פנחס פעל ברשות? – דברי תורה תמימה ודברי קרבן העדה על הירושלמי

(ו) לעיני משה – מהו לעיני משה, כאינש דאומר הא בגו עינך, שאמר לו, משה, וכי אין צפורה שלך מדינית ואין טלפיה סדוקות וזו טהורה וזו טמאה יב) [ירוש' סנהדרין פ"ו ה"ב]:והמה בוכים – למה בכו, שאמר לו זמרי למשה, בן עמרם, זו אסורה או מותרת, ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התיר לך, באותה שעה נתעלמה ממנו הלכה וגעו כולם בבכיה יג) [סנהדרין פ"ב א']:

(ז) וירא פינחס – מה ראה יד), אמר רב, ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו למשה, אחי אבי אבא, לא כך למדתנו ברדתך מהר סיני, הבועל ארמית קנאים פוגעין בו, אמר לו, קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא טו), ושמואל אמר, ראה שאין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד השם, כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב טז), ור' יצחק אמר ר"א, ראה שבא מלאך והשחית בעם יז) [סנהדרין פ"ב א']:

ויקח רמח בידו – מכאן שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש, שלף שננה והניחה באונקלי שלו והיה נשען והולך על מקלו יח) [שם שם]:

ויקח רמח בידו – תניא, כתיב (פ' שופטים) ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה, דורשי חמורות היו אומרים, הזרוע כנגד היד, וכן הוא אומר ויקח רמח בידו, לחיים – כנגד תפלה, וכה"א (תהלים ק"ו) ויעמוד פינחס ויפלל, קבה כמשמעה, וכה"א ואת האשה אל קבתה יט) [חולין קל"ד ב']:

הערות

תורה תמימה הערות במדבר פרק כה הערה יב

יב) ר"ל וכי אין לזו סימני טהרה כמו לצפורה, וא"כ למה זו אסורה וזו מותרת. ולא זכר זה הטוען כי משה נשא את צפורה קודם מתן תורה, ועד שנתנה תורה היה לכל ישראל דין בן נח ואח"כ נכנסו כולם בברית וגם צפורה בכללם, ועיין בדרשה הבאה:

תורה תמימה הערות במדבר פרק כה הערה יג

יג) תוכן ענין הדרשה היינו הך דדרשה הקודמת, וכאן מפרש רק טעם הבכיה. וההלכה שנתעלמה ממנו פירשו המפרשים היא דהבועל ארמית קנאים פוגעין בו, וגם י"ל דנתעלם ממנו החילוק שבין צפורה לזו המדינית כמש"כ בדרשה הקודמת מפני שנשואי צפורה היה קודם מת"ת, יעו"ש. אך הלשון הלכה משמע הלכה ממש וכפירוש המפרשים. ובגמרא מסיים בזה והיינו דכתיב והמה בכים פתח אהל מועד, וי"ל הכונה דמלשון זה מדייק דסיבת הבכיה היתה העלמת הלכה, מפני שהאהל מועד הוא המקום שהלכה יוצאת משם, ועתה נעלמה מהם. ומה שקרא כאן זמרי למשה בשם בן עמרם עיין מש"כ לעיל בפ' שלח בפ' ויהס כלב:

תורה תמימה הערות במדבר פרק כה הערה יד

יד) ר"ל מה ראה הוא יותר מכל ישראל, דאם קאי על ענין זמרי, הלא מפורש בפסוק שעשה כן לעיני משה ולעיני כל ישראל, וא"כ ראו כולם בשוה:

תורה תמימה הערות במדבר פרק כה הערה טו

טו) משל בני אדם הוא, שהקורא האיגרת הוא בעצמו השליח המביאו, והושאל המשל לכאן לומר שהוא מזכיר ההלכה והוא גם ימלא אותה. ועיין בסמוך ר"פ פינחס דהסיבה משכחת משה ומזכרון פינחס את ההלכה היתה במכוון מאת ה' מטעם שיתבאר שם:

