קישוט למאמר על בין המצרים ע"י עורך האתר
בין דברי הפורענות שקוראים אנו בתקופה זו לומדים אנו כמה יסודות חשובים ובניהם יש לציין את מה שאומר הנביא ישעיה בריש ספרו – "אם תאבו ושמעתם את טוב הארץ תאכלו", ובמילים אחרות אם היינו מתנהגים כראוי ומקיימים את תורת ה' בשלמותה היינו זוכים לאכול את טוב הארץ !!!
ולכאו' הדברים אומרים דרשני וכי השכר המובטח לנו הוא לאכול את טוב הארץ בלבד והרי מחכים ומצפים אנו לכל הבטחות הנביאים במאתיים שנים הקרובות, ולאחמ"כ בכלל הרי כתיב "עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו ."
ובעצם הדברים גם נאמרו בהפטרה השניה דפורענות שקוראים אנו בריש ירמיה "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול פריה וטובה", היינו כל מטרת יצ"מ הוא בכדי לאכול את פריה וטובה! אתמהה.
והנה הנביא ישעיה תכף לאחמ"כ אומר "אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליו יאוכלו." ומעתה הדברים בכלל תמוהים – אז מה הצדיק אוכל, את טוב הארץ או את פרי מעלליו.?
ופשוט דל"ק כלל דהיינו הך, את פרי מעלליו נוטע בארץ וכך את מעלליו הנטועים בארץ הוא אוכל – את טוב הארץ תאכלו.
ונבאר את הדברים:
הנה שורש הדבר במה שנאמר בפסוק (בראשית ב טו) "ויקח ה' אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה". ואמרו חז"ל (תיקו"ז נה) לעבדה בפקודין דאו' דעשה ולשמרה בפקודין דלא תעשה, והיינו שבעיקרו של דבר מוטלת על האדם מצוה אחת "לעבוד את האדמה" והיינו לפתח ולשמור את הגן עדן, אלא שיש לזה תרי"ג אמצעים, ע"י תלמוד תורה וע"י תפילין וע"י ציצית וכו' , וכל התרי"ג אמצעים הללו כלולים במצוה זו "לעבדה ולשמרה", והנה הגן עדן הוא ארץ ישראל ,שהיא מלבוש העוה"ב, וכמש"כ רמ"ד ואלי (ויקרא קעז. דברים משל"מ יב ועוד) שארץ ישראל היא ממש הגוף של ארץ ישראל העליונה, א"י היא גופא דשכינתא.
וכן מבואר במה שאמרו חז"ל בתוספתא (סנהדרין יג, א) מרגלים אין להם חלק לעוה"ב, דכתיב וכל מנאצי לא יראוה. והנה פשט הכתוב "לא יראוה" הולך על ארץ ישראל, וצ"ב איך למדו מכאן שאין להם חלק לעוה"ב. אלא שבמש"כ כל מנאצי לא יראוה את ארץ ישראל כלול בזה ג"כ שלא יראו את ארץ ישראל העליונה שהיא עוה"ב. וכן מהא דדרשו שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ" שבפשט הכתוב קאי על ארץ ישראל.
וכן בזוה"ק (מקץ א, קצג) מבואר שארץ ישראל העליונה היא העולם הבא, וא"כ אר"י התחתונה היא של העוה"ב. וכך מבואר בדברי הרמב"ן (וישלח לג, יט) בשם האבן עזרא "כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק העולם הבא". וצ"ב איך חלק בארץ ישראל נחשב כחלק לעוה"ב. ולהנ"ל הוא מבואר, שמי שאוחז באר"י שהיא הגוף, כאילו אוחז בעוה"ב שהיא נשמתה. וכך מבואר בפירוש הגר"א להגדה של פסח (בד"ה בעבר הנהר ישבו אבותיכם) וז"ל: כי כמו שמפסיק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ – הירדן, כן למעלה מפסיק בין ארץ ישראל העליונה לחוץ לארץ – נהר דינור. וע"ז הסוד נאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם… שהיו בגלות הנפש עכ"ל. ודברי הגר"א מקבילים לאידך גיסא לדברי האבן עזרא, שכשם שמי שיש לו חלק בארץ נחשב שיש לו חלק בעוה"ב, כמו"כ במה שנאמר שתרח ישב בחו"ל, כלול במילים אלו שנפשו היתה עקורה מהעולם הבא, שהיא ארץ ישראל העליונה.
