יום ראשון, י"ט אדר התשפ"ו
חצי יובל לפטירת איש האשכולות הגאון הצדיק רבי יצחק שלמה זילברמן זצ"ל
אומרת המשנה בסוטה (ט ט) – "משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכלות". שני פרושים עיקריים מצאנו במפרשי המשנה לביטוי זה – הרמב"ם פרש, כי איש אשכולות הוא 'כינוי לאיש הכולל המדות הנעלות והמדעים לסוגיהם', ורבי עובדיה מברטנורה פרש "איש שהכל בו, כלומר תורתם אמת מבלי דופי ושכחה ומחלוקת". הרב יצחק שלמה זילברמן גילם באישיותו את שני הפרושים יחדיו – היו בו כל המדות והמעלות, ותורתו היתה תורת אמת, בלא דופי, משום שברר וליבן את יסודות האמונה בעומק שאין שני לו. הוא למד משנה באבות באותה עמקות שלומדים תוספות קשה בבבא בתרא. הוא לא הסתפק באמירות כלליות שצריך לאהוב את ה' ולירוא מפניו, אלא ליבן בעיון דק כל ימי חייו מהי בדיוק האהבה הנרצית לפניו, מהי היראה, מהן דרכי העבודה, מה אינן דרכי העבודה, כיצד עולים במסילת הישרים בצורה מדודה ושקולה, בטוחה, רצינית ותועלתית.
על כל נושא בעבודת ה' אפשר לכתוב ספרים שלמים על הרב זילברמן – אם זה על לימוד תינוקות של בית רבן, שהקים את עולו של לימוד המקרא ושינון המשנה, אם זה על פסיקת הלכה מהמקורות הקדומים כפי שהורה הגר"א, אם זה לימוד הגמרא מתוך מגמה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, לימוד תורת הסוד בדרך רבותינו הרמח"ל והגר"א, העיון האמיתי בדרכי המוסר והיראה, ואם זה אהבת הארץ והבנת מהות תקופתנו והנכונות לומר את האמיתות הנדרשות גם כשהאוירה בציבור החרדי הייתה שונה בתכלית. אבל חשבתי לנכון, שדווקא בתקופה זו, בה עם ישראל עומד בפני הכרעה על דרכו והגדרת מהותו וזהותו, ראוי לשים את הפוקוס על פועלו של הרב זילברמן ביחס לתנועת התשובה, שהיא המפתח להבאת גאולתנו בעוז ובהדר ללא אותם יסורים מיותרים של חבלי משיח.
הרב זילברמן לא היה מוכר בציבור הרחב כ'מחזיר בתשובה', לא היו לו מוסדות כמו הרב אלבז, הוא לא נשא דרשות כמו הרב אמנון יצחק, הוא לא עמד בראש ארגון כמו ערכים, והמדיות התקשורתיות הרווחות בימינו דרך המרשתת והפלטפורמות החברתיות השונות עוד לא היו קיימות בימיו. הוא ישב בביתו ברחוב ברקאי בעיר העתיקה, וקודם לכן ברחוב השל"ה בשערי חסד, ובנה שם מגדלור של אמונה, אשר מכחו הלכו ניצוצי אור והאירו על הארץ כולה.
קראנו השבת בפרשה (שמות לג ז) –"וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ ה' יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה". בימי הרב זילברמן, ידעו מבקשי ה', כי ישנו יהודי אחד שמוכן בכל רגע נתון לסגור את הגמרא, או את הרמב"ם, או את ספרי הרמח"ל בקבלה או כל מקצוע אחר בתורה ששלט בו בבקיאות מפליאה, ולהתמסר ליהודי שטרם הכיר, רק משום שאותו יהודי מבקש לדעת את ה'. בין אם הוא כיום חילוני גמור, בין אם הוא תלמיד חכם מופלג. עבור זה בא לעולם.
