דברים פרשת דברים פרק א פסוק ו – ח
(ו) יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֵ֛ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵ֖ינוּ בְּחֹרֵ֣ב לֵאמֹ֑ר רַב־לָכֶ֥ם שֶׁ֖בֶת בָּהָ֥ר הַזֶּֽה:
(ז) פְּנ֣וּ׀ וּסְע֣וּ לָכֶ֗ם וּבֹ֨אוּ הַ֥ר הָֽאֱמֹרִי֘ וְאֶל־כָּל־שְׁכֵנָיו֒ בָּעֲרָבָ֥ה בָהָ֛ר וּבַשְּׁפֵלָ֥ה וּבַנֶּ֖גֶב וּבְח֣וֹף הַיָּ֑ם אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַלְּבָנ֔וֹן עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת:
(ח) רְאֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ בֹּ֚אוּ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֣ע יְ֠קֹוָק לַאֲבֹ֨תֵיכֶ֜ם לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לָתֵ֣ת לָהֶ֔ם וּלְזַרְעָ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם:
לפי הספרי לפני חטא המרגלים היינו אמורים לקבל את הר שעיר, מואב, עמון, ועזה ואשקלון מיד
ספרי דברים פרשת דברים פיסקא ו
(ז) פנו וסעו לכם ובאו, זה דרך ערד וחרמה. הר האמרי ואל כל שכניו, זה עמון ומואב והר שעיר. בערבה, זה מישור של צוער. בהר, זה הר המלך. בשפלה, זה שפלת לוד ושפלת דרום. ובנגב ובחוף הים, זה עזה ואשקלון וקסרין. ארץ הכנעני, זה גבול הכנעני שנאמר +בראשית י יט+ ויהי גבול הכנעני מצידון וגו'.
רש"ר הירש דברים פרשת דברים פרק א פסוק ז – ח האיסור לכבוש את ארץ עמון ומואב ואדום נאמר רק אחרי חטא המרגלים וכתוצאה מן החטא הזה, ואלמלא החטא הזה היו גם ארצות אלה כלולות בארץ המיועדת לישראל
(ז) פנו וגו'. אין ספק שהביטוי בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים מתאר את ארץ כנען על פי ההבדלים הטופוגרפיים שבין איזוריה השונים, ודבר זה מוכח גם מהסיכום ארץ הכנעני וגו', הכולל את הארץ כולה. כמו כן ברור שאותו תיאור מקום "בערבה" וגו' מוסב אל הר האמרי ואל – כל – שכניו שלפניו, ומכאן ש"הר האמרי וכל שכניו" הוא כינוי לכל ארץ ישראל שנצטוו לבוא אליה. ולעניין זה יש דמיון בין ה"אמורי" לבין ה"כנעני". הכנעני – במשמעות מצומצמת – הוא אחד משבעת העממים שישבו בארץ ישראל, אך במשמעות רחבה הארץ כולה קרויה "ארץ כנען". וכן הדבר גם ביחס לאמורי; כשהוא לעצמו, הוא רק אחד משבעת העממים, אך לפעמים הוא מייצג את כולם והארץ כולה קרויה "ארץ האמרי" (ראה עמוס ב, ט – י; וכן כאן פסוקים כ, כז). כי האמורי היה העם הראשון שישראל נתקלו בו בדרכם אל הארץ; משום כך הוא ייצג בעיניהם את כל העמים היושבים שם, ועל שם כך יכלה הארץ כולה להיקרא "הר האמרי ושכניו", או בפשטות: "ארץ האמרי"…
בספרי נאמר ש"שכניו" של האמורי הם עמון ומואב והר שעיר. לפי זה – כפי שכבר העיר בעל זרע אברהם – האיסור לכבוש את ארץ עמון ומואב ואדום נאמר רק אחרי חטא המרגלים וכתוצאה מן החטא הזה, ואלמלא החטא הזה היו גם ארצות אלה כלולות בארץ המיועדת לישראל. וכעין זה אמרו במדרש רבה בראשית מד, כז: הקני, הקנזי והקדמוני הנזכרים שם הם עמון ומואב ואדום; ארצם הובטחה לאברהם בשעתו ועתידה היא להיות כלולה בגבול ישראל, כך קיום ההבטחה הזאת נדחה לימות המשיח. וכך נאמר בישעיהו יא, יד: "אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם". "ארץ הכנעני" כולל את כל המקומות הנזכרים ומצרף אותם למושג אחד. והלבנון: לאמיתו של דבר, רוכסי ההרים שבארץ ישראל אינם אלא תוצאות הלבנון לצד דרום. כאן נאמר שכל הלבנון עד הפרת כלול בארץ שהובטחה לישראל בתחילה (ראה בראשית טו, יח).
