עדכון לפוסט : כ"ה אייר תשפ"א

חברותא מסכת יומא דף כב עמוד א
מתניתין:
בראשונה, בתחילה, לא תיקנו גורל ["פייס"](1) לתרומת הדשן, אלא כל מי שרוצה לתרום את המזבח והוא כהן מבית אב שעובד במקדש באותו יום, היה תורם.
ובזמן שהן מרובין, שיש הרבה כהנים הרוצים לתרום, כך היו עושין: רצין ועולין בכבש של המזבח,(2) שארכו שלשים ושתים אמות.
וכל הקודם את חבירו בארבע אמות, שהגיע ראשון לתוך ארבע אמות העליונות של הכבש סמוך למזבח – זכה לתרום את הדשן.
ואם היו שניהן שוין, שהיו שני כהנים הגיעו לתוך הארבע אמות כאחד, שניהם לא זכו. ועושין גורל בין כל הכהנים(3).
וכך היתה ההגרלה –
הממונה על הגורלות שבמקדש אומר להן: הצביעו!
דהיינו, הוציאו אצבעותיכם כדי למנות האצבעות.
[ומבואר בגמרא שהכהנים היו עומדים במעגל סביב והממונה היה נוטל מצנפת מראשו של אחד מהם להודיע שממנו מתחיל הגורל. ונוקב במספר מסויים הגדול בהרבה ממספר הכהנים הנמצאים שם. כגון מאה או ששים,(4) ומתחיל למנות את האצבעות מאותו כהן שנטל מצנפתו מראשו, וסובב והולך, ומונה וחוזר חלילה עד סוף המנין. והכהן שהמנין הסתיים אצלו הוא הזוכה].
וכך היו כל הגורלות שבמקדש.(5)
ומה הן מוציאין? אצבע אחת או שתים!
ומבארת הגמרא שרק כהן חולה, שיוצאות שתי אצבעותיו כאחת, מוציא שתי אצבעות, ולא היו מונים את שתי האצבעות, אלא רק את האדם המוציאן.
ואין מוציאין אגודל במקדש בשעת הגרלה, מפני הרמאין. שאם יראו שהמנין עומד להסתיים אצל הכהן העומד אחריהם, יוציאו אגודל ועוד אצבע כדי שהממונה יטעה למנות אותם כשנים מחמת המרחק שבין האגודל לאצבע, ועל ידי כך יסתיים המנין בהם.(6)
מעשה שהיו שניהם שוין, ורצין ועולין בכבש, ודחף אחד מהן את חבירו, ונפל ונשברה רגלו.
וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה על ידי הריצה בכבש, התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס של הצבעה ולא על ידי ריצה בכבש. [ובגמרא מפרש למה לא תיקנו מלכתחילה פייס לתרומת הדשן].

הערות

חברותא – הערות יומא דף כב
(1). מלשון פיוס, שנעשה כדי שתתפייס דעתם בכך ולא תהא קנאה ביניהם. מאירי.

(2). בירושלמי מבואר שאסור לכהנים לרוץ על הכבש אלא ללכת עקב בצד אגודל. שנאמר "לא תעלה במעלות על מזבחי". וצריך לומר כאן שלא היו רצין ממש אלא ממהרין בהילוך עקב בצד אגודל. או שהירושלמי מיירי רק בשעת עבודה כגון בהולכת אברים לכבש. אבל שלא בשעת עבודה מותר לרוץ. תוס' הרא"ש.

(3). שהרי אי אפשר לערוך גורל האמור להלן בשני כהנים בלבד, שאז ידעו מראש מי הזוכה. שאם יקבעו מספר לא זוגי יזכה הכהן הראשון שהתחיל ממנו המנין, ואם יקבעו מספר זוגי יזכה הכהן השני. תוספות יום טוב.