אך לא רק זאת – מה שמיוחד בגישה של הרב זילברמן לנושא התשובה, הוא שראה אותה כתופעה הקשורה בתחית האומה ולא רק כפתרון לבעיות של יחידים. לכן התמקד יותר במהות הפנימית של עבודת ה', מה ה' באמת דורש מכל אחד מאתנו, ולא רק בשאלה איך משתלבים בחברה החרדית. החוזר בתשובה המפורסם ביותר אולי בדורנו, הרב אורי זוהר, אשר את דרכו אל התורה והמצוות החל במפגש אקראי עם הרב זילברמן, סיפר על לבטיו בשעתו. הוא הגיע למסקנה, ולפיה התורה היא אמת ואי אפשר לברוח מזה, אבל הקושי להשתנות הוא אדיר. מה עושים?
טלפון לרב זילברמן. הוא אומר לרב – בסדר, אני נכנע. מקבל על עצמי עול תורה ומצוות. אבל תגיד לי, הרב, אני לא צריך לשבת בשורה הראשונה בגן עדן. מספיק בשורה האחרונה. העיקר להיות שם. אין איזה מינימום שאפשר לקיים ולהכנס?
הרב זילברמן לא מיהר להשיב. אני צריך לבדוק, אמר. מה פרוש צריך לבדוק? אתה שואל שאלה חשובה, צריך לברר. כזה היה – מוכן לבדוק כל שאלה מן היסוד, לא לשלוף את מה שנראה בסברה ראשונה. אחרי שעתיים טלפון נוסף. נו, יש מינימום או אין? אני עדיין בודק…
אורי זוהר, כוכב הקולנוע והבידור הישראלי, כמעט משתגע. כל חייו עומדים לו מנגד, והרב זילברמן בודק. הוא מבקש יום נוסף, זו שאלה לא פשוטה. למחרת באה התשובה המיוחלת – אכן, יש מינימום! הרב זילברמן מפרט לו מהו אותו מינימום, כיצד למשל ייסע על אופניים ביחד עם אשתו בשבת להוריה המתגוררים במושב במרחק רב מתל-אביב. כעבור עשרות שנים, כשאורי זוהר היה לתלמיד חכם שיראתו קודמת לחכמתו ומדקדק בקלה כבחמורה – קרא על הרב זילברמן את הפסוק – "אשרי משכיל אל דל" – שהוא ידע להשכיל אל אותו יהודי דל, שרק רצה את המינימום, שיהיה לו חלק כלשהו לעולם הבא…
אבל היה כאן יותר מסיפור נוגע ללב על אורי זוהר. יש כאן מסר הנוגע לכולנו. אשרי משכיל אל דל! צריך לשאוף לפסגות הגבוהות ביותר בעבודת ה', אבל לדעת גם להציב את הרף המינימלי עבור אלו העומדים בתחילת דרכם. מצד אחד להקל במה שאפשר עבור מי שלא הורגל בשמירת מצוות, ומאידך – לא להקל במה שאי אפשר, כי הזהות שלנו כעם ה' יוצרת דרישות סף מסוימות, שלא ניתן לוותר עליהן בשום מצב.
התגבשותו של הציבור האמוני בשנים האחרונות וההבנה, ולפיה רק כח אמוני מאוחד ינצח את המגמות ההפוכות של מדינת כל אזרחיה וטשטוש כל זהות יהודית – התגבשות זו מחייבת אותנו להעמיד את אותו רף מינימלי עבור המון העם, המזדהה עם ערכי התורה, אף שברבות השנים נשלל ממנו כל חינוך יהודי. כמובן, אנו שואפים שכולם יחזרו בתשובה שלמה, בדומה לאורי זוהר בשעתו. אבל לפני הכל, חייבים להורות להם את היסודות – הן ההלכתיים והן האמוניים – בדומה לאמנה שכרתו עזרא ונחמיה עם שבי הגולה בתחילת ימי בית שני. אם נזכה כמו הרב זילברמן לקיים את הפסוק "אשרי משכיל אל דל" – יהיה זה בסיס למגילת העצמאות האמיתית, מגילת הזהות היהודית שתהווה בסיס להפיכתה של ישראל ממדינה מערבית דוברת עברית לממלכת התורה שחלמנו עליה אלפיים שנה.
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון
עיין עוד
הרב אורי זוהר זצ"ל – שיעור על ספר משלי פרק ט"ז פסוקים א – ד עם ביאור הגר"א