והדברים הללו מבוארים ומפורשים ביתר ביאור בדברי הג"ר ירוחם ממיר זצ"ל בספרו "דעת חכמה ומוסר" (חלק ב עמוד רו – רז, במאמר "סוד הארץ וענינה"), וז"ל: הרי אנו רואים שענין ארץ ישראל נוטל חלק בראש בתורה הקדושה, כל התורה מלאה מענין ארץ ישראל, .. סוד הדבר … אחז"ל במשנה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי".. ועיקר היסוד של עוה"ב הוא שהוא בן עוה"ב גם בעוה"ז, היינו שבעוה"ז הוא נטיעה של עוה"ב, וזה סוד הדבר, אדם הראשון קודם שחטא היה כולו נטוע ומושרש עם גופו בגן עדן.. וזהו הסוד של הכלל ישראל שהוא "נצר מטעי", להיות נטוע בארץ ומחובר בתכלית … ומכיון שכל היסוד הוא נצר מטעי נטיעה בארץ שזהו סוד העולם הבא צריכים לידע כי מקום הנטיעה האמיתי
שלימות הנטיעה הוא בארץ ישראל וכל המשא ומתן שבתורה אודות ארץ ישראל שסוד הארץ הוא הסוד של השלמות הכי גדולה סוד העולם הבא, סוד הנטיעה בתכלית, "נצר מטעי". עכ"ל.
ומשום כך אנו מוצאים שעיקר מקום קיום המצוות הוא דווקא בארץ ישראל, וכמש"כ (דברים ד ה:) "ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר ציוני ה' אלהי לעשות בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה, ופי' הגר"א באד"א (דברים ח) שכל התורה אף מצוות שאין תלויות בארץ כולם לא ניתנו אלא רק בשביל הארץ .
וכ"כ הרמב"ן ויקרא יח,כה או ירמוז שעיקר המצוות כולן בארץ כמו שרמזתי בסוד הארץ, וכך מבואר בדברי הספרי (הובא ברש"י דברים יא, יח וברמב"ן ויקרא יח, כה): "ואבדתם מהרה (דברים יא יז) אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים. וכן אמר ירמיה (לא כ) הציבי לך ציונים אלו המצות שישראל מצוינין בהם". וכתב ע"ז הרמב"ן: "והנה הכתוב שאמר (דברים יז יח) ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו' אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה .'
וכ"כ הרשב"א בתשו' קלד ועיקר מצות התורה כולן בארץ הן עד כי כמה מצות אינן נוהגות כלל אלא בארץ, כמו שאמר במדרש הציבי לך ציונים וכו'. עכ"ל. גם הראב"ן בספר המשכיל אמר ג"כ כמו הרשב"א, והוסיף עוד שאף ע"ז וג"ע הקפידה תורה אצלן ולא תקיא הארץ אתכם. עד כדי שכשבני"י יצאו לגלות איתא בחז"ל שאמרו שבדין אין הם צריכים לקיים יותר את מצוות התורה.
ובספר 'יבנה המקדש' להגר"ש ברעוודא זצ"ל (עמ' מג) הביא יסוד זה משני מקומות בזוהר הקדוש .
