
https://har-habait.org/articleBody/35553
תלמסאן, אלג'יריה, שנת תרנ”ז (1897), הקהילה היהודית עתיקה יומין ששורשיה נטועים עוד מימי הגאונים ומפורסמת בכלי צפון אפריקה בשל גדוליהם.
רבי חיים בלייח בן ה- 61 ורבי דוד הכהן סקלי בן ה- 36 , שניהם תלמידי חכמים עצומים. חסידותם וגאונותם ידועות ומפורסמות אצל כל חכמי צפון אפריקה. לבושים בגלימותיהם ועטופים בטליתותיהם, ומלווים בפרנסי ונכבדי הקהילה ויהודים רבים, הם ניגשים אל ההמון המוסלמי המוסת.
המתח בשיאו. קהל גדול ניצב דרוך לשמוע מוצא פיו של הרב בלייח.
והנה, להפתעת כולם, פותח הרב בלייח בנאום משולהב ומקלל את המוסלמים, את דתם ואת נביאם. גם הרב סקלי מצטרף לגינויו, ושניהם יחדיו מעוררים מהומה רבתית בקרב כל הנוכחים. הן היהודים והן המוסלמים הוכו בתדהמה. אף אחד מהם ציפה לתגובה כה חריפה ומתריסה מצד הרבנים הנכבדים.
בטרם סיים הרב בלייח את דבריו, הוא שלף מחיקו את שופרו, ותקע תקיעה אחת גדולה שהרעידה את כל הנוכחים, וצעק לעבר הערבים : "אתם סבורים שירושלים שייכת לכם בזכות ההקדשות שלכם בירושלים, אך הוו יודעים שבעוד שבעים שנה כעת חיה בדיוק, ירושלים והר הבית יחזרו להיות מוחזקים בידיים יהודיות תחת שלטון ישראל". ותהום כל העיר למשמע דברי הרב בלייח. סתם ולא פירש.
אומץ לבם ותעוזתם של שני הרבנים אשר ניצבו ללא מורא מול ההמון המוסת עוררו אצל המוסלמים רגשות של יראת כבוד. ואכן, באורח פלאי, העיר תלמסאן שקטה שנים רבות לאחר אותו מעשה.
התאריך היה כ"ו באייר. בעוד שלושה חודשים בנימין זאב הרצל ייכנס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, שוויץ.
דברי הרב בלייח התמוהים, הדהדו בקרב כל הקהילות היהודיות בצפון אפריקה שנים רבות ועוררו לא מעט סקרנות בקרב הרבנים.
להמשך עיין באתר https://har-habait.org/articleBody/35553