תורה תמימה הערות במדבר פרק כה הערה טז

טז) ר"ל למשה, ונראה דהאי מ"ד ס"ל שלא שאל כלל ממשה דבר ההלכה אלא מעצמו עשה מה שעשה, וזהו שאמר במקום שיש חה"ש אין חולקין כבוד לרב, דחשש אולי לא יזכור משה ויתבטלו מעשיו, ועיין מש"כ להלן ר"פ פינחס בפסוק והיתה לו ולזרעו ראיה לפירוש זה:

תורה תמימה הערות במדבר פרק כה הערה יז

יז) ואמר שלא עת לחכות הוא עד שיזכור משה ההלכה, ולכן עשה מעצמו אף על פי שאינו מדרך הכבוד כמש"כ, או כיון שכבר החל הנגף וע"י קנאת ה' זאת תעצר המגפה, כאשר כן היה באמת. – ועיין בס' אור החיים על התורה שהקשה מאיזה טעם הרג פינחס את כזבי, הלא לא מצינו שמצות קנאים פוגעין בו שייך גם לפגוע בהנבעלת, יעו"ש. ולי נראה פשוט דהיתה חייבת מיתה כדין מסית לע"ז, שהרי כשידוע בגמרא ומדרשים לא נתפתו הנקבות לזוניהן עד שעבדו עבודת כוכבים, וכ"מ לשון הכתוב בר"פ פינחס צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם על דבר פעור ועל דבר כזבי המוכה ביום המגפה על דבר פעור, הרי דחיוב מיתתה מפורש הטעם בתורה שהוא על דבר פעור:

תורה תמימה הערות במדבר פרק כה הערה יח

יח) ר"ל ששלף הברזל שבראש העץ של רומח והניחו במלבוש שלו והוא היה נשען והולך לאהל מועד על מקלו, היינו על העץ לבדו בלא הברזל. והנה רש"י פירש בטעם הראיה שאין נכנסין בכלי זיין לביהמ"ד מדכתיב ויקח רמח בידו, ש"מ שעד כה לא היה רומח בידו, אבל לדעתי פי' זה קשה, דמהיכי תיתא שיחזיק פינחס אצלו רומח בלא טעם וסיבה עד שמניעתו תורה איזו הוראה וחידוש. ולולא פירושו י"ל דהראיה היא מסוף הענין שטמן ראש הרומח במלבושיו כדי שלא יכירוהו שלהרוג הוא בא, ואם היה מותר ליכנס בכלי זיין לא היו חושדין אותו במאומה, כיון שהיו הכלי זיין מחושקים בתבנית מקל כמבואר שהיה נשען עליו והולך. – ודע דאיתא בשו"ע או"ח סי' קנ"א ס"ו בהגה"ה בזה"ל, יש אוסרים ליכנס לביהמ"ד בסכין ארוך או בראש מגולה, ע"כ. והנה מלבד שאין מבואר שייכות שני הענינים זל"ז, עוד זאת הנה ע"ד איסור ראש מגולה כבר מבואר בסימן מיוחד בשו"ע שם סי' צ"א, ולא שייך לכאן כלל. ולכן נראה דט"ס קל נפל בדברים אלו, וצ"ל בסכין ארוך אם הראש מגולה, ר"ל אם הראש של סכין מגולה, מפני שאין כבוד של מעלה בזה, ומקור הדין הוא מסוגיא שלפנינו ממ"ש מכאן שאין נכנסין בכלי זיין לביהמ"ד, וכן עשה פינחס שהטמין את ראשו של הרומח ואז נכנס. ועיין בב"י בסי' הנ"ל ותראה סמך לאמתת הגה"ה זו:

