יום חמישי, ט' בסיון התשפ"ה
חוק העמותות – הזדמנות להראות שבאמת אכפת לנו
בבסיס הטענות נגד הציבור החרדי בכל הנושא של חוק הגיוס עומדת נקודה אחת, שעליה סובב הכל – אתם לא שייכים למה שקורה כאן, אתם לא מרגישים חלק מהעם, אתם רואים את מדינת ישראל כעוד שלב בגלות ולא מזהים בה אפילו שלב ראשוני בגאולה, אתם לא שייכים ולא אכפת לכם!
התשובה לשאלה הזו, כמו לשאלות רבות בעולמם של מבוגרים בעלי חשיבה, הנבדלים מילדים שאצלם הכל פשוט, היא מורכבת. ישנו חלק בהוויה הישראלית, שאכן איננו מרגישים חלק ממנו, ואיננו רוצים להרגיש חלק ממנו. התרבות החילונית הקלוקלת, הבנויה על סגידה לאגו ולתאוות הבהמיות – אין לנו כל רצון או שאיפה להשתלב בה ולהיות חלק ממנה. איננו מתרגשים כלל כאשר קבוצה ישראלית זוכה בפרס על הצטיינות בספורט כמורשת יוון, ותחומי התרבות והאומנות החילונית בעיקרן זרים ומוזרים לנו. כל עולם הרוח שניסו ליצור כאן כדי לתת תוקף 'מוסרי' לעם החדש שרצו להקים כאן תחת עם ה' – העם הישראלי שבה לרשת את העם היהודי העתיק בבחינת 'שפחה כי תירש גברתה' – עולם זה אינו מדבר אלינו, וגאים אנחנו על כך שאנו רחוקים ממנו כרחוק מזרח ממערב, ועל כך שאנו משמרים את טהרת ילדינו, שלא יסחפו אחר המים העכורים והבארות הבאושים. ועד כמה שנועד גיוס החרדים להוות 'כור היתוך' שישבור את הבידול ויעניק לנערי החמד שלנו מה'אוצרות', כבכיכול, של הישראליות החדשה – אכן מדובר בגזרת שמד מסוכנת, שיש להאבק כנגדה בחרוף נפש.
ועם זאת, עלינו להשמר גם מהסכנה הנשקפת מהצד השני של המטבע. עלינו להזהר, שמא ההתנגדות המוצדקת לתרבות החילונית ולהוויה הישראלית הקלוקלת – תוליך אותנו במדרון חלקלק לעבר חוסר חיבור לאומה עצמה, חוסר אכפתיות ממצבה הגשמי והרוחני, התכחשות להבנה, כי שם ה' נקרא על עמו ישראל – הגם שטרם זכה להבין את היעוד הזה – ולהתעלמות פושעת מנסי ה' האדירים, אשר העניק לעמו דווקא בדורות האחרונים, ובתוכם הקמת מדינת ישראל, שעצם הקמתה כמדינה בה העם היהודי ריבון בארצו – היא מימוש של חזון הנביאים וקיבוץ הגלויות אליו חכינו כאלפיים שנה. אין לנו רשות להתעלם מכך, שהנסים האדירים של תשכ"ז היו ביטוי מוחשי של השגחת ה' החופפת על עמו על-אף חטאיו לקראת הגאולה השלמה, שאם רק נתפוס את גודל השעה – היא תבוא בעוז, בתפארת ובהדר בלא אותם יסורים של חבלי משיח, מפניהם כה חששו רבותינו הקדושים.
װיקיפּעדיע
[במאמר מוסגר אציין, כי בגליון האחרון של 'קדושת ציון' התפרסם מכתב של מרן הגרש"ז אויערבאך מימי מלחמת ששת הימים, בהם ביטא את התפעלותו העצומה מהנסים האדירים, ואף הזכיר את הביטוי המפורש 'אתחלתא דגאולה'. והנה מה הופתעתי בועידת 'קדושת ציון' ביום חמישי שעבר, בה השתתפו מעל אלפיים יהודים חרדים, כאשר ניגש אלי יהודי מכובד, תלמיד חכם מבוגר יחסית, אשר סיפר כי נמנה על צוות העורכים של ספר, בו נתפרסם אותו מכתב, אלא ששם צונזרו ביטויים שונים, ובהם ביטוי זה – 'אתחלתא דגאולה' – מסיבות מובנות. ללמדנו, כיצד בונים 'השקפה' מנותקת מהמציאות ומנותקת מהאמת העובדתית הפשוטה].
