יום שני, י' מנחם אב התשפ"ה
זובחי אדם עגלים ישקון – על נמר פרסי, חיה עזתית ובת יענה ישראלית
לעיתים נדמה, כי הידיעות החדשותיות נכתבו על-ידי יהודי מאמין בעל השקפה בריאה וציניות מושחזת, שמנסה לשים ללעג את השקפת העולם הפרוגרסיבית באמצעות גוזמאות המורות על רמת הגיחוך שניתן להגיע אליה כשהולכים אתה עד הסוף. אך הידיעה הבאה, עד שאני יודע, היא אמיתית ועצובה. עצובה כפליים – הן על חיי אדם שקופחו והן על אותו טרלול שמצליח להקהות את החושים הבריאים הבסיסיים ביותר. וכך אנו מדווחים –
"בערב שבת נהרג אוריאל נורי ז"ל, מנהל מחלקת הטורפים בגן החיות התנכ"י בירושלים, לאחר שהותקף בצורה קשה על ידי נמר פרסי שנמצא בתצוגה של גן החיות. לאחר בחינת האירוע ונסיבותיו, החליטה הנהלת גן החיות להותיר את הנמר אלאדין (כך שמו) בתצוגת החיות בגן. ד"ר סיגלית דביר הרץ, מנכ"לית גן החיות התנכ"י אמרה לאחר האסון, כי הנמר עצמו היה מבוהל. "מיד הכניסו את הנמר לבית, הוא היה בעצמו מאוד מבוהל ולא הבין מה קרה".
נשמע הזוי? אז חכו שתגיעו לשיא, הנה הוא לפניכם –
"אילנית, אימו של אוריאל נורי שנהרג מתקיפת נמר בגן החיות התנ"כי לרשת ב': "אנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה, גן החיות והמשטרה עדיין לא דיברו איתנו. אבל אני רק מבקשת – אל תעשו שיימינג לנמר. אנחנו לא רוצים שהוא ימות. נמר עושה את מה שהוא צריך לעשות בטבע".
הבנתם, רבותי? אל תעשו שיימינג לנמר. 'שיימינג' בעבר היה תרגום לאנגלית של לבייש בן-אדם. בעידן הרשת הממוחשבת זה קיבל משמעות עמוקה יותר, של ניהול קמפיין שיטתי נגד מישהו במטרה להפכו למגונה בעיני קהל רחב. אך טרם שמעתי על שיימינג שנעשה לנמר. להזכירכם, לא מדובר באשה שבאה להצחיק, היא יושבת שבעה על הבן שלה עכשיו (או לפחות אמורה לשבת) והיא עוסקת בהצלת כבודו של הנמר שהרג את בנה. היא מסבירה את התנהגותו, ומנהלת גן החיות אף מבינה לנבכי נפשו ומשתתפת בקשייו של אלאדין. אני רק מקוה שאם יביאו לו פסיכולוג, הוא לפחות ידאג לסידורי אבטחה נאותים…
לא, לא באתי להשתעשע, היום י' באב, היום בו כלתה שרפת בית מקדשנו, ולכן בני ספרד לא אוכלים בשר היום ובני אשכנז נמנעים עד חצות היום. הזכרתי את הנמר, משום שראוי לבכות לא רק על חורבן הבית, כי אם על חורבן המושגים, הערכים, חורבן צורת ההסתכלות על העולם, חורבן התפיסה הבריאה של המציאות, אשר אבדה לנו כאשר עזבנו את תורתנו הקדושה, מקור מים חיים, והלכנו לחצוב בארות נשברים כדי לדלות מהם את המים העכורים של התרבות הזרה.
ישנו סיפור ידוע על ראש ישיבת סלבודקה הרב הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל, שכאשר ביקר בגרמניה, בעת צאתו לרחוב, ישבה שם אשה גרמניה ומתורבתת היטב אשר החזיקה בידיה את כלבה הקטנטן ונישקה אותו. מוך זעזוע עמוק, הפטיר מפיו את הפסוק "זובחי אדם עגלים ישקון". לשאלת מלוויו אמר – "במקום בו מנשקים בעלי חיים, אפשר ויזבחו בני אדם". לא לקח זמן רב, עד שדבריו הפכו למציאות מצמררת.