תורה תמימה הערות במדבר פרק כה הערה יט

יט) הלשון דורשי חמורות פירש"י דורשי מקראות סתומים, עכ"ל. ולא נתבאר שורש המלה הזאת, ומצאתי בשם ר' סעדיה גאון שגורס המורות בה"א, ופירושו בלשונות הקדם מרגליות, וזה הוא פירוש הרגיל בעלמא היה דורש כמין חומר [וצ"ל כמין הומר], ור"ל דורשי הפסוקים והטעמים בברור הענינים כברור מרגליות, ועיין בסמוך. ובאור ענין דרשה זו בכלל הוא להוכיח דמתנות כהונה, זרוע ולחיים וקבה, חלק הקדוש ברוך הוא לכהנים בזכות פינחס שקנא לכבוד ה' במעשה זמרי. ומפרש הזרוע כנגד, כלומר כנגד הרומח שלקח בידו ועשה מה שעשה [ומכאן ילפינן דזרוע דמתנות כהונה היא רק של ימין, כי איזו יד שעושה מלחמה – יד ימין], ולחיים כנגד תפילה שהתפלל פינחס לעצור המגפה כמש"כ ויעמוד פינחס ויפלל, וקבה – כמשמעו, וכדמפרש. – ומה שראו הדורשים האלה לדרוש כזה, י"ל משום דקשה להו למה לא נחשבו מתנות אלו זרוע לחיים וקבה לעיל בפ' קרח בין יתר מתנות כהונה, ולכן דרשו שנתחדשה מצות מתנות אלו לאחר הצוויים ההם, ונתחדשו אחר מעשה פינחס:

והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדיינית לעיני משה. מהו לעיני משה כאינש דמר הא גו עינך משה אמר לון אין צפורך מדינית ואין טלפיה סדוקות זו טהורה וזו טמאה. והיה שם פינחס אמר אין כאן אדם שיהרגנו ויהרג על ידיו. איכן הם האריות [בראשית מט ט] גור אריה יהודה [דברים לג כב] דן גור אריה [בראשית מט כז] בנימין זאב יטרף כיון שראה פינחס שאין אדם מישראל עושה כלום מיד עמד פינחס מתוך סנהדרין שלו ולקח את הרומח בידו ונתן את הברזל תחת פסיקייא שלו. התחיל מסתמך על עץ שלה עד שהגיע לפתחו כיון שהגיע לפיתחו אמר לו מאיין ולאיין פינחס. אמר להן אין אתם מודין לי ששבטו של לוי אצל שבטו של שמעון בכל מקום אמרו הניחו לו שמא התירו פרושים את הדבר. כיון שנכנס עשה לו הקדוש ברוך הוא ששה ניסים…

קרבן העדה מסכת סנהדרין פרק י הלכה ב

מהו לעיני משה. לפני משה מיבעיא ליה:
כאיניש. כאדם האומר הרי הדבר בתוך עיניך:
ואין טלפיה סדוקות. וכי אינה אסורה כבהמה טמאה שאינה מפרסת פרסה כלומר אין שום חילוק בין מדינית זו לציפורה אשתך שגם היא מדינית ולמה תהיה זו טהורה וזו טמאה והבל פצה פיו צפורה נישאת למשה קודם מ"ת ולאחר מתן תורה נתגיירה ככל נשי ישראל משא"כ כזבי לא נתגיירה עדיין:
אין כאן אדם שיהרגנו. שאין לך מבזה ת"ח גדול מזה וה"ל אפיקורס שהוא מבזה דבר ה' והוא מן המורידין ולא מעלין ואף שיהרג ע"י שבטו מ"מ ראוי לקנאות קנאת חכמי התורה אפי' במקום שיש סכנת נפשות:
היכן הם האריות. שבטים שנמשלו לאריות שמוסרים נפשם על קידוש השם כגון יהודה שקפץ תחלה לים ודן במעשה דשמשון בנימן מרדכי ואסתר:
מתוך סנהדרין שלו. דכתיב מתוך העדה ואין העדה אלא סנהדרין כדכתיב וסמכו זקני העדה שהיו יושבים ודנין כדכתיב קח כל ראשי העם ואמרינן חלוק להם בתי דינין לדונם דיני נפשות על עון פעור:
התחיל מסתמך כו'. שהיה ירא מפני שבט שמעון שהקיפוהו:
ששבטו של לוי אצל שבטו של שמעון בכל מקום. בשכם כתיב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי כו' במכירת יוסף ויאמר איש אל רעהו בברכת יעקב שמעון ולוי אחים ה"נ נהיה בעצה אחת:
שמא התירו פרושים. תלמידי חכמים הפרושים במאכלם ובבגדם משאר העם התירו את הדבר לזנות את בנות מואב: