן שיתגלה בתחלה. ואפשר שמתוך קושיות אלו וזולתם לא סמך על מה שכתב בפירוש המשנה וכתב בפסק והדבר צריך הכרע והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יעיין באותה תשובה כי אין כאן מקום להאריך:

יוזמת רבי ישראל משקלוב לחדש את הסמיכה על פי הרדב”ז שאולי לעשרת השבטים יש סמוך מפי סמוך

במסגרת עליית תלמידי הגר”א לארץ ישראל, ניסה אחד מבכירי העולים, רבי ישראל משקלוב לחדש את הסמיכה. הניסיון לחידוש הסמיכה נעשה כחלק מהתקוות המשיחיות שנפוצו באותה העת, ומאמונתם של תלמידי הגר”א בכך שיש לפעול באופן מעשי להבאת הגאולה. לאור הניסיון שנצבר מפולמוס הסמיכה של מהר”י בירב ומהר”ל בן חביב, רבי ישראל משקלוב (בשנת ה’תקצ”א – 1830) החליט לפעול באופן שונה. כמו מהר”י בירב, שהסתמך על חידושו של הרמב”ם בנושא, שיש אפשרות לחדש את הסמיכה על ידי הסכמת רוב חכמי ארץ ישראל, הסתמך רבי ישראל משקלוב על הרדב”ז, שהתנגד לחידושו של הרמב”ם אך הציע כמה דרכים שבהם יוכל להתממש חידוש הסנהדרין בזמן הגאולה – ואחת מהם היא על ידי עשרת השבטים, שגלו שנים רבות לפני שפסקה הסמיכה בארץ ישראל. רבי ישראל משקלוב ניסח איגרת לעשרת השבטים, שבה הביע את ביטחונו שלא רק שהם קיימים ושומרים תורה ומצוות, אלא גם שהם משמרים את מוסד הסמיכה, וביקשם לעזור לחידוש הסמיכה (וכתוצאה מכך – הסנהדרין) בארץ ישראל. משלא נמצאו אנשי השבטים האבודים, כשלה גם יוזמה זו. (ציטוט ממאמר על היוזמה לחידוש הסמיכה)

זה לא בדיוק נכון שאנשי רבי ישראל משקלוב לא מצאו בכלל אנשי השבטים האבודים אלא הם קבלו 2 דיווחים שיש אנשי שבט דן בתימן

אנשי רבי ישראל משקלוב שלחו שליח למצוא את עשרת השבטים האבודים בארץ האימפריה הטטרית. השליח לא הצליח למצוא שם. ואז על פי עדות שנמצא אנשי שבט דן בתימן השליח עבר לתימן. השליח, מצא איש שבט דן אבל בסוף נהרג השליח על ידי המלך המוסלמי ששלט בתימן.

וזה מקרוב כמו שנתים היו משולחים שלנו בארץ תימן ובעיניהם ראו שם איש אחר משבט דן ושמו יששכר, ויספר להם מקום ארצם וגדולתם ותוקפם וקדושתם ורב עשרם ומלכותם, ואחר כך נעלם האיש משם והוא פלי.

מפה של פרס, חצי האי ערב, קצת מסודאן, אתיופיה, ואפגניסתן
מ ויקיפדיה
Cacahuate, amendments by Globe-trotter and Joelf / CC BY-SA (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0)

נספח אגרת ר’ עובדיה מברטנורא מירושלים לאחיו רמט (1489) מתוך אגרות ארץ ישראל של א. יערי

 

רבי עובדיה מברטנורא על עשרת השבטים – 2

מה המטרה הסופית שלי בהבאת מאמר זה?

להראות שזה לא כל כך ברור שהרדב”ז כאשר הוא נתן לקבוצה של שחורי עור מסוימת, מעמד של שבט דן, הוא התכוון לאתיופים. יש מי שכותב לפי הגדרה של עלייה במסגרת חוק הכניסה, כל אתיופי יכול לטעון שהוא מצאצאי היהודים שהמירו את דתם במאה ה-19. אתיופיה מונה על 90 מיליון נפש, כמה יכולה להכיל ישראל הקטנה?

יש להפסיק את העלייה מאתיופיה מיד!

תוספת למאמר – ד תשרי תשפ”א

לדעת הרב מנחם כשר היה מקור לשיטת הרדב”ז בלי קשר לדוד הראובני

עיין בספרו של הרב מנחם כשר, התקופה הגדולה , פרק שמונה עשר, ששם המחבר נסה להגן על עמדת הרדב”ז מבלי להסתמך על סיפורו של דוד הראובני.