1
- במדבר פרשת שלח פרק יג פסוק כ
(כ) וּמָ֣ה הָ֠אָרֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים:
רש"י במדבר פרשת שלח פרק יג פסוק כ
(כ) היש בה עץ – אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו:
- בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק טז
וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא־שָׁלֵ֛ם עֲוֹ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה:
רש"י בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק טז
כי לא שלם עון האמורי – להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקדוש ברוך הוא נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה, שנאמר (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה:
- דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק לה
לִ֤י נָקָם֙ וְשִׁלֵּ֔ם לְעֵ֖ת תָּמ֣וּט רַגְלָ֑ם כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם אֵידָ֔ם וְחָ֖שׁ עֲתִדֹ֥ת לָֽמוֹ:
רמב"ן דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק לד
כי לי נקם ושלם – לנקום נקמת ישראל מידם, ולי שלם, לשלם להם כפעלם שכחשו בי. לעת תמוט רגלם – כשתתמלא סאתם, כענין כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית טו טז)
2
"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה"
3
חברותא מסכת בבא בתרא דף י עמוד ב
איפרא הורמיז [שם אשה] אימיה דשבור מלכא, שדרה ארבע מאה דינרי שלחה ארבע מאות דינרים לקמיה דרבי אמי כדי שיתנם לצדקה ולא קבלינהו ולא קיבל רב אמי ממנה.
ושוב שדרינהו שלחה את המעות קמיה דרבא, וקבלינהו משום שלום מלכות.
כאשר שמע רבי אמי שרבא קיבל את המעות, איקפד על רבא, ואמר: וכי לית ליה, האם רבא אינו סובר את מה שכתוב בפסוק 'ביבש קצירה תשברנה, נשים באות מאירות אותה'!? ופירוש פסוק זה הוא, כי בשעה שיכלו הזכויות שיש ביד הגויים, ותתיבש לחלוחית מעשי הצדקה שהיו בידם, אז ישברו, ואז אפילו עם חלש כנשים יוכלו להדליק ולבער אותם. ואם כן, אין לעזור להם לעשות מעשי צדקה, כדי שישבר כוחם.
ומבארת הגמרא מה היתה דעתו של רבא שנטל את הכסף:
ורבא נטל את הכסף משום שלום מלכות.
ומוסיפה הגמרא דרבי אמי נמי סבר שיש לקחת את הכסף משום שלום מלכות אלא שהוא סבר דאיבעי ליה למפלגינהו שהיה על רבא לחלק את הכסף לעניי עובדי כוכבים כדי שלא תהיה זכות צדקה למלכה.
ובאמת רבא נמי לעניי עובדי כוכבים יהבינהו ורבי אמי דאיקפד ומה שהקפיד עליו רב אמי הוא משום
שחשב שרבא נתן את המעות לעניי ישראל, משום דלא סיימוה קמיה שלא סיימו לספר לו שרבא נתן את המעות לעניי הגויים.
4
רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ח הלכה ט
אסור לישראל ליטול צדקה מן העכו"ם בפרהסיא, ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מן העכו"ם בצנעה הרי זה מותר, ומלך או שר מן העכו"ם ששלח ממון לישראל לצדקה אין מחזירין אותו לו משום שלום מלכות, אלא נוטלין ממנו וינתן לעניי עכו"ם בסתר כדי שלא ישמע המלך.
5
שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנד
שלא לקבל צדקה מן העובדי כוכבים, ובו ב' סעיפים.
סעיף א
א <א> (א') אסור לישראל ליטול צדקה מן העובדי כוכבים בפרהסיא. {א} ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל, ואינו יכול ליטלה מעובדי כוכבים בצינעא, (ב') הרי זה מותר.
