דברים פרשת ואתחנן פרק ד פסוק מא – מד (מא) אָ֣ז יַבְדִּ֤יל מֹשֶׁה֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִזְרְחָ֖ה שָֽׁמֶשׁ: (מב) לָנֻ֨ס שָׁ֜מָּה רוֹצֵ֗חַ אֲשֶׁ֨ר יִרְצַ֤ח אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וְנָ֗ס אֶל־אַחַ֛ת מִן־הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖ל וָחָֽי: (מג) אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר … נמשך
דף על הדף מסכת סנהדרין דף קח עמוד א ה. בספר "תורת יחזקאל" מבאר, שההגדרה של "צדיק תמים", כפי שאכן נאמר על נח, מתאימה רק לאדם כזה שאפשר לומר עליו גם שבח וגם גנאי, אדם שאפשר לדרוש עליו הן בשבחו … נמשך
פסק הטור, בחושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רסו, לפי הגירסה שמופיע בפרויקט השו"ת של בר אילן (גירסה 28): א אבידת כותים היתה מותרת לא מיבעיא כל זמן שלא הגיעה לידו שאין חייב לטרוח אחריה ולהשיב אלא אפילו אם באה … נמשך