(ח) ראה נתתי לפניכם וגו' באו ורשו. "אין אתם צריכים לכלי זיין" (ספרי; ראה שמות כג, כז ואילך); אילו היו ישראל מתאימים לאידיאל של ייעודם, לא היו זקוקים לנשק כדי לכבוש את הארץ.
יהושע פרק א פסוק ג – ז – ענין כל ארץ החתים
(ג) כָּל־מָק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם נְתַתִּ֑יו כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־מֹשֶֽׁה:
(ד) מֵהַמִּדְבָּר֩ וְהַלְּבָנ֨וֹן הַזֶּ֜ה וְֽעַד־הַנָּהָ֧ר הַגָּד֣וֹל נְהַר־פְּרָ֗ת כֹּ֚ל אֶ֣רֶץ הַֽחִתִּ֔ים וְעַד־הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֣וֹא הַשָּׁ֑מֶשׁ יִֽהְיֶ֖ה גְּבוּלְכֶֽם:
(ה) לֹֽא־יִתְיַצֵּ֥ב אִישׁ֙ לְפָנֶ֔יךָ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ כַּֽאֲשֶׁ֨ר הָיִ֤יתִי עִם־מֹשֶׁה֙ אֶהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ לֹ֥א אַרְפְּךָ֖ וְלֹ֥א אֶעֶזְבֶֽךָּ:
(ו) חֲזַ֖ק וֶאֱמָ֑ץ כִּ֣י אַתָּ֗ה תַּנְחִיל֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶת־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי לַאֲבוֹתָ֖ם לָתֵ֥ת לָהֶֽם:
(ז) רַק֩ חֲזַ֨ק וֶֽאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ כְּכָל־הַתּוֹרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י אַל־תָּס֥וּר מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔יל בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ:
עיין בפרשנות “דעת מקרא” ליהושע א: ד, ורבי שמעון ורבי ליעזר בן יעקב לירושלמי ו, א, המרמזים כי רוב טורקיה (כל ארץ החתים) תהפוך יום אחד לחלק מארץ ישראל השלמה.
זה נראה גם מתאים עם נקודת מבט של התלמוד בבלי, שכן המרחק בין הקצה הצפוני של טורקיה, של טורקיה לפני הים (איסטנבול) אל קצה הדרומי של סיני (שארם א שייח ‘) על פי http: //www.distancefromto .net / הוא 1536.87 קילומטרים. ארבע מאות פרסה, שהיא אורכה של ארץ ישראל השלמה (על פי מגילה ג’ עמוד א, בבא קמא פ”ב עמוד ב, ומנחות ס”ד, עמוד ב) הוא גם 1536 ק”מ באמצעות אמה של 48 ס”מ (אמה של רבי חיים נאה). אותו אתר מספק כמעט אותו מרחק משארם א-שייח לקומקייל (1535.48 ק”מ), בעוד המרחק בין שארם א-שייח לסינופ הוא 1572.19 ק”מ, שמתאים לאמה של 49 ס”מ (400 פרסות = 3,200,000 אמות) , אמה המשמש לעתים את רבי חיים נאה, לצורך חומרה.
על מה אבדה הארץ?
