אלטלנה – אז והיום… ע"י הרב יהודה אפשטיין, יו"ר אגודת קדושת ציון

יום שלישי, י"ב אלול התשפ"ו

אתמול התבשרנו על מציאתה של אנית האלטלנה במעמקי הים, אותה אניה שהוטבעה בימיה הראשונים של מדינת ישראל תוך רציחת 19 יהודים בדם קר על-ידי אלו המתהדרים באהבת אדם, בדמוקרטיה, בערכים של סבלנות ושלום וכל הדברים הטובים, מה שמזכיר לא מעט את מורשתם הרוחנית של פטרוניהם הסובייטים באותה תקופה. האניה יועדה להבאת נשק לצורך הקרב על ירושלים במלחמת העצמאות, אולם אלו שרצו להקים את מדינת תל-אביב העדיפו להטביע את מתנגדיהם האידיאולוגיים ביחד עם השאיפה לירושלים, שהיתה מנוגדת לכל מהותם ולכל הזהות התודעתית שבקשו ליצוק לתוך המדינה ההולכת ומוקמת באותם ימים.

מים רבים זרמו בים התיכון מאז שמנהל בדמם של הנרצחים, וגם מדינת ישראל קבלה צורה אחרת מאיך שתכננו אותה אותם מרצחים. ירושלים שוחררה בעל כרחם כעבור 19 שנה, אחר שלא הצליחו לשכנע את חוסיין מלך ירדן להמנע מלהצטרף למצרים ולסוריה בנסיון להשלים את מלאכת הנאצים ולהשמיד את ישראל. מנחם בגין – שהיה המטרה הראשית במסע הרצח – עלה לשלטון, וההילה של הציונות הסוציאליסטית הלכה והתפוגגה, שעה שהמוני בית ישראל מאסו במורשת סטלין, ולאט אבל בטוח – הם שבים לאביהם שבשמים.

אולם בתוך כל הסאגה ההיסטורית הזאת, ישנו נתון אחד אקטואלי מאד, שחשוב להתמקד בו, כדי שנלמד את הלקח הנכון ממורשת האלטלנה, ולא ניפול בעוד פח תודעתי. רבים בימין הישראלי מתהדרים באחריות של מנחם בגין בכך שלא השיב אש כלפי המרצחים באותו יום מול חופי תל-אביב וכפר ויתקין. לטענתם, אותה הבלגה מנעה מלחמת אחים הרת-אסון, שעה שצבאות ערב איימו לכלות את המדינה שזה עתה קמה. אולם מי שגוזר מאותה פרשה גזרה שווה לימינו אנו, חשוב שיזכור כי קיים הבדל קריטי, שמשנה את פני התמונה!

באותם ימים, שלטון הרודנות של השמאל אמנם הושג בבריונות ובכל האמצעים הידועים הלקוחים מהעולם הבולשביקי ממנו ינקו את תפיסתם, אולם אחר הכל – הם אכן היו הרוב. היה זה רוב דורסני, עריץ, אכזר, אבל רוב. זה התבטא בבחירות לכנסת למשך שלושים שנה, עד המהפך בתשל"ז. מכח רוב זה, הם ייצגו את העם היושב בציון, לטוב ולמוטב, בעיקר למוטב. במציאות כזו, צריך לעשות הכל על-מנת להפוך את המגמה, להעביר את העם למצב תודעתי אחר, לשנות את המציאות, אך כל עוד היא כזו – יש לקחת בחשבון את העובדה, כי הם מגלמים במדה רבה את פניה של האומה. כיום, לעומת זאת, הם רחוקים מאד מלהיות רוב. עם ישראל בהמוניו עזב את דרכם כבר מזמן, ואף הימין החילוני כבר לא מדבר אל ההמונים. היהודי הצעיר בישראל היום רוצה יותר זהות יהודית, יותר תורה, יותר קיום הברית עם בורא עולם. החינוך הכפרני, הבאת המוני גויים דרך חוק שבות מחורר, הנסיון הבוגדני לחבור לאויב הערבי, הנסיון להביא לכאן מסתננים שיסייעו לאויבינו להדוף את הגידול הדמוגרפי המבורך של ציבור היראים – כל אלו לא צלחו, והם אינם יכולים עוד לדבר בשם הרוב!

ממילא, האיום שלהם במלחמת אחים אינו אמור להרשים אותנו. ההבלגה מול הטבח באלטלנה אינה יכולה לשמש מודל לכניעה מול יורשיהם האידיאולוגיים, השואפים לכפות את דעת המיעוט שלהם על האומה. כשאותם צאצאים של מרצחי אלטלנה יצאו לרחובות בעקבות הרפורמה המשפטית כדי למנוע מהציבור האמוני למשול על-פי המנדט שקיבל מהציבור – צריך היה לנהוג בהם ביד ברזל, אולי לא כפי שהם ברצחנותם עשו בשעתו כלפינו, אך בהחלט לא להיכנע ולאפשר להם לשלוט כאן על-אף שהעם מאס בהם. כשממשלת ישראל פטרה את היועמ"שית העבריינית ובג"ץ קבע שזה לא סביר, היה צריך לקחת את היועמ"שית ביחד עם שופטי בג"ץ ולהעמיד אותם לדין על מרידה, על כל המשתמע מכך. כאשר המטכ"ל הרופס מתנגד למדיניות הממשלה, עלינו לממש את הרוב שהעניק לנו הציבור כדי לשלוח אותם אחר כבוד הביתה ולהביא תחתיהם קצינים נאמנים, שיבטאו את רצון העם.

שרידי האלטלנה נמצאו, אולם לא די בכך כדי לתקן את המעוות שנעשה באותו יום. השמאל שואף עד היום לשחזר את הרצח, ולא פעם התבטאו דובריו בערגה על אותו אירוע מביש. בן-גוריון לא התבייש להכריז במועצת העם בעקבות הטבעת האלטלנה – "אשרי התותח הקדוש! הוא יוצג בבית המקדש השלישי!". כעבור כארבעים שנה, בעקבות פוגרום אנטישמי שבוצע בעיר גבעתיים, כתבו בעיתון 'על המשמר' של השומר הצעיר – "כמה מתוק לראות את מנהיגי השומר הצעיר והנוער העובד מנופפים באלות… אל התותח הקדוש שהטביע את האלטלנה הצטרפה אתמול האבן הקדושה שנפצה את שמשת מכוניתו של כהנא". ואת הבריונות של השנים האחרונות אין צורך להזכיר, כולם מכירים אותה.

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.