אך נדמה שכיום, השבר הערכי עמוק אף יותר! אז עוד היה מדובר בעיוות גלוי לעין של סולם הערכים, כיום מדובר במהלך מתוחכם בהרבה. היום מדובר בטשטוש מכוון של כל מושגי האמת והשקר, הטוב והרע, בקידוש מושגי הערפל, התהו והבוהו, בהתרסה כנגד כל רעיון בריאת העולם בכוונת מכוון עם גדרים וסדרים כפי שהנחילה תורתנו הקדושה. וכאשר איבדנו את חושי האמת והצדק שהיו טבועים בנו, הגענו לאותו מצב אבסורדי, בו צבא עוצמתי שמכריע את האימפריה האיראנית תוך 12 ימים (ואילולא רפיסות הממשלה מול הממשל האמריקאית היה ניתן להפיל שם את המשטר תוך ימים ספורים) – צבא זה מדשדש כבר כמעט שנתיים מול ברברים עזתים החיים בעיי חרבות בלא הנהגה מסודרת ועם נשק פרימיטיבי.
וכדי להבין מדוע הגענו לכך, צריך רק להקשיב ל'גורמים המדיניים' בישראל, שמסבירים לנו כי בעקבות הסרטונים הקשים של חטופינו המורעבים, החמאס "פגע בעצמו, כיון שהוא מראה לעולם עד כמה הוא אכזרי, ובכך הוא מוריד במעט מהלחץ נגד ישראל."
היהירות שהייתה מנת חלקנו לפני אותו שמיני עצרת מר ונמהר – אותה יהירות ממשיכה ביתר שאת! החמאס 'פגע בעצמו', טוענים אותם 'גורמים מדיניים'. הם סבורים, כי החמאס אינו מבין בתקשורת, ושאם העולם מרחם על 'העזתים הרעבים', הוא ירחם גם על הישראלים הרעבים. אותו 'גורם מדיני' לא מבין, שהחמאס יודע בדיוק מה הוא עושה, משום שהוא בונה על טשטוש הערכים הישראלי, על משתפי הפעולה ביודעין עם החמאס, שישתמשו בסרטונים הקשים של החטופים כדי להשיג את מטרות הארגון – כניעה ישראלית בעסקה מבישה. שמענו לפני מספר ימים את דובר חמאס מתרברב בכך שההכרה האירופית הגוברת במדינה פלשתינית הוא אחד מפירות השביעי באוקטובר, וכפי שהשתמשו ב'סבל' של תושבי עזה כדי למנף את הטבח – כך הם משתמשים ב'סבל' של החטופים לאותה מטרה.
מדוע זה מצליח להם? כי הם ממוקדי מטרה. כי אצלם ברור מי הטוב ומי הרע. כי אצלם אין טשטוש ערכים. כי אצלם המטרה היא 'אל-אקצה' ולא החזרת החטופים. הם רוצים את 'שחרור האסירים', כפי שהם קוראים להם, כדי שישובו להלחם, ואילו אצלנו רוצים עסקת חטופים כדי להציל את אוסלו ואת ההתנתקות הארורה ולמנוע את כיבוש עזה וגרוש תושביה. הפרוגרס הצליח לשבש לנו את החשיבה, וכל היכולות הפנטסטיות שהועילו מול איראן – אינן מועילות בעזה. חברה שמבינה לרחשי לבו של נמר שטרף אדם, משאירה אותו בחיים וחוששת לעשות לו שיימינג – חברה כזו גם לא תכריע לעולם את החיות הדו-רגליות שרצחו, בזזו, שרפו והשמידו את כל מה שנקרה בדרכם, ויעשו זאת שנית ברגע שתינתן להם ההזדמנות. בג'ונגל ששמו המזרח התיכון, טשטוש ערכים הוא לא רק שקר תפיסתי, הוא גם עולה בחיי אדם. בחיי אלפי בני אדם.
בג'ונגל ששמו המזרח התיכון, בת היענה הישראלית חייבת להתעשת, כי הנמר הפרסי בגן החיות אינו אלא סמל לחיה העזתית המשחרת לטרוף את כולנו. ואם הזכרונות שלנו מלפני שנתיים טריים מדי ולא מתחשק לנו להיות טרף לשיניהם, אני לא הייתי מאמץ את גישת מנהלת גן החיות התנ"כי, שדברה על נמר 'מבולבל, של מבין מה קרה'. הנוחבות אינם מבולבלים, והם מבינים היטב מה קרה. הם מבינים זאת כל-כך טוב, שהם לא יהססו לשוב על כך ואף לשכלל את שיטותיהם האכזריות. זה אנחנו שמבולבלים, זה אנחנו שלא בדיוק מבינים. מצד אחד מדברים על נאצים ומצד שני מעניקים להם סיוע המוניטרי, מצד אחד מדברים על נצחון מוחלט ומצד שני מנהלים משא ומתן על כניעה לתכתיבי החמאס. עדיף לאמץ את גישת התנ"ך, בלי גן החיות – "ארדפה אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". אך כדי להגיע לזה, צריך קודם לשוב אל ה' ואל תורתו, אל ערכיה ומושגיה, אל האמת והמשפט, הצדק, היושר וכל מה שהפרוגרס מנסה ליטול מאתנו.
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש.