קודם כל יש לשאול איך קושרים ציצית כשיטת תוספות?
הוראות הקשירה מצאתי בקישור כאן
- אחרי הכנסת החוטים בנקב הטלית סדר את החוטים כך, שמהצד האחד כל קצות החוטים יהיו שווים, ומהצד השני חוט אחד של תכלת וחוט אחד של לבן יהיו ארוכים יותר. קצוות ארוכים אלו נקראים “שמשים”.
- קשר כפול נעשה בארבעת הקצוות של החוטים שבצד האחד של נקב הטלית ובארבעת הקצוות האחרים, שבצד השני.
- חוליה לבנה נעשית על ידי כריכת שלש כריכות בשמש הלבן מסביב לחוטים האחרים. יש להדק את הכריכה האחרונה על ידי תחיבת השמש מתחת לכריכה האחרונה.
- חוליית התכלת נעשית בדיוק כמו חוליית הלבן, בשמש התכלת.
המקורות לשיטה זו
שיטת בעלי התוספות
- לפי שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ואנן דלית לן תכלת לא קפדינן בהא והא נמי דאמרינן צריך לקשור על כל חוליא וחוליא היינו כדי שיהא ניכר התכלת ומה שאנו נוהגים חמשה קשרים פירש בקונטרס גבי ציצית שקולה כנגד כל המצות לפי שציצית עולה ת”ר וח’ חוטין וחמשה קשרים עולה תרי”ג ומיהו כל ציצית האמורים בפרשה חסירים יו”ד ויש לומר שיש פסוק והיה לכם לציצית וג’ ציצית כתובים בפרשה ולמ”ד זו משלימתן וכן נוהג רבינו תם לעשות אותן ה’ קשרים ב’ בסמוך לטלית וג’ סמוך לפתיל משום מעלין בקדש ולא מורידין כדאמרינן שמסיים בלבן ועל כל קשר שני קשרים כדי שיהא קשר של קיימא מיהו לא מצינו שום סמך בהש”ס מפורש מה’ קשרים ויש לומר דהא דאמרינן צריך לקשור על כל חוליא וחוליא היינו אחת של לבן ואחת של תכלת שהן שתים והשתא כשאין פוחת משבע עושה ה’ קשרים סמוך לטלית קשר אחד ואחר כך שתי חוליות אחת של תכלת ואחת של לבן קשר אחד עד שמסיים שש חוליות הרי ארבעה קשרים ואחר כך עושה חוליא שביעית של לבן כדי שיהא מסיים בלבן ואחר כך קושר אחד הרי ה’ קשרים ויש מפרשים לא יפחות משבע כריכות בין כל קשר וקשר.
(מנחות דף לט עמוד א, ד”ה לא יפחות)
מאת משה נבון
עמותת פתיל תכלתmois@tekhelet.com
למטה יש סרטון איך קושרים את הציצית בהתחלה – אבל אין בו כל התהליך
יש להעיר, שלפני שאני (שלמה משה שיינמן) מכניס את חוטי הציצית לחור שבטלית, אני אומר לשם קדושת ציצית, או לשם מצות ציצית
כתוב בבבית יוסף או"ח יא:ד (נושא: אורך חוטי הציצית)
ויהיו ארכן שלשה טפחים מארבע אצבעות בגודל בכל טפח בפרק התכלת (לט.) נויי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף ובההוא פרקא לקמן (מא:) אהא דת"ר כמה חוטין הוא נותן וכו' וכמה תהא משולשלת כלומר תלויה הענף מן הגדיל בית שמאי אומרים ארבע ובית הלל אומרים שלשה. ושלשה שב"ה אומרים אחד מד' בטפח של כל אדם ופי' רש"י ושלשה שבית הלל אומרים שתהא כל אצבע אחד מד' בטפח כל אדם דהיינו מדת גודל ואסיקנא אמר רב פפא הילכתא ד' בתוך ג' משולשלת ד' וכתב הרא"ש פי' ד' חוטין יכניס בתוך ג' אצבעות בטלית ומשולשלת הציצית ד' אצבעות משמע שכל הציצית גדיל וענף אינו אלא ד' אצבעות ורש"י פי' משולשלת תלויה הענף לבד מן הגדיל ד' אצבעות אז הוי הציצית שש אצבעות ור"ת פי' דמשולשלת אגדיל קאי מלשון המשלשל דפנות שהוא לשון גידול וחיבור וכן מוכח בספרי דגדיל ד' בעינן והכי נהגינן לעשות ציצית י"ב אצבעות שליש גדיל ד' אצבעות ושני שלישי ענף ח' אצבעות עכ"ל והרמב"ם כתב בפ"א ואורך החוטין הח' אין פחות מד' אצבעות והיינו כדכתב הרא"ש דמשמע מפשטא דלישנא שכל הציצית גדיל וענף אינו אלא ד' אצבעות ורבינו סתם דבריו כדעת ר"ת שכתב הרא"ש דנהגינן כוותיה וכן כתוב גם כן בסמ"ג כדברי ר"ת מאחר ששנינו וג' שב"ה אומרים אחד מד' בטפח כל אדם שמעינן דאצבעות האמורים בשמועה זו בגודל הם וי"ב גודלים הם ג' טפחים ולכן כתב רבינו שיהיה אורכן ג' טפחים מד' אצבעות בגודל בכל טפח ושיעור אורך זה שכתב רבינו הוא אחר שתחבו בכנף וכפלו דכשהם פשוטים הוי אורכן ו' טפחים וכן מבואר בדבריו שכתב בסמוך ויתחבם בכנף ויכפלם ואז יהיו אורכם י"ב אצבעות שהוא שיעור אורך הציצית: עכ"ל.