נחזור לעניננו – ההבנה, ולפיה הציבור החרדי שייך למה שקורה כאן, ואכפת לו מגורלו של העם, על-אף סלידתו מצורת החיים שהנהיגו כאן אלו הרחוקים מתורה ומצוות – הבנה זו היא קריטית הן עבורנו, קהל יראי ה', והן עבור מה שאנו משדרים כלפי אחינו התועים, אם ברצוננו לקרבם אל התורה והמצוות. כעת מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק של ח"כ אריאל קלנר מהליכוד, להטיל מס של 80% על תרומות מישויות מדיניות זרות לעמותות בישראל. אין צורך להסביר את נחיצות החוק, אחר שארגוני הפרוגרס המכרסמים הן בזהות היהודית של ישראל והן בעמידתה מול האויב הערבי – משתמשים רבות באותן מדינות עוינות כדי לקדם אג'נדות אנטי-יהודיות, אג'נדות ליברליות של הרס המוסר והתא המשפחתי ואג'נדות פרו-חמאסיות מובהקות. מאות מליוני דולרים, יורו, לירות שטרלינג ומה לא – נשפכים מכל מקום כדי לקדם עמותות, המורכבות בדרך-כלל מקומץ הזויים שמייצגים אחוז מזערי מאוכלוסיית ישראל, אך באמצעות המימון האירופי והזר בכלל, אשר חלקו מגיע מרחבי העולם הערבי, הם מצליחים לנעוץ כאן את ציפורניהם בכל פינה שתעלה על הדעת. קראתי פעם על אשה שהגיעה באוטובוס לדיון במשפט של מחבל שרצח את בנה כי לא יכלה להרשות לעצמה מונית, ורכב פרטי ודאי אין לה, והיא מצאה את עצמה מול סוללת עורכי-דין יקרים שייצגו את אותו מחבל, במימון אותם ארגונים.
כעת אנו שומעים, כי מי שמערים קשיים על הצעת החוק המבורכת הזאת – אלו המפלגות החרדיות, בטענה כאילו הדבר עלול לפגוע גם בעמותות חרדיות, וכי מדובר ב'מדרון חלקלק', שבהמשכו יטילו מיסוי כבד גם על תרומות של גורמים פרטיים מחו"ל. מלבד העובדה, שמדובר במפורש על תרומות לעמותות פוליטיות בדווקא, ומלבד העובדה, שאין כל סיכוי לאותו 'מדרון חלקלק' משום שמלבד עולם התורה וארגוני החסד החרדיים השונים, יש לא מעט עמותות של הציבור הכללי שנהנות מתרומות מחו"ל – ידידי בתי חולים למיניהם, ידידי גן החיות התנ"כי ועוד כהנה וכהנה, ואין סיבה שיפגעו בעצמם – מלבד כל זאת, יש כאן נושא עקרוני –
הבה נניח, לצורך הדיון, כי אכן תפגע עמותה חרדית כזו או אחרת ויטילו מיסוי על תרומותיה. האם עבור זה נאפשר לשונאי ישראל, לשונאי התורה ולמבקשי רעתנו בגשמיות וברוחניות להחריב את כל מה שיש כאן, כי לעמותה פרטית כזו או אחרת זה משתלם בטווח הקצר? האם אבדנו כל רגש לאומי, כל תחושת השתייכות למה שקורה כאן? האם אנחנו באמת מרגישים שמה שקורה לכלל ישראל אינו נוגע לנו? זהו מבחן, אמנם בקנה-מידה קטן, אבל הוא קריטי, וחובתנו לעמוד בו בכבוד, כי רק כך נוכל לבוא בידים נקיות ולהסביר, כי התנגדותנו לחוק הגיוס נובעת לא בשל חוסר הקשר שלנו לגורל האומה וחוסר האכפתיות שלנו מגורל המדינה, כי אם להפך – דווקא משום שאנו חרדים תרתי-משמע – חרדים לדבר ה' וחרדים להמשך קיומו של עם ה' בגשמיות וברוחניות.