סיכום משיעור ביוטוב שמסר הרב איציק אמיתי מישיבת ברכת יוסף, אלון מורה
https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Torah_Reading_Sephardic_custom.jpg
התעלומה: לאן נעלם משה רבנו?
פרשת תְּצַוֶּ֣ה היא הפרשה היחידה בתורה (מאז הופעת משה בפרשת שמות ועד סוף התורה) שבה **שמו של משה רבנו לא מוזכר אפילו פעם אחת**. אמנם הקדוש ברוך הוא פונה אליו במילים "ואתה תְּצַוֶּ֣ה", אך המילה "משה" נעדרת לחלוטין.
הסיבה: מסירות הנפש והקללה שהתקיימה
הרב מסביר את העניין על פי דברי חז"ל והראשונים (בעל הטורים, דעת זקנים והזוהר):
* **הקשר לחטא העגל:** בפרשת כי תישא, לאחר חטא העגל, משה מתחנן לקדוש ברוך הוא שיסלח לעם ישראל. הוא מציב תנאי נועז: **"ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת"**. משה מוכן ששמו יימחק מהתורה כליל, ובלבד שעם ישראל יינצל.
* **קללת חכם:** למרות שהקב"ה סלח לישראל והתנאי של משה לא התקיים, קיים כלל ש"קללת חכם אפילו על תנאי – באה". לכן, שמו של משה נמחק לפחות מפרשה אחת בתורה.
למה דווקא פרשת תְּצַוֶּ֣ה?
הרב מביא מספר הסברים מרתקים לבחירה בפרשה זו:
- **עניין הכהונה (בעל הטורים):** בפרשה זו עוסקים בבגדי כהונה. הכהונה הייתה אמורה להיות של משה, אך היא ניתנה לאהרן בגלל סירובו של משה בשנה (בסנה). לכן, בפרשה המפארת את הכהונה, משה "מפנה מקום" לאחיו.
- **תאריך פטירתו (הגר"א):** פרשת תְּצַוֶּ֣ה נקראת לרוב בסמוך ל-ז' באדר, יום פטירתו של משה. היעדרותו מהפרשה רומזת על הסתלקותו מהעולם.
- **המנורה (רבי יצחק מוורקא):** הפרשה מתחילה במצוות המנורה, שמשה התקשה בעשייתה. לכן זהו מקום ש"קשה" למשה להופיע בו.
- **רמז בגימטריה (הבן איש חי):** משה אמר "מחני נא מספרך" – המילה **"מספרך"** מורכבת מ-"מספר" ו-"כ" (20). פרשת תְּצַוֶּ֣ה היא הפרשה ה-20 בתורה.
החידוש של "חנוכת התורה" (רב השיל מקראקא)
הרב אמיתי מתמקד בהסבר מופלא של רבו של ה"ש"ך", רבי השיל מקראקא, על המדרש השואל: מאיפה זכה משה ל"קרני הוד"?
* **המדרש:** הקב"ה כתב את התורה ובסוף נשאר לו מעט דיו בקולמוס (בעט). את הדיו שנשאר הוא ניגב ("קינח") בראשו של משה, ומשם יצא האור.
* **הקושי:** וכי הקב"ה לא יודע לחשב כמה דיו הוא צריך?
* **התשובה:** הקב"ה חישב בדיוק כמה דיו צריך לכל התורה, **כולל** המקומות שבהם משה אמור להופיע בפרשת תְּצַוֶּ֣ה. מכיוון שמשה ביקש להימחק ("מחני נא") ושמו אכן הושמט מהפרשה, נשאר עודף של דיו!
* **המסר:** האור שעל פני משה ("קרני הוד") הוא תוצאה ישירה של **מסירות הנפש** שלו למען עם ישראל. בזכות זה שהיה מוכן לוותר על שמו, הוא זכה לאור האלוקי.
—
סיפור הסיום: הש"ך ורבי יוחנן
הרב מסיים בסיפור על רבי השיל והתלמיד המובהק שלו, ה"ש"ך". רבי השיל מצא ביאור גאוני לסוגיה קשה שרבי יוחנן בגמרא אמר עליה שמי שיפתור אותה הוא ישרת אותו כעבד.
בלילה, רבי יוחנן התגלה לש"ך, הראה לו טעות בביאור של רבו, וביקש ממנו לתקן את רבו בעדינות. בזכות המעשה הזה, נגזר שחיבורו של הש"ך יתפרסם בכל העולם ויהפוך לנכס צאן ברזל בלימוד ההלכה, בעוד שספרו של רבו ("חנוכת התורה") יישאר פחות מוכר.