משה פייגלין: מדוע ארה"ב הפסידה מול איראן?

סיכום דבריו בוידיאו על ידי AI
תמצית הטיעון של פייגלין
פייגלין טוען כי המערב – ובמרכזו ארצות הברית – איבד את יכולתו להכריע במלחמות מול כוחות בעלי זהות מגובשת (כמו איראן, חיזבאללה וחמאס). הכישלון אינו נובע מחוסר בכוח צבאי, אלא מאימוץ תפיסת עולם "פרוגרסיבית" ששחקה את הזהות הלאומית ומנהלת מלחמה במונחים פליליים במקום במונחים לאומיים.הנקודות המרכזיות בשיחה:

1. המלחמה כאירוע לאומי ולא כאירוע פלילי

פייגלין מסביר כי התפיסה הפרוגרסיבית מחפשת את ה"אינדיבידואל" בתוך המלחמה. היא מנסה להבדיל בין ה"טובים" ל"רעים" (למשל: לתקוף את "חמאס" ולא את עזה, או את "המשטר" ולא את איראן). לשיטתו, זו טעות קריטית:

מלחמה היא אירוע לאומי: במלחמה בין אומות, העם של הצד השני הוא חלק מהמערכה.

התעלמות מהזהות: כשהמערב מוחק את זהותו הלאומית, הוא לא מסוגל להכיר בזהות של אויבו. התוצאה היא מלחמה שאינה מכוונת להכרעה, ולכן היא נדונה לכישלון.

2. מדוע ארה"ב הפסידה מול איראן?

פייגלין קובע נחרצות שאיראן ניצחה את ארצות הברית, שכן היא הצליחה לאכוף את רצונה על המעצמה המערבית.

חוסר נכונות להקריב: כדי לנצח, על ארה"ב להטיל מצור טוטלי על איראן, להרעיב את כלכלתה (כולל הפסקת ייצוא נפט) ולהיות מוכנה למחיר כלכלי ואנושי כבד.

פרדוקס ה"פרוגרסיב": התפיסה הליברלית-פרוגרסיבית מונעת מהאמריקאים לנקוט בצעדים הנדרשים להכרעה (כפי שעשו בעבר במלחמות עולם נגד גרמניה או יפן), כיוון שהם אינם מסוגלים להצדיק פגיעה באוכלוסייה אזרחית כדי להגיע לניצחון אסטרטגי.

3. טקטיקה מול אסטרטגיה

לדברי פייגלין, מה שאנו רואים בלבנון ובעזה – ומה שראינו מול איראן – הוא מאבק טקטי בלבד.

הוא גורס כי לא תהיה מלחמה אסטרטגית רחבה שתביא לניצחון, כיוון שהצד המערבי איבד את ה"רצון לנצח".

חילופי המהלומות הם רק "כיפוף ידיים" טקטי שנועד לסדר את המציאות, אך לא לסיים את הסכסוך.

4. הפתרון המוצע

פייגלין טוען שהדרך היחידה לנצח היא לחזור לתפיסה של "מלחמה בין עמים":

הכרת האויב כישות לאומית (לא רק ארגון טרור).

נכונות להטלת מצור כלכלי מוחלט שיגרום לעם האיראני להתקומם מתוך רעב ומצוקה.

פעולה צבאית נחושה שאינה מוגבלת על ידי אינטרסים מערביים זרים, עד כדי השתלטות על מוקדי כוח באיראן.

סיכום התזה
לפי פייגלין, אמריקה הפסידה כי היא איבדה את זהותה. כשאדם (או אומה) לא יודע מי הוא, הוא לא יכול לדעת מי האויב שלו. כל עוד המערב דבק בתפיסה הפרוגרסיבית שמפרקת זהויות, הוא יישאר עם מטוסים וטכנולוגיה עדיפה, אך יחזור מהמערכה "עם הזנב בין הרגליים", מול אויב בעל זהות ורצון ברור שנחוש בנפשו להביס אותו.

הערת העורך:

יש כאן שני גורמים נוספים. ארצות הברית (כולל הנשיא טראמפ) לא ניהלה נכון את המלחמות באפגניסטן ובעיראק. לכן נוצרה תחושה שאם הניצחון לא יגיע מהר, הוא לא יגיע כלל. הגורם השני הוא שאיראן לא נתפסה כאיום מיידי על אמריקה, אלא רק כאיום פוטנציאלי לטווח ארוך, ולכן לא הייתה מוטיבציה מספקת להתעמת עם האויב, בהתחשב בהשפעה על הכלכלה ובתחושות האנטי-ציוניות בקרב הדמוקרטים והאגף הבדלני של המפלגה הרפובליקנית.