רבי נתן (מדרש תנאים לדברים פרק כו): ברך את עמך ישראל אבל תן על האומות המכעיסים אותך 
מדת הדין
מדרש תנאים לדברים פרק כו
ר' נתן אומ' השקיפה ממעון קדשך מן השמים על הרשעים ואבדם מן העולם שלא עשו רצונך בעולם: וברך את עמך את ישראל שעשו רצונך בעולם:
שמות רבה (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מא
א"ר אלכסנדרי גדול כחן של מוציאי מעשרות שהן הופכין את הקללה לברכה, אתה מוצא כל מקום שכתוב בתורה השקיפה לשון צער הוא כמד"א (שמות יד) וישקף ה' אל מחנה מצרים, וכן בסדום שנאמר (בראשית יט) וישקף ה' על פני סדום חוץ מזו, אמר רבי אלכסנדרי גדול כחן של מוציאי מעשרות שהם הופכים דבר ארורה לברכה שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך
כלי יקר דברים פרק כו
היום הזה ה' אלהיך מצוך וגו'. אחר שפיך ענה בך כי לה' תבל ומלואה ומידו יתברך נתן לך הכל מעתה תקבל עליך לשמור מצוות ה'. את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום וגו', כי אתה האמרת אותו בהגדות אלו שבביכורים ומעשר ואמרת שמעתי בקול ה' ולעומת זה גם ה' האמירך להשקיף ממעון קודשו מן השמים ולברך אותך ביתר שאת על כל העמים, אף על פי שכל השקפה לרעה מכל מקום אצלך ישתנה הענין כדבר סגולה שאין בו טעם זהו שאמר וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה. ויש אומרים שגם השקפה זו לרעה ורצה לומר השקיפה על האומות המכעיסים אותך ותן אותם כופר על עמך ישראל לכך לא נאמר השקיפה לברך אלא וברך הוא מילתא באפי נפשיה. ועל פי דרך זה שפיר קאמר וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו' ולתתך עליון על כל הגוים, כי דבר זה מבואר בהשקיפה אשר בו האמירנו ה'. וגם אם האמרת והאמירך לשון חטיבה (ברכות ו א) מכל מקום הוא מבואר על זה הדרך ומדקאמר בשניהם לשון היום שמע מינה שקאי אפרשה שלמעלה של ביכורים ומעשר כי בהם מבוארים שני האמרות אלו:
הנביא ירמיהו התפלל שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך
ירמיהו פרק י
(כה) שְׁפֹ֣ךְ חֲמָתְךָ֗ עַל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּךָ וְעַל֙ מִשְׁפָּח֔וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּשִׁמְךָ֖ לֹ֣א קָרָ֑אוּ כִּֽי־אָכְל֣וּ אֶֽת־ יַעֲקֹ֗ב וַאֲכָלֻ֙הוּ֙ וַיְכַלֻּ֔הוּ וְאֶת־נָוֵ֖הוּ הֵשַֽׁמּוּ:
רד"ק ירמיהו פרק י
(כה) שפוך חמתך – אם יש לך אף וחמה שפוך אותה על הגוים אשר לא ידעוך ועל משפחות הממלכות אשר בשמך לא קראו כי ישראל אף על פי שחטאו לפניך לא יצאו מתחת רשותך מכל וכל ולא נתערבו עם עם אחר אלא הם נבדלים מכל העכו"ם ומחזיקים ברוב המצות וקוראים בשמך ומתפללין לפניך ואף על פי שאין לבם נכון ישובו עוד בתשובה כי לא אבדה תקוה מהם ועוד היום יש בהם חסידים:
משפחות – כמו גוים כי האומה תקרא משפחה כמו ואם משפחת מצרים לא תעלה:
כי אכלו – ואף על פי שהם שבט אפך על ישראל אתה קצפת מעט והם עזרו לרעה וראוין הם ליענש ועליהם שפוך חמתך:
ואת נוהו השמו – כתרגומו וית מדוריהן אצדיאו ויתכן לפרש כי על בית המקדש אמר ודבר על העתיד:
מצודת דוד ירמיהו פרק י
(כה) שפוך – על האומות חמתך לעשות בהם נקם:
אשר לא ידעוך – שלא היו רוצים לדעת אותך ולקרות בשמך:
כי אכלו את יעקב ואכלוהו – ר"ל פעם אחר פעם:
ויכלוהו ואת נוהו השמו – גם כלו אותו גם השמו את נוהו זהו בה"מ:
הגדה של פסח נוסח אשכנז
נוהגים לפתוח הדלת, למזוג כוס (לכבודו של אליהו הנביא) ולהכריז:
שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְיָ.
הגדה של פסח נוסח עדות המזרח
לאחר ששתו כוס שלישי, מוזגים כוס רביעי. ויש הנוהגים למזוג כוס אחד יתר על הכוסות של המסובים ואין שותים אותו, וקוראים אותו "כוס של אליהו". וגומרים על כוס רביעי את ההלל, ויאמרו אותו בשמחה ובהתלהבות רבה.
שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.
שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יי.
לעתיד לבוא – מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק טו
ד"א הרסת קמיך אין כת' כן אלא תהרס קמיך לעתיד לבוא וכן הוא אומר אלקים הרס שנימו בפימו מלתעות כפירים נתץ ה' (תה' נח ז) מפני מה כי לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם (תה' כח ה). שלחת חרונך אין כת' כן אלא תשלח חרנך וכן הוא אומר שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם (תה' סט כה) שפך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך (תה' עט ו). אכלמו כקש אין כת' כן אלא יאכלמו כקש וכן הוא אומר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום (עוב' יח). ואומר והיהי ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר ואכלה על ימין ועל שמאל את העמים סביב וישבה ירושלם עוד תחתיה בירושלם (זכ' יב ו).
