כתוב בבבית יוסף או"ח יא:ד (נושא: אורך חוטי הציצית)

אורך החוטים השמונה אין פחות מד' גודלים ויש אומרים י"ב גודלים וכן נוהגין ולמעלה אין להם שיעור.

(הגה: ואם עשאו ארוך יותר מדאי יכול לקצרו ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי) (מרדכי בהלכות קטנות).

אחד מהחוטים יהיה יותר ארוך כדי שיכרוך בו הגדיל. (הגדיל היינו החלק מהציצית שאינו ארוג).

(הגה: ושיעור הנזכר יהיה בציצית לאחר שנקשר מלבד מה שמונח על קרן הבגד) (סברת בית יוסף):

מניסיוני אם קושרים כתוספות, אם רוצים להגיע לתוצאות  של  "לעשות ציצית י"ב אצבעות שליש גדיל ד' אצבעות ושני שלישי ענף ח' אצבעות" צריכים לקשור בחוטים עבים.

ואם בן אדם מחמיר בשיעורים כשיטת חזון איש, אולי שיטת תוספות לא יהיה טוב עבורו.

וגודל הר המוריה בלי תוספת הורדוס מוכיח בעיני שאין השיעורים של אצבע ואמה, כשיטת החזון איש, כי אין מספיק מקום בהר המוריה להכניס שם 500 אמה על 500 אמה.

וידוע לי שיטת הרב זלמן קורן ואף על פי כן, אני טוען שאין מספיק מקום בהר המוריה, לשיעור אצבע ואמה של החזון איש.

עוד מצאתי ציטוט שנוגע לחומרא של החזון איש, שאביא מאת נכדו של הגאון רבי א. חיים נאה.

http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=37270
שיטתו בעניין השיעורים

אומר בקיצור את דעתו של זקני בענין השיעורים. למעשה, זקני כתלמידיהם של גאוני ירושלים זיע"א הרגיש חובה לעצמו, לבסס את מנהגם של תקיפי ארעא קדישא, וממש לחם כארי להגן על כבוד ענקי התורה מהדורות שעברו. גדולי ירושלים שחשו שהוא זצ"ל עושה את העבודה הקשה שהם עצמם היו צריכים לעשותה, יצאו מגדרם כדי לחזק דבריו והודיעו בשער בת רבים כי פיו כפיהם בכל עניינים אלו.

כאשר בירר זקני במערכה ענקית ועצומה בחריפות ובקיאות ממרחבי התלמוד והפוסקים את צדקת מנהג ירושלים להפריש חלה בברכה מעיסת קמח בת 7 אוקיות ירושלמיות, מנהג שיצאו לערער עליו, פרסם הגאב"ד הגרז"ר בענגיס זצ"ל מכתב להצדיק דברי זקני כשהוא מסיים: "והמנהג הזה נמשך משנים קדמוניות ולא נשמע שום ערעור על זה וכן יקום".

גם עמוד ההוראה בירושלים הג"ר זאב מינצברג זצ"ל יצא להגן על כבוד זקני בעניין השיעורים וכה כותב "ואפריון נמטי שיגע ומצא לברר ברורי המידות ומצוי המדות… וכן נהוג לפני הגאונים זיע"א בזמנינו, ואין להשגיח על דברי המערערים שבאו מחדש להשתקע פה".

הגאון הספרדי בעל "ישכיל עבדי" זצ"ל מעיד במכתבו שכן הייתה דעתם של כל גאוני ארץ עד להגר"ח פאלאג'י וה"בן איש חי" זצ"ל.

ברוח זו כתב גם הגרצ"פ פרנק זצ"ל: "כן היה מוחזק ונהוג בירושלים בזמן נוכחותם של גאוני ארץ תקיפי דארעא קדישא וחלילה למי שהוא לשנות דבר מכל שהיה נהוג בימי הגאונים שמחויבים להיזהר מגחלתם של צדיקים הקרואים חיים וכן יקום. הגר"ש סובול זצ"ל העיד כנ"ל בשם מרן הגרי"ח זוננפלד זצ"ל, ואילו הגר"ד בהר"ן זצ"ל מגדולי ירושלים פרסם אף הוא כי "יכולים לסמוך על כל הכתוב בו למעשה".

אגב, נכדי החפץ חיים זצ"ל מעידים, כי בגביע שהיה לו בביתו, נראה בבירור שגדלו היה כשיעורו של זקני, וכן רבו העדויות עוד מהרבה גדולי ישראל ואכמ"ל.

אני רוצה לציין, שכ"ק אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש זיע"א סמך ידיו על זקני בכל עניני ההלכה, ולאחר השואה כשרבים מחסידי חב"ד שהו במחנות עקורים בגרמניה, והריי"ץ שלח להם יין לד' כוסות לפסח, הורה הרבי אז לסדר רשימה של מספר הנפשות השוהים שם, כשהוא מורה להביא להם יין לפי השיעור של זקני, כשהוא מתבטא: "הרי הוא הפוסק האחרון שלנו".

אני גם אצטט בפני הקוראים מה שהביא בשו"ת "ישיב משה" (להגר"מ טורצקי). המחבר מציין, כי פנה פעם למרן הגרי"ש אלישיב שליט"א ושאלו: "מה שקוראים העולם מחלוקת בין החזו"א להגר"ח נאה זצ"ל, האם היה הגר"ח נאה ראוי לחלוק על החזו"א זצ"ל?" וזה אשר השיב לו הגרי"ש שליט"א: "שיעורי הגר"ח נאה היו בתחילה יותר נקוטים וכולם נהגו לפי דבריו. החזו"א, הוא היה החולק והמחדש"!