"אמר רבי יסא: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודו של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרונות נכנסות בו." (שיר השירים רבה)
המאמר העתיק הזה של רבי יסא אינו רק הנחיה רוחנית; הוא נוסחה מעשית לכיבוש מחדש ולהתרחבות טריטוריאלית. במרכזו עומד העיקרון שהתעצמות לאומית והרחבת גבולות מתחילות תמיד בנקודה קטנה של נחישות, ההופכת בהדרגה לנתיב רחב של התיישבות וקביעת עובדות בשטח. זהו בדיוק הסיפור של שא-נור – נקודה בלב צפון השומרון שסירבה להימחק, והפכה למנוף להרחבת האחיזה בארץ ישראל.
חודו של מחט בלב השומרון
בשנת 2005, עם יישום תוכנית ההתנתקות, נדמה היה כי קו הגבול הנסוג נחתם. שא-נור, כפר האמנים שחלש על עמק דותן, פונה ונהרס, והנוכחות היהודית בצפון השומרון הצטמצמה לסדק דק. עבור רבים זה היה סוף הדרך, אך עבור אלו שחודו של מחט של נאמנות לאדמה נותר בליבם, הפינוי היה רק נקודת הזינוק לשיבה רחבה יותר.
במשך עשרים שנה, ה"פתח כחודו של מחט" היה הדבקות הבלתי מתפשרת של החלוצים: העליות החוזרות ונשנות לחורבות, התפילות במצודה, והמאבק הציבורי חסר הפשרות לביטול חוק ההתנתקות. אלו היו צעדים קטנים שנראו כמעט חסרי סיכוי אל מול המציאות המדינית. אך כפי שלימד רבי יסא: הקב"ה אינו דורש מאיתנו את המרחב כולו ביום אחד; הוא דורש את הסדק הראשון בחומה.
מהקרוואן הראשון אל הרחבת הגבול
היום, עשרים שנה לאחר הגירוש, אנו עדים למעבר מהפתח הצר לפתחן של עגלות וקרונות. הצבת עשרות הקרוואנים בשא-נור בכ"ח אדר תשפ"ו (17.03.26) על ידי המועצה האזורית שומרון ותנועת אמנה, היא המימוש הפיזי של הרחבת הגבול.
לא מדובר עוד רק בכיסופים, אלא בקביעת גבולות חדשים-ישנים:
- בנייה מוסדרת: אישור תוכנית המתאר ל-126 יחידות דיור בשא-נור הופך את הנקודה המבודדת ליישוב קבע רחב.
- תשתית אסטרטגית: השלמת כביש עוקף סילאת והכשרת התשתיות מאפשרות חזרה מאורגנת ורחבת היקף.
- תיקון לאומי: כפי שאמר ראש המועצה יוסי דגן: "אנחנו חוזרים הביתה". חזרה זו אינה רק שיבה לנקודה ספציפית, אלא הרחבה משמעותית של מרחב המחיה והביטחון של מדינת ישראל בצפון השומרון.
השר בצלאל סמוטריץ' סיכם זאת כ"מחיקת חרפת הגירוש ויישוב הארץ מחדש". המעבר מהסדק הצר של המאבק לפתח הרחב של שיירות הקרוואנים והדחפורים, מוכיח כי המאמץ האנושי הקטן – הצעד הראשון של ה"תשובה" לאדמה – מזמין פריחה טריטוריאלית שמעבר לכל תכנון ראשוני.
סיכום
שא-נור של שנת תשפ"ו היא העדות החיה לכך שמי שמעז לפתוח פתח של תקווה בגודל של עין המחט, זוכה לראות שיירות של קרוואנים ומשפחות המרחיבות את גבולות הארץ. הקריאה "פתחי לי" נענית כעת במציאות בשטח: האדמה נפתחת, הגבולות מתרחבים, והחיים היהודיים שבים לזרום בבטחה אל לב השומרון.