תודה דונלד, תודה שהזכרת לנו! – הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון

יום רביעי, ט' באייר התשפ"ה

לאור המבוכה בקרב חוגים נרחבים בימין הישראלי לנוכח הודעתו המפתיעה של דונלד טראמפ, ולפיה ארה"ב מפסיקה את התקיפות בתימן, והדאגה המלווה בצדה בשל אותה הפכפכות שמאפיינת את האיש הבלתי-צפוי שברגע אחד עלול להתהפך נגדנו בסוגיות נוספות כמו עזה ולבנון, מן הראוי לחזור ולשנן את עקרונות היסוד של מדיניות חוץ בריאה ומחושבת לאור התורה הקדושה של עם החפץ בחיים, עם בוטח בעצמו, אשר יודע, כי בעל הברית היחיד שבאמת ניתן לסמוך עליו הוא אבינו רוענו, מלכנו ומושיענו, אשר כרת ברית עם אבותינו, נתן לנו את הארץ הזאת, לא יעזבנו ולא יטשנו.

חשוב להבהיר, כי איננו מאוכזבים מטראמפ, משום שמעולם לא שמנו בו את מבטחנו. "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו" אמר הנביא ירמיה, ודוד מלכנו נסח זאת גם על דרך החיוב – "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב". מי שמבסס את מדיניות החוץ שלו על בטחון בבשר ודם – עלול ביום מן הימים לעמוד מול שוקת שבורה. אך מי שמבין, כי ישנו מנהיג לבירה, אשר בחר באברהם ובזרעו אחריו וכרת עמנו ברית לתת לנו את הארץ הזאת, והוא מנהל את טראמפ, את פוטין ואת כל שועי עולם – יכול להיות סמוך ובטוח, כי מצבנו המדיני אינו תלוי במצב הרוח של האיש הססגוני בבית הלבן, כי אם במידת הנאמנות שלנו לאותה הברית שכרתנו עם מלכו של עולם, אשר לב מלכים ושרים בידיו, וכדברי הפסוק במשלי – "פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר חפץ יטנו".

מדיניות חוץ יהודית שורשית עומדת מעל הכל על היסוד הזה של בטחון בה' וההבנה, ולפיה 'העבודה והמרי' כלשון הרמב"ם באגרת תחית המתים – הם הקובעים את גורל האומה ולא בריתות פוליטיות עם בשר ודם, ידידותי ככל שיהיה. מלבד זאת, היא עומדת על יסוד חשוב נוסף, והוא ההבנה, ולפיה טראמפ וכל מנהיג אחר מונחים על-ידי אינטרסים פוליטיים ולא על-ידי סנטימנטים כאלו ואחרים. עובדה זו מובנת על-ידי כל בר-דעת העוסק ביחסים מדיניים, אך בישראל ישנם רבים שמתקשים להבין אותה, ולכן חשוב מאד לעמוד על טיבה ולנתח את שורש הבעיה שנוצרה אצלנו ביחס אליה.

אלפיים שנות גלות בין הגויים, אלפיים שנות חיים כמיעוט נרדף, מוכה ומושפל – הולידו בקרבנו תכונה נפשית בעייתית ביותר, אשר בשפת הפסיכולוגיה קרויה 'נחיתות'. אדם נחיתי אינו מכיר בערך עצמו, והוא זקוק לאישור של הסובבים אותו לכל פעולה שהוא עושה. עם נחיתי אינו יודע לעמוד על זכויותיו, והוא נזקק כל העת לאהבתם של עמים אחרים כדי להצדיק את קיומו. הוא נמנע מלעשות את הפעולות המחויבות להצלתו, לבטחונו, לשגשוגו ורווחתו, משום שהוא עסוק ללא לאות בשאלה מה יגידו עלי, מה יעשו לי והאם יאהבו אותי. התכונה הזו אינה מולידה אהבה בקרב עמים אחרים, כי אם בוז עמוק, ודי בצדק, יש להודות.

מאין נובעת אותה נחיתות מובנית? כאמור, החיים בגלות, ללא ריבונות משלנו, ללא יכולת להתנהל על-פי דרכנו, מתוך פחד מתמיד מה יעשו לנו ומה יחשבו עלינו, הם שהולידו את המצב הפסיכולוגי הקשה אליו הגענו. כשם שילד אינו יכול לגדול בריא בנפשו בלא אב ואם שאוהבים אותו, בלא בית שמגן עליו ומעצים אותו – כך אומה אינה יכולה לצמוח בצורה בריאה בלא ארץ, ריבונות, מדינה, עצמאות. 

[במאמר מוסגר – נכון הדבר, שהעם היהודי שרד בגבורה במשך אלפיים שנה בין הגויים בזכות דבקותו בתורה הקדושה, אבל המצב הלא-נורמלי של חיים בין האומות נתן את אותותיו, וכל יודעי העתים יודעים היטב, כי המצב הרוחני באירופה היה בכי רע לפני השואה האיומה, ורק השיבה לארצנו אפשרה לנו לעצור את התהליך, אשר בתפוצות ישראל רואים עד היום את תוצאותיו ההרסניות].

החיים כמיעוט נרדף הולידו בקרבנו את אותו ניוון ערכי, את אותה נחיתות רעיונית, והיא שמצריכה אותנו להשען על הגוי ולקבל את אישורו לעצם קיומנו. וכאשר נראה היה, כי סוף סוף הגיע נשיא אוהד לבית הלבן – היו שנשמו לרווחה.

אני דווקא נושם לרווחה היום, כשמבינים שאין לנו להשען על טראמפ ולא על אף נשיא אחר. אין לי תלונות על טראמפ, הוא נבחר להיות נשיא ארצות הברית, לא נשיא ישראל, והוא עושה על-פי הבנתו את מה שטוב עבור ארצו. כך נוהג כל מנהיג בעולם. אך מנהיגי ישראל חייבים להבין, כי גם עלינו להתנהג על-פי מה שנכון עבורנו מתוך הידיעה הברורה, ולפיה בניגוד לכל עם בעולם, לנו יש בעל ברית אמיתי, שלא יעזבנו ולא יטשנו. "אַתָּה־הוּא֙ ה' הָאֱ-לֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם. וּמָצָ֣אתָ אֶת־לְבָבוֹ֘ נֶאֱמָ֣ן לְפָנֶיךָ֒ וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶרֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הָאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ וַתָּ֙קֶם֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה".