כ. התשיעי, 'שכן'. כשיהיו שכני האדם, רצה לומר היושבים אצלו, מתפללים בכוונה, יקל עליו לכוין לבו גם הוא. אך כשיהיו יושבים אצלו אנשי לצון, מתפללים שלא בכוונה, יקשה עליו לכוין. ועל זה נאמר אוי לרשע ואוי לשכנו (נגעים פי"ב מ"ו). ואמרו רבותינו ז"ל (אבות פ"א מ"ז) הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע. ובספר חסידים סימן (תשע"ב) [תש"ע]: צריך האדם שהוא ירא שמים כשמתפלל, לא יעמוד ולא ישב בתפילה אצל רשע, מפני שכשעומד [אצל אדם] רשע בתפילה, מהרהר (ב)הרהורים רעים, ושכינה מתרחקת ממנו, ומעלים עיניו ממנו, ככתוב (ישעיה א, טו) 'ובפרשכם כפיכם' וגו', ויהושע הוחרך שערו [כשהלך] עם צדקיהו ואחאב (פרקי דרבי אליעזר פל"ג), עכ"ל.ואני אומר, שכשהצדיק מתפלל בכוונה, לא בשביל הרשע שאצלו תמאס תפילתו, וזהו שאמר הכתוב (משלי טו, כט) 'רחוק ה' מרשעים ותפילת צדיקים ישמע'. כלומר, אף – על – פי שרחוק ה' מרשעים, תפילת צדיקים ישמע, ואף – על – פי שאלו בצד אלו. (עד כאן הציטוט מן השל"ה)
הערה ממחבר הפוסט: אני לא חושב שהשל"ה חולק על ספר החסידים אלא הוא מדבר במקרה שהיה איזה אונס שהכריח הצדיק להתפלל אצל הרשע, שעדיין יש תקוה שה' ישמע את תפילת הצדיק לפחות במקצת. שהרי ה' סוף סוף הציל את יהושע בזמן שנשרפו צדקיהו ואחאב.
פרקי דרבי אליעזר פרק לג – מעשה הצלת יהושע מן האש – הרקע להפטרת חנוכה
רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר,(צא) עָלוּ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל וְלֹא הִנִּיחוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה וְצִדְקִיָּה בֶּן מַעֲשֵׂיָה(צב) נַעֲשׂוּ רוֹפְאֵי שֶׁקֶר, וְהָיוּ מְרַפְּאִין אֶת נְשֵׁי כַּשְׂדִּים וּבָאִים עֲלֵיהֶם בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה,(צד) שָׁמַע הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְשָׂרְפָן. אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם(צה) יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק אִישׁ צַדִּיק הוּא, יָבֹא עִמָּנוּ וּבִזְכוּתוֹ אָנוּ נִצֹּלִין, אָמְרוּ לוֹ אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה עִמָּנוּ בְּכָל דָּבָר. צִוָּה הַמֶּלֶךְ לִשְׂרֹף אֶת שְׁלָשְׁתָּן בָּאֵשׁ,(צז) וְיָרַד הַמַּלְאָךְ מִיכָאֵל וְהִצִּיל אֶת יְהוֹשֻׁעַ מִשְׂרֵפַת הָאֵשׁ(צח) וְהֶעֱלָהוּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר [זכריה ג, א] וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וּשְׁנֵיהֶם נִשְׂרְפוּ בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר [ירמיה כט, כב] וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה אֲשֶׁר קָלָם. אֲשֶׁר שְׂרָפָם אֵין כְּתִיב כָּאן(צט) אֶלָּא אֲשֶׁר קָלָם [שם], הָא לָמַדְנוּ(ק) שֶׁנִּתְחָרְכוּ שַׂעֲרוֹתָיו בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר [זכריה ג, ב] הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ:
הערות הרד"ל פרק לג
(צא) עלו ישראל לבבל. צ"ל גלו ישראל, אבל לשון עלו אין מכוין יפה, שאין זו עלייה אלא ירידה, ובבל עמוקה מארץ ישראל, וכלשון המקרא בכל מקום עלייה לא"י וכמ"ש בקדושין [סט א]:
(צב) נעשו רופאי שקר והיו מרפאים כו'. בקרא דירמיה כתוב בהן רק הנבאים לכם בשמי שקר, וכן מפרש לעובדייהו בסנהדרין [צג א] ובתנחומא ויקרא, ולא נזכר שהיו רופאי שקר, וכאן נראה מפני שמבאר והולך שהיו חוטאין עם נשי כשדים, ושם לא שייך לומר שבנבואת שקר בשם ה' עשו, כי לא היו הכשדים מאמינים בנביאי ה', לכן מפרש שברפואת שקר היו עוסקין עם נשי הכשדים ובנבואת שקר לישראל, וזהו שאמר הנבאים לכם בשמי שקר, שלישראל היו מנבאים שקר בשם ה', ולאחרים הכשדים היו באין ברפואות שקר. ונראה עיקר הענין נסמך למ"ש [איוב יג, ד] אתם טפלי שקר רופאי אליל כלכם, דטפלי שקר היינו נבואת שקר, וכמ"ש בספר יחזקאל [יג, יא וגם כב, כח] על נביאי השקר לשון טחי תפל (שהוא כמו טפל בטי"ת), ורופאי אליל הן רופאי שקר, ואליל פירושו מלשון אל, ענין אין ואפס, שב' ענינים אלו היה דרכם לקשר יחד, שנביאי שקר היו עושין בתרמית לבם גם רפואות שקר:
(צד) שמע המלך. כבר הבאתי שבסנהדרין אמרו דאזלו לברתי' דנבוכדנצר והלכה ואמרה לנבוכדנצר, וזהו שאמר הנני נותנם ביד נבוכדנצר, כי השיב ה' חכמתם אחור ליתן עצת שטות כזה בלבבם:
(צה) יהושע כו' יבא עמנו ובזכותו אנו נצולין. כמ"ש בזהר וירא [קיג ב] דהוו ג' כחד והוי תבע כו' או ישתזבון כלהו כו' לא אתעבד פלגא דניסא כו' (וכענין מ"ש בחולין [ז א] חלוק נמי להאי שלא יאמרו כך עושין כו'). ולפי מ"ש כאן שהיו חוטאין בנשי כשדים, מכוון הדבר שתבעו את יהושע בן יהוצדק שחטאו בניו בנשואי נשים כמפורש [עזרא י], וזהו שאמר בסנהדרין [שם] שהיו בניו נשואין נשים שאינן הגונות לכהונה, ולכן נתגלגל הדבר שנשלך עמהן יחד (וזהו שגלגל ה' בפיהן שאמרו עליו האיש הזה היה עמנו בכל דבר כדלהלן):
(צז) וירד המלאך מיכאל והציל כו'. בזהר וירא [שם] אמרו מאן מלאך ה' דא אתר צרורא דנשמתין כו' ודא הוא מלאך ה' כו', והיא המלכות, וכאן דנקט מיכאל אפשר הוא כמ"ש בב"ר בכמה מקומות שמיכאל נראה שכינה נראית (ומיכאל במלואו בגימטריא שכינה, ש"ב הרב רש"ל), לכן נקרא בשם השכינה לפעמים (ועי' מש"ל ר"פ כ"ה, וע"ל פמ"ב אות ט"ו), ועיין זהר בלק [קפו א] שאמרו דא ההוא נער ריש מתיבתא והוא מט"ט, ומפני ששם אמרו לעיוני בדיניה ולאחר שנפטר ע"ש, וכן משמע בזהר פנחס [ריד א], אבל כאן בפ' וירא דמיירי בחיים שהיו דנין להצילו, לכן אמר שזהו מלאך הגואל מכל רע, והוא שאמרו כאן מיכאל הנשלח להצלה תמיד:
(צח) והעלהו לפני כסא הכבוד. זהו שאמר אח"כ ויאמר ה' אל השטן וגו' הרי כי היה לפני כסא ה' (לדונו אם ראוי להצילו כדברי זהר וירא הנ"ל, אף שלשון דהכא משמע טפי שההעלאה לפני כסא הכבוד היה אחר ההצלה):
(צט) אלא אשר קלם הא למדנו שנתחרכו כו'. בסנהדרין שם דרש אשר קלם, שעשאן כקליות (ולפשוטו כתוב אשר קלם נופל על לשון קללה שכתוב שם ולוקח מהם קללה כו', גם משתתף בלשון בזיון ונקלה אחיך [דברים כה, ג]), ואפשר גם כאן צ"ל כן. ומ"ש הא למדנו שנתחרכו כו'. נלמד מאוד מוצל מאש דמפרש ואזיל (ונמשך זה למטה עמו). ולגירסת הספרים אולי יש לדחוק, דמדכתיב קלם ולא שרפם דרש שהשרפה (שהוא כולל שריפה קלה של כל דבר אף של שער ובגדים), שלטה לא להם בלבד אלא גם ביהושע שלטה קצת שנתחרכו כו', לכן כתיב קלם (וכדרשת הש"ס שנעשו כקליות):
(ק) שנתחרכו כו' בעוונותיהם. כמ"ש בסנהדרין [שם] תרין יבשי אוקדו לחד רטיבא, ושם אמרו דאיחרוך מאניה, ומפרש דהיינו בגדים צואים שנתלכלכו והושחרו מחרוכת אש בהן, וכאן דנקט שערותיו אפשר משום דבחנניה מישאל ועזריה שם כתיב ברישא ושער רישהון לא התחרך נקטי' כאן, וסמך נמי אסיפיה דשם בחנניה מישאל ועזריה כתיב וסרבליהון לא שנו, וכאן בגדים צואים שנשתנו מן האש: