קטע קטן מחוברת “לקראת מקדש” של הרב הראל דביר
חידוש עבודת הקרבנות לעתיד לבוא
פתיחה
כמה מן העוסקים בהלכות חידוש עבודת הקרבנות ,1 עמדו על הקשר שבין הציפייה לחידוש עבודת הקרבנות ובין אחד מי”ג עיקרי האמונה שמנה הרמב”ם (בהקדמתו לפרק חלק):
ויסוד התשיעי: הבטול; והוא, שזו תורת משה לא תבטל, ולא תבוא תורה מאת ה’ זולתה, ולא יתוסף בה ולא יגרע ממנה, לא בכתוב ולא בפירוש. אמר (דברים יג, א): ‘לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו’.
הרי ששום מצווה ממצוות התורה לא תתבטל, ובכלל זה מאות המצוות הנוגעות לעבודת הקרבנות. כך מבואר גם בדברי הרשב”א (שו”ת החדשות מכ”י, שסח):
ובאמת אין מצוה בתורה שנתבטלה, ולא תתבטל לעולם, אלא אם כן היא מצות שעה, כאסור בשר תאוה. ואף על פי שיש מצות שאין נוהגים עכשיו, כמצות התלויות בארץ, כתרומות ומעשרות וכל עבודת המקדש – אין אחת מהן בטלה, אלא שמעוכבת מחמת שאי אפשר להם בלתי המקום והדברים הצריכים להם, ואלו היה היום , היו נוהגות. וזה פשוט.
והנה, נאמר במדרש (ויקרא רבה ט, ז):
רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם ר’ מנחם דגליא: לעתיד לבא, כל הקרבנות בטלין, וקרבן תודה אינו בטל.
- 1. דרישת ציון (עמ’ 141, 264) רד”צ הופמן (בהקדמת פירושו לויקרא: ערכם של הקרבנות ומשמעותם, ד”ה הכי באמת), סידור המקדש (א, עמ’ 173-178), הרב יוסף יחיאל אלבוים (על הבאת קרבנות בזמן הזה, המעין כו, ג [ניסן תשמ”ו] עמ’ 62).
עמוד כז – מחוברת “לקראת מקדש”
לכאורה, יש סתירה בין דברי המדרש ובין היסוד התשיעי שמנה הרמב”ם, ושהסכים לו הרשב”א. יש לברר האם וכיצד ניתן ליישב את הסתירה .2
אברבנאל, עבודת הקודש, של”ה, יפה ת אר, פרי צדיק: כוונת המדרש לקרבנות יחיד בלבד
נראה שיש מקום לפרש שכוונת המדרש אינה לכל הקרבנות באשר הם, אלא רק לקרבנות יחיד. והיינו, שיחידים לא יביאו קרבנות חטאת ואשם על חטאים, כי לא יחטאו, וגם לא קרבן עולה הבא על ביטול עשה (יומא לו, א ורמב”ם הל’ מעשה הקרבנות ג, יד), ולכן יביאו רק קרבנות תודה. אם כן, לא תתבטל הקרבת תמידין ומוספין, שלמי ציבור ופסחים ודומיהם, ואין המדרש מתכוון אליה. וכן משמע מפירוש הרד”ק למדרש זה (בפירושו לירמיה לג, יא ולתהילים ק, ד), שהדגיש את העדר החטאים, ונראה מדבריו שרק קרבנות הבאים על חטא יתבטלו. וכעין דברי הרד”ק כתבו האורחות חיים (הל’ תפילה, כ) והאבודרהם (תקון התפלות ועניניהם ד”ה גרסינן בפרק) .
אחר כתיבת הדברים, מצאתי שכן כתבו כמה גדולים, במפורש או כמעט במפורש .
- 2. מלבד המקורות דלהלן, יעוין עוד בשיר מעון (שמות כג, כה; ואכמ”ל) ובהגהות יעב”ץ (ר”ה ל ,א ד”ה מהרה), וכן במקורות שצוינו בחידושי מהר”ץ חיות (נידה סא, ב ד”ה זאת) ובאנציקלופדיה תלמודית (ערך ימות המשיח, הערה 210).
בשולי הדברים, עלה במחשבתי להציע, שכוונת המדרש לתקופת הגלות, שבה כל הקרבנות התבטלו לצערנו, מלבד קרבן תודה, שלחלק מהדעות גם בזמן הבית לא הייתה חובה להקריבו (יעוין בשבט הלוי ג, קסג, ג; יא, נו-נז; אנציקלופדיה תלמודית, ערך חיבי קרבנות, הערות
207-209; ערך מותיר, הערה 4; הרב אברהם סופר אברהם, ארבעה צריכים להודות, המעין כט, ג [ניסן תשמ”ט] עמ’69 -71; הרב יעקב חיים סופר, בענין קרבן תודה והשיר שעליו ,מקבציאל כח [תש”ס] עמ’ קעז-קפו), ולכן הוא לא ממש’ התבטל’ עם החורבן. אך נראה ברור שהלשון ‘לעתיד לבוא’ אינה מכוונת לתקופת הגלות, וגם לא מסתבר לומר שביטול דבר שאינו חובה אינו נחשב ביטול. ולכן נראה שיש לדחות הצעה זו. עם זאת, ייתכן שיש מקום לפרש באופן דומה את האמור (מדרש משלי ט, ב) שכל המועדים בטלים חוץ מפורים, שהכוונה לזמן החורבן.