א. זוהר שמות (ב, יא, ב) דלא הוו פקודי אורייתא חומרא למעבד (חמורים לקיימם) עד סוף דעאלו ישראל לארעא בסוף ארבעין שנין. עכ"ל. ב. זוהר האזינו (ג, רפו, א) אני ישנה ולבי ער וגו', אני ישנה, אמרה כנסת ישראל, אני ישנה מפקודי אורייתא בזמנא דאזילנא במדברא, ולבי ער, לאעלא לארעא למעבד להו, דהא כל פקודי אורייתא בארעא משתכחין. עכ"ל. ומשמע שכל המצוות – גם אותם שהם חובת הגוף – עיקר קיומם הוא בארץ ישראל. וכדברי הספרי שקיום המצוות בחו"ל ,הוא רק בשביל הציבי לך ציונים.
וביאור הדברים מבואר הוא בדברי הגר"א בפירושו לשיר השירים (א, ג פי' ב): "ומפני שנפשותיהם (- של העכו"ם) יותר גבוה, שהוא מן השמים, והם על הארץ רחוק משרשם… מה … שאין כן אנו בני ישראל הסמוכים לארצנו ולשרשנו ואל תתמה ע"ז כי משל הוא כי עבדי המלך נוטלים אספמיא שלהם מיד לחם חוקם, מה שאין כן אנו בני המלך, נותן המלך סכום עצום ליד המלכה והיא נותנת טרף לביתה, וא"כ אף שהעבדים מקבלים מיד המלך מ"מ הסברא נותנת שהבנים מקבלים יותר מובחר מהעבדים, כי משלחן גבוה קא זכו ,ואמם נותנת המובחר לבנים בוודאי, כן הוא הנמשל בין האומות לישראל ולכן האומות אין צריכין למצוות כי יש להם בלאו הכי פרנסה בריוח אבל בני"י שמקבלים מן הארץ והארץ לית ליה מגרמה כלום רק שזורעין לתוכה אז נותנת ולכן אנו צריכים למצוות, ובזה מתורץ מה שהקשו כל הקדמונים מה שלא נאמר בתורה שכר עולם הבא, כי עיקר עולם הבא הוא להשיב הנשמה למקורה לדבק בשכינה, ובודאי יותר טוב מזה כשהשכינה דבוקה למטה כאשר היתה כוונת הבריאה כידוע, ושכר זה כתוב כמה פעמים בתורה עד אין מספר ,'ושכנתי בתוכם', '[והתהלכתי בתוככם] ולא תגעל נפשי [אתכם]."'
הרי מבואר בדברי הגר"א שעיקר כל המצוות הם בשביל לזרוע את הארץ, ומהארץ מקבלים ישראל את ההשפעות, ואח"כ מסביר הגר"א שזהו משום שהארץ הוא מקום ההידבקות בשכינה, והיא תכלית קבלת השכר.
ועתה הדברים מתחוורים דכיון שתכלית הבריאה שישכון כבוד בארצנו בארץ ישראל דרך הבית שמשם הוא יתגלה עלינו, ועבודתינו הוא להשכין את שכינתו כאן בארץ, והוא ע"י הלעבדה ולשומרה כל מערכות התרי"ג וכו', ולכן כל עבודתינו נקראת ע"ש הנטיעה 'תבאימו ותיטעמו' דאנו נוטעים את השכינה כאן, וכנוסח הברכה ברוך מציב – נוטע גבול אלמנה, ולכן נקראים אנו בישעיה פ"ה 'נטע שעשועיו' אנחנו נטעים שצריכים להינטע במקום הקדושה, ועי"כ אנו משכינים את השכינה כאן בארץ, עד שבגאולה השלמה במהרה בימנו השכינה תתגלה כאן עלינו בשלמותה, ולכן עיקר העבודה הוא רק בא"י דזו מטרת הבריאה שישכון כבוד כאן בא"י, ולכן פשוט שכאן בא"י הוא מקום הנצח – עוה"ב.
וכמובן השאלות שפתחנו מתורצות מאליהן כאמור.