לאור כל הנ"ל קשה להסכים עם הנוסח שכמה מרבני ישראל התפללו לאחרונה יחד עם כומרי עבודה זרה להפסיק את הוירוס קורונה מכולם. וחוץ מזה אם מתפללים על יד כומרי עבודה זרה עלול לצאת מן התפילה תקלה גדולה.
נספח: לאחינו הספרדים הפוסקים כשיטת הרב יוסף קארו , מחבר הספרים שלחן ערוך ואבקת רוכל בענין תפילה במסגד או תפילה מול סמל של עבודה זרה
מצאתי ראיה בדברי הרב יוסף קארו בספרו אבקת רוכל סימן סג, נגד תפילה במסגד הממוצע. הוי אומר, שמרן פוסק שאסור ליהודים לתלות אף מחצלת שהמוסלמים מתפללים עליו (שזה דבר במסגד ממוצע) בבית הכנסת. ולכאורה קל וחומר שאסור ללכת להתפלל במסגד שמלא מן הרצפה עד התקרה בחפצים של האיסלם. והרב קראו אף מביא את דברי הרא"ש כראיה לדבריו, שהעלה חשש שהמוסלמים (או לפחות מקצתם) עובדי מרקוליס.
וז"ל שו"ת הרא"ש כלל ה סימן ב:
מה ששאלת בענין מחצלת קטנה הנקראת סגאדה בלשון ערבי, שדרך ישמעאלים להתפלל עליה ויש בה כמו צורת משקל שחור, אם מותר לתלותה בבית הכנסת לצד ההיכל, אחד מכאן ואחד מכאן, ולהתפלל כנגדה. ואף על פי שחלילה וחס לשום אדם אחד מישראל להתפלל בשום כונה לדבר אסור. דבר זה שאלתי בעבורו וחקרתי עליו, ונתברר לי שנהגו איסור בכאן, בטוליטלא, להניח מחצלת כזו בבית הכנסת כדי לישב עליה, כל שכן לתלותה בצד ההיכל. לפי שאומרים שאותה צורה שחורה העשויה בה היא צורת המקום שהולכים לחוג לשם בארצם. וגם יש אומרים שיש בה צורת מרקוליס, ודרכם להתפלל עליה ולכרוע עליה' בתפלתם. ועוד אמרו לי: מפני זה קורין למחצלת סגאדה, לפי שסוגדין עליה. וכיון שכן, נראה לי שאסור לתלותה בבית הכנסת כלל, כל שכן בצדי ההיכל, וצריך להוציאה מבית הכנסת כדי שלא ישאר לה שום זכר בבית הכנסת. כי מה לנו להניח בבית הכנסת שלנו דבר כזה, שהוא מוכן ומזומן לתפלתם? ואין ראוי לשום אדם מישראל לערער על זה, כדי להניח מחצלת כזו בבית הכנסת; וכל העובר על זה הוא נוטה מדרך ישרה לדרך רעה וראוי ליסרו. הנראה בעיני צויתי לכתוב וחתמתי עליו. אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
מרן הביא את דברי הרא"ש להלכה באבקת רוכל סימן ס"ג, וז"ל: וכבר נמצא להרא"ש ז"ל שנשאל על מחצלת שדרך הישמעאלים להתפלל עליה אם מותר לתלותה בב"ה אף על פי שחלילה וחס לשום אחד מישראל להתפלל עליה בשום כוונה לשום דבר איסור והשיב אסור לתלותה בבית הכנסת כלל ואין ראוי לשום אדם הישראל /מישראל/ לערער ע"ז וכל העובר על זה הוא נוטה מדרך ישרה לרעה וראוי לייסרו עכ"ל ומטעם אחר נמי אסור לדעת הרמב"ם שכתב בתשובה הבגדים המצויירים אף על פי שאינן בולטות אין נכון להתפלל כנגדה כדי שלא יהיה מביט בציורים ההם ולא יכוין בתפלתו {ומתברר מדברי מרן ס"ו, שאין איסורו של הרמב"ם מספיק חזק למנוע תליית בגדים מצויירים בזה"ז, אלא סיבת הרא"ש, היא העיקר} .
וכן משמע לי, מבית יוסף אורח חיים סימן קיג, ח שמרן הסכים לדברי הרא"ש אף לענין הציור של מרקוליס במחצלת, שאסור להשתחוות לפני סמל של עבודה זרה, אף אם לבו של המתפלל מכוון להקב"ה, שהוא פוסק שהמתפלל "ובא גוי כנגדו ויש לו שתי וערב אל ישתחוה במודים אף על פי שלבו לשמים… משום דמחזי כמשתחוה לעבודה זרה". וכן פסק בשלחן ערוך. וכן הסכים המשנה ברורה. ובניגוד לכמה מן האחרונים מרן והמשנה ברורה לא רצו להקל במה שתולין בצואר לזכרון בלבד (עיין בית יוסף ליו"ד קמא, א בשם המרדכי והראבי"ה) . ואף הרמב"ם מודה בתשובתו לר' עובדיה הגר (שו"ת הרמב"ם, תשובה תמ"ח) שלא התבטל העבודה זרה של מרקוליס מעיר מכה שנשאר מן הדת שקדם לאיסלם אלא לשיטתו הוא פוטר את המוסלמים מפלחן עבודה זרה שם, שהרי לבם לשמים.