בג"ץ קבע: נשים ייחשבו "רבנים" בגוף הבוחר של הרבנות הראשית – תגובה

הפשרה שהתקבלה לבסוף בנוגע לאסיפה הבוחרת הראשונה, היתה הקמת גוף בוחר שכשני שליש מחבריו הם רבנים ושליש נציגי ציבור. בהמשך שונה היחס בין שני חלקי האסיפה הבוחרת, אך הרוב הרבני נשמר. מתוך 150 החברים באסיפה 80 הם רבנים ו-70 הם נציגי ציבור. עם זאת חלק ניכר מנציגי הציבור הם אנשים שומרי מצוות, ורק חלק קטן מחברי האסיפה הם אנשי ציבור חילונים, מרביתם ראשי רשויות מקומיות. הפשרה ההיא לא היתה לרוחו של הרב קוק, אך בדומה לפשרות נוספות שעשה בדרך להגשמת שאיפותיו, גם במקרה הזה הוא בחר בדרך הפשרה. ברובד העקרוני סבר הרב קוק עד אחרון ימיו כי הדרך הנכונה היא שהרבנים הראשיים ייבחרו רק בידי רבנים, ואף ניסה להתוות מנגנון בחירה מתאים, שכאמור לא אומץ בחייו ואף לא לאחר פטירתו.

על האפשרות של שילוב נשים באסיפה הבוחרת (שילוב שגם כיום מתקיים על "אש קטנה" מאוד), הרב קוק אפילו לא חלם. כידוע, הרב קוק תמך בעמדה החרדית והתנגד למתן זכות הצבעה לנשים גם למוסדות הייצוגיים החילוניים של הישוב העברי בארץ, ובראשם אסיפת הנבחרים. אולם, הוויכוח סביב צירוף נשים לועדת הרבנים בראשותו של הרב אריאל, הוא במידה לא מעטה בבואה של אותו ויכוח מלפני כמאה שנה. השאלה הגדולה, שעד היום לא הוכרעה, היא מי אמור לבחור את הרבנים הראשיים. האם אלו הרבנים, או שמא הציבור הרחב שהוא זה האמור להזדקק לשירותיהם.

אם גם החילוניים הכופרים בסמכות התורה יכולים לבחור – מה תוקף סמכות הרבנות!

פסק הרמב"ם

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב הלכה יד
הלכה יד
ואסור לאדם חכם שישב בדין עד שידע עם מי ישב שמא יצטרף עם אנשים שאינן הגונים ונמצא בכלל קשר בוגדים לא בכלל בית דין.

ויש שירצו לחלק בין גוף הבוחר, ובין מי שיושב בבית דין בפועל.

בין כך ובין כך, כל זה מצטרף לביקורת שיש לנו על הרבנות הראשית לגבי פסקי הלכה של הרבנות בתחומים שונים, כגון היחס שלנו לישמעאלים, מעמד האתיופים, הר הבית וכו'.