מלחמת עולם השנייה היתה אסון ליהודי אירופה, אבל גרם לביטול תוכנית "ספר הלבן", שהוכרז זמן קצר לפני המלחמה.
ספר הלבן של הבריטים כ~3 וחצי חדשים לפני תחילת מלמחת עולם השנייה הצהיר שבעוד 10 שנים, התוכנית היתה: הקמת מדינה פלשתינאים עצמאית תוך עשר שנים עם רוב מוחלט לערבים.
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2098
הספר הלבן של שנת 1939. החלטה לצמצם ולהפסיק את העלייה, ולמנוע מכירת קרקעות ליהודים.
ב-17 במאי 1939 {הערה אם מדובר לפני השקיעה = כ"ח אייר תרצ"ט}, פרסמה הממשלה הבריטית "מסמך פרלמנטרי 6019" הידוע בשם "הספר הלבן". לאחר הקדמה, המתארת את התפתחות ארץ-ישראל ב-20 השנים הראשונות של ממשלת המנדט, מכיל המסמך שלושה פרקים:
פרק 1. הקונסטיטוציה
לדעת הממשלה הבריטית, המושג "בית לאומי ליהודים", הכלול בהצהרת בלפור, אין כוונתו הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל נגד רצונם של האוכלוסייה הערבית בארץ. תפקידה של ממשלת המנדט להמשיך ולפתח את היישוב היהודי בארץ, כדי שיהווה מרכז רוחני ליהדות העולם. ואכן האוכלוסייה של הבית הלאומי גדלה בעשרים השנים האחרונות עד ל-450,000 נפש, המהווה כשליש מאוכלוסיית הארץ כולה.הממשלה הבריטית גם דוחה את טענת הערבים כאילו הובטחה להם הקמתה של מדינה ערבית בארץ-ישראל (הכוונה להתכתבות משנת 1915 בין סיר הנרי מקמהון, הנציב העליון הבריטי בקהיר, לבין השריף חוסיין לבית האשם ממכה) .
מאחר שהממשלה הבריטית לא תמשול בארץ-ישראל לנצח, בכוונתה להבטיח שלטון עצמי בארץ-ישראל, בו ישתתפו בממשלה שני העמים, הערבים והיהודים, תוך שמירה על האינטרסים של שני העמים. לפי "הספר הלבן":
"שאיפת ממשלת הוד מלכותו היא הקמת מדינה פלשתינאים עצמאית תוך עשר שנים. מדינה זו תעמוד בקשרי אמנה עם הממלכה המאוחדת, שיהא בהם כדי לספק בעתיד, באופן המניח את הדעת, את הצרכים המסחריים והאסטרטגיים של שתי הארצות".
בעקבות מלחמת עולם השניה, השתנו התנאים ובמסירות נפש רבה של יהודים שלא רצו עוד שואה בארץ ישראל, היהודים קבלו מדינה ונצחו במלחמת השחרור
היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה
ציטוט מויקופידיה:
מלחמת העולם השנייה, שפרצה עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1 בספטמבר 1939, מצאה את היישוב היהודי בארץ ישראל מותש לאחר שלוש שנות מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט וחודשי המאבק נגד מדיניות הספר הלבן. בפרוץ מלחמת העולם השנייה היה היישוב נתון לשלטונה של בריטניה ומצא עצמו במחנה בעלות הברית. לא הייתה זו עובדה אובייקטיבית גרידא, אדרבה, היישוב תמך בכל נפשו ומאודו במחנה בעלות הברית וראה בגרמניה הנאצית את אויב האנושות – וראשית לכל, אויב של העם היהודי. לא היה כל מקום להיסוסים, ובפרוץ המלחמה הכריז דוד בן-גוריון "עלינו לעזור לאנגליה במלחמתה כאילו לא היה ספר לבן ולעמוד כנגד הספר הלבן כאילו לא הייתה מלחמה". הזדהות זו במקביל לידיעות שהגיעו על השואה באירופה הובילה להתגייסות היישוב לטובת בעלות הברית ולגיוס התנדבותי נרחב לצבא הבריטי.
במהלך המלחמה זכה היישוב לפיתוח תעשייתי וכלכלי ניכר עקב המאמץ המלחמתי, דבר שסייע לשיפור מצבו הכלכלי….
