כִּ֣י מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו … גנות או שבח?

דף על הדף מסכת סנהדרין דף קח עמוד א
ה. בספר "תורת יחזקאל" מבאר, שההגדרה של "צדיק תמים", כפי שאכן נאמר על נח, מתאימה רק לאדם כזה שאפשר לומר עליו גם שבח וגם גנאי, אדם שאפשר לדרוש עליו הן בשבחו והן בגנותו, ותמיד הוא יהיה מרוצה מכך, אדם העושה את מעשיו בתמימות, בלי להתייחס למה שאחרים מסתכלים, למה שאחרים אומרים עליו.

לפי שאדם העושה את מעשיו בתמימות כדי לקיים מצות בוראו, ולא כדי לשאת חן בעיני אחרים, לא יתכן שלא יימצאו מתלוננים עליו.

על כן עצם הדבר שחלק דרשו את נח לגנאי וחלק דרשוהו לשבח, עצם זה הוא השבח האמיתי של נח, שעבד את בוראו בצדקות ובתמימות, מבלי להתייחס לסובבים ולמתנגדים הרבים שהיו אז נגדו.

אפשר להביא ראיה לכך, ממה שמצאנו אצל מרדכי הצדיק, שנכתב עליו במגילת אסתר (י, ג): "ורצוי לרוב אחיו", וכפי שדרשו חז"ל (מגילה טז, ב): "לרוב אחיו ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין". לכאורה קשה, הרי הפסוק כאן מדבר בשבחו של מרדכי הצדיק, מדוע מזכיר כאן בגנותו – שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, וכפי שפירש ברש"י שם הטעם: "לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה", שלפי המובן, הוא גנותו של מרדכי?

אולם לפי מה שנתבאר מובן מאד, כי עצם זה שהיה רצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו, היה לשבח עבורו, לפי שהדבר מורה שאכן "מרדכי הצדיק" ראוי לשמו, לפי שהיה צדיק תמים, ועושה את מעשיו בצדקות ובתמימות לשם פועלם, לשם הבורא יתברך שמו, על כן דרשו אותו חכמים גם לגנאי.

מאידך, ההדגשה בפסוק היא: "רצוי לרוב אחיו", שלרוב אחיו, היה עכ"פ כן רצוי.

ניתן ללמוד מכאן מוסר השכל לצדיק העושה את מעשיו לשם שמים, שאל לו להירתע ממיעוט המלעיגים עליו ומספרים בגנותו. אולם מוסר השכל זה אינו רק לצדיק עצמו, אלא גם למסתופפים בצילו ולכלל ציבור יראי השם, שהדיבור שמדברים בגנות הצדיק, אינו מוריד מאומה מהערך של הצדיק ושל מנהיג הדור, אדרבה, עצם מה שיש המדברים בגנותו, מעלה את קרנו של הצדיק ומראה את גדולתו האמיתית.

נספח: האם הכל תמכו בהתגרות של מרדכי בגוים?

לא! יש מן האחרונים שטענו שלא קוראים מגילת אסתר בשם מגילת מרדכי כקנס למרדכי, שהוא התגרה בגוים בלי הכרח.

עוד יותר מזה בתוך מדרש תנחומא במקום אחד, יש ביקורת גדולה נגד מרדכי שהוא התגרה בגוים (מדרש תנחומא (ורשא)) פרשת ויחי סימן ו ובמקום אחר בתוך מדרש תנחומא, יש תמיכה גדולה במרדכי שהוא התגרה בגוים (מדרש תנחומא (בובר)) פרשת בהר סימן ט.

ובזה יובן דברי  ר' יוסף קרא – נוסח שני

לימדך שמקצה אחיו שלא היה רצוי להם, שהיו מליזים אחריו לומר: ראו מה עשה לנו מרדכי שנתגרה בהמן ועל ידו נמכרנו "להשמיד ולהרוג ולאבד" לולי ד' שהיה לנו…

המהר"ל (אור חדש), הרב דסלר ב-מכתב מאליהו והרב יקותיאל יהודה הלברשטם

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36048&st=&pgnum=371

פסקו לטובת מרדכי.