(4). רש"י. ובתוס' ישנים כתב שלא הממונה היה נוקב במספר אלא אחר והממונה לא היה יודע את המספר שהוחלט עליו כדי שלא יבוא לידי רמאות לעשות באופן כזה שהגורל יפול על מי שהוא חפץ בו.

(5). עיין תפארת ישראל [בועז אות ב] למה עשו גורל כזה ולא ע"י קלפי ופתקאות.

(6). רש"י. והרמב"ם כתב לפי שהאגודל נוח לפשטו ולקפצו ושמא יפשוט אותו כשיראה שהמנין מסתיים קרוב אליו וע"י כן יזכה או להיפוך. פהמ"ש.

מסקנה

במירון בל"ג בעומר יש יותר מדי אנשים שדוחפים להיות באזור קטן מאוד. דבר שמוביל לסכנה. יש להגביל מי שנכנס לשם על ידי מערכת לוטו או פייס. עד שיש שיפור בתשתיות שיאפשר לכולם להגיע בלי נזק.

נספח – ציטוט מאתר srugim

אסון במירון: הציוץ המצמרר של העיתונאי החרדי

כבר בשנת 2018 התריע העיתונאי החרדי אריה ארליך מאסון שעלול להתרגש מהאירוע במירון. הלילה הפך הציוץ שלו למציאות נוראית: "אין ספק שהכתובות הייתה על הקיר"

נספח ב גם אלו שסוברים שרשב"י באמת היה תומך בטקסים המתקיימים במירון על חשבון לימוד תורה, מודים בכך שיש לעשות אותם בצורה בטוחה

לפי כיכר שבת

אהרלה יקטר מספר באולפן 'כיכר השבת' כיצד הוא הזהיר מפני אסון אך קיבל את התשובה הבאה: "אהרלה יקטר משיגינער".
לדבריו: "לפני שבע שנים הצגתי למשטרת ישראל ולכלל הגורמים תיעוד וידאו שבו רואים באותו מקום שבו התרחש האסון איך שאדם התעלף, ואיך שלוקח דקות ארוכות עד שאנשי הצלה מגיעים אליו, בתגובה הם אמרו לי 'אהרלה יקטר משיגינער'".

יקטר הוסיף: "כינו אותי פרובוקטור שעושה מריבות בכל מקום, אבל יש לי תוכניות מלפני 10 שנים שאני מציג אותם מידי שנה ואף מתריע מידי שנה בערב ל"ג בעומר".

התרעת ספציפית על השביל הזה שסמוך למתחם תולדות אהרן שם נהרגו 45 בני אדם?

"בוודאי. התרעתי על כך בעתירה לבית המשפט. הייתי היום בבוקר בבית החולים תל השומר וראיתי שני בחורים שמאושפזים במחלקה סגורה כתוצאה מאירועי מירון, עליהם אף אחד לא מדבר, מי ייתן את הדין על הרצח הזה?!".

הערה על הכתבה, בכיכר שבת: לא באתי כאן לגלגל את כל האשמה על פלוני או אלמוני. המטרה שלי היא לציין כי חייבים לעשות שינוי.

נספח ג: שנת קורונה

משרד הבריאות עדיין מפרסם אחרי ל"ג בעומר כי התכנסויות המוניות גדולות עדיין אסורות בגלל החשש מקורונה.
אבל במירון, הממשלה שבר את הכללים והתירה.
יש להסיק כי מגבלות הקורונה הממשלתיות נוקשות מדי. ולטובת חגיגות מירון, הממשלה החליטה להפר את הכללים ולחזור לחיים הרגילים. או שיש עדיין סיבה בריאותית תקפה להגביל כינוסים המוניים והממשלה נכנעה לפוליטיקאים חרדים ופעילים כדי לאפשר הפרה של כללי הבטיחות הנדרשים.

גם אם התשובה הראשונה לשאלה היא הנכונה, על הפוליטיקאים להיות מודעים לכך שאם חלילה יתעורר משבר בריאותי חדש, אנשים יהיו סקפטיים יותר לגבי קיום הכללים.