סעיף ב
א] (ג') שר עובד כוכבים ששלח ממון לישראל לצדקה, אין מחזירין אותו משום שלום מלכות, אלא נוטלין ממנו ב <ב> וינתן לעניי נכרים בסתר, כדי שלא ישמע השר. הגה: ג <ג> וי"א א'} דיעשה בהן מה שצוה לו המושל. (כך משמע מפירוש רש"י ותוספות (ד') מעובדא דאימיה דשבור מלכא). ב] וכל זה דוקא כשנותנין מעות לצדקה, <ד> (ה') אבל אם מנדבין דבר לבית הכנסת, ד ב'} מקבלים מהם (בית יוסף בשם התוספות סימן רנ"ט בשם מ"כ והוא בדינים והלכות מהרי"ו סי' ס"ז וכן הוא בהג"ה בא"ח סי' קנ"ד סי"א). ה אבל לא מן ג'} המומר (ג"ז שם). ועיין לקמן סי' רנ"ט סעיף ד'.
6
חברותא מסכת בבא בתרא דף ד עמוד א
והאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא, ויש אומרים רבי יהושע בן לוי: מפני מה נענש דניאל? כפי שיובא בהמשך, מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר. שנאמר בספר דניאל [פרק ד], לאחר שניבא דניאל לנבוכדנצר את העונש שעומד הקדוש ברוך הוא להענישו: "להן מלכא, לכן המלך, מלכי ישפר עלך, עצתי תיטב עליך, וחטאיך בצדקה פרוק, פדה חטאיך בעשיית צדקה, ועויתך במיחן עניין, ועוונותיך תפדה בחנינת עניים. הן תהוי ארכא לשלותך" וגומר. דהיינו, הן תהיינה סגולה לאריכות ימיך בשלומך הטוב. וכתיב: "כולא מטא על נבוכדנצר מלכא", כל הנבואה הרעה של דניאל באה על נבוכדנצר המלך. וכתיב: "ולקצת ירחין תרי עשר" וגומר. לאחר שנים עשר חדשים התחיל סבלו. ומשמע, שבגלל עצתו של דניאל, נדחתה הגזירה הרעה לשנים עשר חדש.
ומתרצת הגמרא שני תירוצים: איבעית אימא, אם תרצה אמור: שאני עבדא, דאיחייב במצות. שונה העבד הורדוס, לפי שהוא מחוייב במצוות. ולפיכך, מותר להשיאו עצה הוגנת. ואיבעית אימא: שאני בית המקדש, דאי לא נבנה על ידי מלכות, לא מתבני, אינו נבנה כלל. ולכן הותר להשיא לו עצה כיצד לבנותו. שואלת הגמרא: ודניאל, מנלן דאיענש, מניין לנו שנענש? אילימא, אם נאמר משום דכתיב במגילת אסתר [פרק רביעי]: "ותקרא אסתר להתך". ואמר רב: התך זה דניאל! הניחא למאן דאמר שנקרא דניאל "התך" כן לפי שחתכוהו מגדולתו. ואם כן, זהו עונשו!. אלא למאן דאמר שנקרא דניאל התך לפי שכל דברי מלכות נחתכין על פיו, מאי איכא למימר? הרי לא נענש דניאל, אלא אדרבא, העלוהו לגדולה!
ועונה הגמר': דשדיוהו, שהשליכו את דניאל לגובא דארייוותא, לגוב האריות, וזה היה עונשו.
7
תורת משה שמות פרק טו פסוק יב
(יב) נטית ימינך תבלעמו ארץ נחית בחסדך עם זו גאלת. כתיב (ישעי' כ"ז י"א) ביבש קצירה תשברנה, כשתכלה זכותן של או"ה תמהר ישועת ישראל, והנה הי' למצרים לחלוחית זכות במה שאמרו ה' הצדיק, ואותו זכות הי' מעכב להנחות ישראל אל נוה קדשם, על כן מיהר הקדוש ברוך הוא ושילם למצרים גמולם כמש"א חז"ל (מכילתא ט' י"ב) בפסוק תבלעמו ארץ שזכו לקבורה בזכות שאמרו ה' הצדיק, וכיון שנתייבש קצירה שקיבלו שכרם שוב נחית בחסדך עם זו גאלת