עם התקרב הסכנה לארץ ישראל מצפון, מצד סוריה ולבנון שהיו תחת שלטון צרפת של וישי ומדרום, מצד כוחות קורפוס אפריקה של הגנרל רומל שנעו בצפון אפריקה מזרחה לכיוון תעלת סואץ וארץ ישראל, הגיעו הבריטים לידי מסקנה כי הגורם היחיד עליו יכולים הם לסמוך בשעת חירום זו הוא היישוב היהודי בארץ ישראל. החלה תקופת השיתוף בין הבריטים לבין הנהגת היישוב וארגון ההגנה והוקם הפלמ"ח באימון ובנשק בריטי, ככוח גרילה שיילחם בעורף האויב הגרמני אם הארץ תיכבש.
תחילת התיעוש הארץ-ישראלי
במהלך שנות המלחמה השתפר מצבו הכלכלי של היישוב כתוצאה מכך שארץ ישראל שימשה בסיס לכוחות של צבאות בריטניה והאימפריה הבריטית, שנזקקו לשירותים ואספקה מן היישוב, וכתוצאה מעבודות ביצורים נרחבות שביצעו הבריטים בארץ ישראל ובמזרח התיכון, באמצעות קבלני בניין מארץ ישראל ובכללם חברת סולל בונה.
אספקת המזון, הביגוד ושאר צורכי הצבא הבריטי שהיה במזרח התיכון, בא ממפעלי תעשייה ארץ ישראליים כמו אתא, עסיס ועוד. הצבא הבריטי היה ללא קשרי תובלה ימיים מספיקים על מנת לקבל את האספקה השוטפת מבריטניה. מה עוד, שבבריטניה היה גיוס מלא וגם שם לא ניתן היה להגיע לייצור אספקה בהיקף מספיק….
השואה והיישוב בארץ
בשנת 1942 החלו להגיע לארץ ידיעות על דבר השואה המתחוללת ביהודי אירופה. בראשונה הגיעו ידיעות מקוטעות מסוכנויות הידיעות, שפורסמו בעיתונות העברית. לאחר שהגיעו בסוף שנת 1942 אנשי היישוב ששהו בפרוץ המלחמה בפולין, אשר הוחזרו לארץ על ידי הנאצים במסגרת חילופים של נתינים בריטיים בטמפלרים מארץ ישראל, קיבלו הידיעות אישור ממקור ראשון מפי עדי ראייה. בולטת בעניין זה עדותו של יעקב קורץ, שהעלה אותה על הכתב בספרו ספר עדות. בהגיע אישור דבר ההשמדה לידיעת אנשי היישוב, סערו בו הרוחות, נערכו כנסים והפגנות והוקמה "המגבית להתגייסות והצלה". נוסד ועד ההצלה בראשותו של יצחק גרינבוים, מי שהיה ציר בפרלמנט הפולני ולימים יהיה שר הפנים הראשון בממשלת ישראל. הוועד יצא כמשלחת הצלה איסטנבול שבטורקיה הנייטרלית שגבלה במדינות הציר, אך פעולת הוועד, למרות כל מאמציו, הייתה מוגבלת ובתנאי המלחמה לא נשאה פרי.
לקראת סוף המלחמה, בשנת 1944, הסכימו הבריטים לאמן צנחנים מאנשי היישוב, שצנחו בארצות הכיבוש הנאצי ובמדינות בנות בריתו במאמץ להציל יהודים. 32 מצנחני היישוב, כולל שלוש נשים, צנחו בארצות היעד. 12 מהם נפלו בשבי ו-7 הוצאו להורג, ביניהם חנה סנש, אך פעולתם למרות ההקרבה והגבורה, לא היה בה כדי לעזור ליהודי אירופה.
עם תום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 בניצחון בעלות הברית, החל הפרק האחרון של מאבק היישוב לעצמאות.
השואה, אשר השמידה את מיטב יהדות אירופה, גם גרמה, היא וספיחיה, ליצירת צירוף נסיבות חד פעמי לטובתה של הציונות
יהודי ארה"ב – יחד עם עוד קבוצות שמצד א' התנגדו לפגיעה ביהודים אבל מצד שני לא רצו את פליטי השואה בארה"ב, הגיעו למסקנה שמדינה ליהודים היא הדרך הטובה ביותר לפתור את בעייתם של הניצולים ששהו במחנות העקורים באירופה.
דעת הקהל האמריקנית
יש היסטוריונים הסבורים כי "לשואה הייתה השפעה מכרעת" על בנייתה של מדינת ישראל, שכן הבריטים, ששלטו בארץ, היו תלויים בארצות הברית ולא יכלו לעמוד כנגד הלחץ האמריקני – ובכלל זה דעת הקהל האמריקנית, שהייתה מזועזעת מן השואה – לפתור את בעייתם של הניצולים ששהו במחנות העקורים באירופה. לחץ זה הניע את הבריטים להפנות את שאלת ארץ ישראל לאו"ם, שהכריע בעד תכנית החלוקה.