עמוד כח – מחוברת “לקראת מקדש”
כך כתב ר’ יצחק אברבנאל בספרו ישועות משיחו (ח”ב עיון ד סוף פ”א):
עוד הביא המפקר3 ראיה על זה, ממה שאמרו בויקרא רבה: לעתיד כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה, שנאמר (תהלים נ, כג): ‘זובח תודה יכבדנני’. והוכיח מזה שיבטלו מצות הקרבנות לעתיד לבא […] אבל כבר השיבוהו על זה, מה שיש בו די בפירוש המאמר, שאין הכוונה שיבטל דבר ממצות התורה, אלא שאז יבטל יצר הרע לב האבן מבשרם, כמו שכתוב (יואל ב, כ): ‘ואת הצפוני ארחיק מעליכם’, ואמרו חז”ל (סוכה נב א): זה יצר הרעה צפון בלבו; ועל כן יתבטלו רובי הקרבנות הבאים על איזו חטא, זולת הקרבן הבא להודות לה’ על הטובה.
כך כתב ר’ מאיר גבאי בספרו עבודת הקודש (חלק העבודה, מג), שאין כוונת המדרש למעט תמידין ומוספין, אלא למעט חטאות ואשמות:
ולעולם הבא אחר התחיה, אין חטא, אין מות, ולזה אין חטאות ואשמות ושום קרבן לעתיד לבא, זולת תמידין ומוספין וקרבן תודה, שלא יתבטלו לעולם. כי חטאות ואשמות באות על חטא, ובזמן שאין חטא, חטאות ואשמות למה .
דברי ר’ מאיר גבאי הובאו בהסכמה על ידי השל”ה בספרו (של”ה, תולדות אדם – בית דוד [קמא], אות רסד).
כך כתב גם היפה תֹאר (על מדרש רבה ויקרא ט, ז ד”ה כל):
כל הקרבנות בטלים– לא יובן זה בהחלט, שהרי עיקר קרבנות תמידין
ומוספין לעתיד, ועל זה יבנה בית המקדש במהרה בימינו […] אבל הכא בקרבנות יחיד, דומיא דתודה, קמיירי; ולפי שכֻּלָּם באים על חטא זולת השלמים, כדלעיל, להכי לעתיד שיבוקש עון ישראל ואיננו, לא יקריבו קרבנות אלו, רק תודה ודומה לה מקרבנות שלמים, שאינן באים אלא להודאה ולכבוד .
- 3. מלשון הפקרות ואפיקורסות. ‘המפקר’ מוזכר רבות בדברי האברבנאל, והוא חכם נוצרי מסוים או כינוי לחכמים נוצריים שהאברבנאל סותר את דבריהם בשיטתיות.
עמוד כט – מחוברת “לקראת מקדש”
היפה תֹאר המשיך וכתב שעדיין הדבר קשה, שקרבנות אלו יתבטלו לעתיד ח”ו, וזה היפך שורש אמונתנו, ולכן תירץ ש’בטלין’ לאו דוקא, אלא משום שלעתיד לבוא יהיה החטא נמצא על המעט, ולכן הקרבן העיקרי יהיה שלמים.
לאחר מכן, האריך היפה תֹאר לבסס את העיקרון שהתנהלות המונעת התחייבות במצווה כלשהי, אינה מנוגדת לאמונתנו, ואם כן, אין שום בעיה לומר שלעתיד לבוא תהיה התנהלות שאינה מצריכה הבאת קרבנות מלבד שלמים.
כך כתב גם רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, מצורע, א):
והיינו קרבנות יחיד, שהתורה לא תשתנה לעולם, ויביאו קרבנות צבור; אך קרבנות הבאים על חטא, כמו שאמרו במדרש (תנחומא פרשת צו, ז) שכל הקרבנות באין על חטא, חטאת ואשם, ואף עולה באה על הרהור הלב; ולעתיד לבוא, שיבוער השאור שבעיסה ולא יהיה שום חטא – יתבטל כל קרבנות יחיד, לבד קרבן שלמים, שהראשון שבהם תודה .
הראי”ה קוק: צמחונות עתידית תשפיע על הקרבת הקרבנות
הראי”ה קוק התייחס במקומות רבים4 לחידוש עבודת הקרבנות לעתיד לבוא, והצד השווה שבהם, שמועלית בהם האפשרות שלעתיד לבוא, תזדכך האנושות ויזדככו בעלי החיים, ובעקבות זאת תיפסק אכילת בעלי חיים על ידי בני אדם, וכהמשך לכך, תיפסק גם הקרבת הקרבנות מן החי, {עד כאן הציטוט}.
- 4. חזון הצמחונות והשלום, אות טו; סידור עולת ראיה ח”א עמ’ רצב; לנבוכי הדור, י; שמונה קבצים א, תשסג (ויעוין עוד שם ב, נד-נה; שמד; ג, קעו); קבצים מכתב יד קדשו ח”ב עמ’ טו-טז. להיבטים נוספים ביחסו של הראי”ה לחידוש עבודת הקרבנות, יעוין לקמן (עמ’ שכח-שכט.)
עמוד ל – מחוברת “לקראת מקדש”
לתגובתו של הרב הראל דביר עבור אלו המעוניינים להשתמש בעמדת הרב קוק כדי לשלול את חידוש עבודת הקרבנות עיין בחוברת “לקראת מקדש” בכתובת https://60ribo.org.il/likrat-mikdash