ירמיהו פרק ט פסוק יא – יג
(יא) מִֽי־הָאִ֤ישׁ הֶֽחָכָם֙ וְיָבֵ֣ן אֶת־זֹ֔את וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר פִּֽי־יְקֹוָ֛ק אֵלָ֖יו וְיַגִּדָ֑הּ עַל־מָה֙ אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּ֖ר מִבְּלִ֖י עֹבֵֽר: ס
(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֔ק עַל־עָזְבָם֙ אֶת־תּ֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיהֶ֑ם וְלֹא־שָׁמְע֥וּ בְקוֹלִ֖י וְלֹא־הָ֥לְכוּ בָֽהּ:
(יג) וַיֵּ֣לְכ֔וּ אַחֲרֵ֖י שְׁרִר֣וּת לִבָּ֑ם וְאַחֲרֵי֙ הַבְּעָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לִמְּד֖וּם אֲבוֹתָֽם: ס
ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מא
ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, מגיד שמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה וכן מצינו שענש על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר +הושע ד א+ שמעו דבר ה' בית ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ, אין אמת, אין דברי אמת נאמרים שנאמר +משלי כג כג+ אמת קנה ואל תמכור ואין חסד אין דברי חסד נאמרים שנאמר +תהלים קיט סד+ חסדך ה' מלאה הארץ ואין דעת אין דברי דעת נאמרים שנאמר +הושע ד ו+ נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואומר +ישעיה ה כד+ לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה וכי יש לך קש שהוא אוכל אש אלא קש זה הוא עשו הרשע שכל זמן שישראל מרפים ידיהם מן המצות שולט בהם ואומר +ירמיה ט יא – יב+ מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה ואומר +עמוס ב ד+ כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו על מאסם את תורת ה' וחוקיו לא שמרו. וכבר היו רבי טרפון ורבי עקיבה ורבי יוסי הגלילי מסובים בבית עריס בלוד נשאלה שאלה זו לפניהם מי גדול תלמוד או מעשה אמר ר' טרפון גדול מעשה ר' עקיבה אומר גדול תלמוד ענו כולם ואמרו גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה רבי יוסי הגלילי אומר גדול תלמוד שקודם לחלה ארבעים שנה ולמעשרות חמשים וארבע ולשמטים ששים ואחת וליובלות מאה ושלש וכשם שענש על התלמוד יותר מן המעשה כך נתן שכר על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם מהו אומר למען ירבו ימיכם וימי בניכם ואומר +תהלים קה מד – מה+ ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו וג'.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה
אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה על מה אבדה הארץ, דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו. שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה.
פירוש חברותא מסכת בבא מציעא דף פה עמוד ב
אמרו חכמים, ולא פירשוהו. חכמים שאלו מדוע נחרבה ארץ ישראל בחורבן בית ראשון [כמו שנאמר "מי האיש החכם"].
אמרו נביאים, ולא פירשוהו. גם הנביאים שאלו כן [כמו שנאמר "אשר דבר פי ה' אליו"].
עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו את סיבת החורבן.
שנאמר [שם יב] "ויאמר ה': על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם".
אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה. העונש בא על כך שלא ברכו ברכת התורה לפני הלימוד, שגילו דעתם בכך, שהתורה אינה מתנה חשובה להם עד שיודו להשם עליה.
פירוש החיד"א חומת אנך ירמיהו פרק ט
על מה אבדה הארץ וכו'. אמרו רז"ל דבר זה נשאל לחכמים וכו'. ותימה דהיה מפורסם שעבדו ע"ז ג"ע ש"ד ואמאי הנביאים והחכמים שתק"ו יחדיו ועוד הקדוש ברוך הוא שאמר על עזבם את תורתי ואמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה והוא דבר קשה. אמנם אפשר במ"ש בס' פרי מגדים בחלק משבצות זהב א"ח סימן מ"ז כי עתה בעוה"ר ארץ ישראל כלה לארכה מהלך יום א' ולרחבה ששה ימים כי כשעסקו בתורה לשמה היתה השראת שכינה וא"י מתרחבת מאד ועתה שלא לשמה לשם גשמיי סילק הרוחניות ואבדה הארץ ממש זהת"ד בקצור. ועל פי זה אפשר דלא שאלו על מה שלקו ישראל דזה היה מפורסם עונם אך שאלו על מה אבדה הארץ א"י שהיתה ת' פרסה על ת' פרסה ועתה ארכה מהלך יום א' ורחבה ששה ימים והוא פלא והחכמים והנביאים לא ידעו להשיב. אך הקדוש ברוך הוא יודע תעלומות אמר על שלא ברכו בתורה תחילה והיינו כמו שכתב רבינו יונה ז"ל והביאו הר"ן ז"ל שלא היו לומדים לשמה רק כקורא ספורים וסברי שאין כדאי לברך על התורה וזה גרם שאבדה הארץ דע"י קדושת התורה היתה מתרחבת ועתה שלא קראו דרך מצוה רק כספורים נתמעטה מאד ארץ ישראל:
המחבר: שלמה משה שיינמן