אורך החוטים השמונה אין פחות מד' גודלים ויש אומרים י"ב גודלים וכן נוהגין ולמעלה אין להם שיעור.
- (הגה: ואם עשאו ארוך יותר מדאי יכול לקצרו ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי) (מרדכי בהלכות קטנות).
אחד מהחוטים יהיה יותר ארוך כדי שיכרוך בו הגדיל. (הגדיל היינו החלק מהציצית שאינו ארוג).
- (הגה: ושיעור הנזכר יהיה בציצית לאחר שנקשר מלבד מה שמונח על קרן הבגד) (סברת בית יוסף):
מניסיוני אם קושרים כתוספות, אם רוצים להגיע לתוצאות של "לעשות ציצית י"ב אצבעות שליש גדיל ד' אצבעות ושני שלישי ענף ח' אצבעות" צריכים לקשור בחוטים עבים.
ואם בן אדם מחמיר בשיעורים כשיטת חזון איש, אולי שיטת תוספות לא יהיה טוב עבורו.
וגודל הר המוריה בלי תוספת הורדוס מוכיח בעיני שאין השיעורים של אצבע ואמה, כשיטת החזון איש, כי אין מספיק מקום בהר המוריה להכניס שם 500 אמה על 500 אמה.
וידוע לי שיטת הרב זלמן קורן ואף על פי כן, אני טוען שאין מספיק מקום בהר המוריה, לשיעור אצבע ואמה של החזון איש.
עוד מצאתי ציטוט שנוגע לחומרא של החזון איש, שאביא מאת נכדו של הגאון רבי א. חיים נאה.
http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=37270
שיטתו בעניין השיעוריםאומר בקיצור את דעתו של זקני בענין השיעורים. למעשה, זקני כתלמידיהם של גאוני ירושלים זיע"א הרגיש חובה לעצמו, לבסס את מנהגם של תקיפי ארעא קדישא, וממש לחם כארי להגן על כבוד ענקי התורה מהדורות שעברו. גדולי ירושלים שחשו שהוא זצ"ל עושה את העבודה הקשה שהם עצמם היו צריכים לעשותה, יצאו מגדרם כדי לחזק דבריו והודיעו בשער בת רבים כי פיו כפיהם בכל עניינים אלו.
כאשר בירר זקני במערכה ענקית ועצומה בחריפות ובקיאות ממרחבי התלמוד והפוסקים את צדקת מנהג ירושלים להפריש חלה בברכה מעיסת קמח בת 7 אוקיות ירושלמיות, מנהג שיצאו לערער עליו, פרסם הגאב"ד הגרז"ר בענגיס זצ"ל מכתב להצדיק דברי זקני כשהוא מסיים: "והמנהג הזה נמשך משנים קדמוניות ולא נשמע שום ערעור על זה וכן יקום".
גם עמוד ההוראה בירושלים הג"ר זאב מינצברג זצ"ל יצא להגן על כבוד זקני בעניין השיעורים וכה כותב "ואפריון נמטי שיגע ומצא לברר ברורי המידות ומצוי המדות… וכן נהוג לפני הגאונים זיע"א בזמנינו, ואין להשגיח על דברי המערערים שבאו מחדש להשתקע פה".
הגאון הספרדי בעל "ישכיל עבדי" זצ"ל מעיד במכתבו שכן הייתה דעתם של כל גאוני ארץ עד להגר"ח פאלאג'י וה"בן איש חי" זצ"ל.
ברוח זו כתב גם הגרצ"פ פרנק זצ"ל: "כן היה מוחזק ונהוג בירושלים בזמן נוכחותם של גאוני ארץ תקיפי דארעא קדישא וחלילה למי שהוא לשנות דבר מכל שהיה נהוג בימי הגאונים שמחויבים להיזהר מגחלתם של צדיקים הקרואים חיים וכן יקום. הגר"ש סובול זצ"ל העיד כנ"ל בשם מרן הגרי"ח זוננפלד זצ"ל, ואילו הגר"ד בהר"ן זצ"ל מגדולי ירושלים פרסם אף הוא כי "יכולים לסמוך על כל הכתוב בו למעשה".
אגב, נכדי החפץ חיים זצ"ל מעידים, כי בגביע שהיה לו בביתו, נראה בבירור שגדלו היה כשיעורו של זקני, וכן רבו העדויות עוד מהרבה גדולי ישראל ואכמ"ל.
אני רוצה לציין, שכ"ק אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש זיע"א סמך ידיו על זקני בכל עניני ההלכה, ולאחר השואה כשרבים מחסידי חב"ד שהו במחנות עקורים בגרמניה, והריי"ץ שלח להם יין לד' כוסות לפסח, הורה הרבי אז לסדר רשימה של מספר הנפשות השוהים שם, כשהוא מורה להביא להם יין לפי השיעור של זקני, כשהוא מתבטא: "הרי הוא הפוסק האחרון שלנו".
אני גם אצטט בפני הקוראים מה שהביא בשו"ת "ישיב משה" (להגר"מ טורצקי). המחבר מציין, כי פנה פעם למרן הגרי"ש אלישיב שליט"א ושאלו: "מה שקוראים העולם מחלוקת בין החזו"א להגר"ח נאה זצ"ל, האם היה הגר"ח נאה ראוי לחלוק על החזו"א זצ"ל?" וזה אשר השיב לו הגרי"ש שליט"א: "שיעורי הגר"ח נאה היו בתחילה יותר נקוטים וכולם נהגו לפי דבריו. החזו"א, הוא היה החולק והמחדש"!