קטע מתוך מאמרו של הרב גולדמינץ "והורשתם את הארץ" שקבלתי מתנועת קדושת ציון
בתורתנו הקדושה מצוי שכר ועונש על שמירת מצוות באופן כללי: אם בחוקותי תלכו – יהיה טוב, ולא לא – לא יהיה טוב. אם שמוע תשמעו את מצוותי, יהיה טוב וכו'. אך נדיר מאוד שהתורה כותבת על מצווה מסויימת מה יקרה אם נקיים או לא נקיים אותה. כל אחת מהמצוות המיוחדות הנ"ל צריכה הסבר. אם כן ,מדוע כאן יש אריכות דברים מה יקרה אם לא נגרש את אויבינו?
התירוץ הפשוט הוא שהתורה רוצה לחדד את חשיבותה של מצווה זו. כפי שרש"י כתב לעיל, שבלעדי קיומה לא נוכל להתקיים בארץ.
נחדד את הדברים יותר:
התורה רוצה, שאם ח"ו דבר כזה קורה, נדע בדיוק מדוע זה קרה ואת מה צריך לתקן.
לא נברח מאחריות בסגנון "איננו יודעים חשבונות שמים, ואיננו יודעים מדוע זה קרה." לא נתמקד במצוות אחרות (שתמיד חשוב לקיים אותן), ונמשיך להזניח את מצוות "והורשתם." אלא נדע שאסון קורה בגלל סיבה אחת מוגדרת ומדוייקת. "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם."
אך יש תירוץ פשוט יותר. תירוץ שהמציאות הכואבת הביאה לנו. תיאור התורה מה יקרה אם לא נגרשם, אינו "עונש משמים" על "ביטול מצווה", אלא זו תוצאה טבעית.
אם לא נגרש את אויבינו, התוצאה הטבעית היא שנסבול מהאויבים שהשארנו כאן, והם יצררו אותנו.
הרי הערבים מרגישים שגזלנו את ארצם. זה לא תלוי בעובדה ההיסטורית שמעולם לא היתה כאן מדינה פלסטינית, וגם מעולם לא היה עם פלסטיני, כך שגם "לשיטתם" לא גזלנו את ארצו של איש. המציאות המעשית היא, שיש כאן אוכלוסיה עויינת, שמרגישה שהארץ שלה, ורואה בנו ובמדינתו גזלנים. "ליסטים אתם שגזלתם ארץ של פלסטינים."
האם מישהו מעלה על דעתו שהם ישבו בשקט?
הרי ברור לכל מי שעיניו בראשו, שהם מצפים ליום בו ימרדו בנו, וינסו להשמיד את מדינת ישראל.
גם אם תקופות מסויימות הם יהיו כנועים, זה לא מתוך הכרה בזכותנו על הארץ (הרי לפני כן הם נלחמו נגדנו!), אלא כי הם מבינים שזמנית אינם יכולים לנצח אותנו. אך מתחת לפני השטח, כל הזמן רוחשת תסיסה ופעילות המכינה את היום בו האויב הפנימי הנמצא בתוכנו ינסה לרצוח אותנו.
היום הזה כבר בא מזמן, ובשמחת תורה הוא הגיע לשיא חדש. (עד כאן הציטוט).