[א] כאשר הקב"ה החליט להעניש לתושבי סדום, ולהשמיד העיר מעל פני האדמה, כתוב: "וה' אמר, המכסה אני מאברהם אשר אני עושה? וכו' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך ה'" (בראשית יח, יז-יט). ומדוע היה צורך להודיע לו? ענה על כך רשב"ם: "המכסה אני מאברהם מה שאני רוצה להפוך את סדום? ואני יודע שבניו ישמרו דרך ה' ויזכו להביא עליהם את אשר דיבר [ה'] לאברהם לתת להם ארץ כנען, ואלו העיירות מנחלת בניו הם, כדכתיב בגבול כנען בפרשת נח (י, יט) 'ויהי גבול הכנעני מצידון בואכה גררה עד עזה בואכה סדומה ועמורה אדמה וצבויים עד לשע'. ואיך אחריב קרקע שלו, או קרקע שכניו, שלא מדעתו?".
[ב] מבעלי התוספות הוא רבנו יוסף בכור שור, והוא הוסיף על דברי רשב"ם הנ"ל והביא סיוע מהמשך הפסוק (יח) "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום" וכו'. וז"ל: "כלומר, אני נתתי לאברהם הארץ הזאת, ואני רוצה להשחית ערים הללו שהם שלו? ואיך אכסה ממנו בלי ידיעתו? ואם תאמר אינו נפסד בזה כלום, כי הארץ רחבת ידיים לו ולזרעו? לכך אמר [כי לא כן הוא] 'ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום', וכל הארץ (צריכה) [נצרכת] לו. ולכן אין לו להשחית בלי ידיעתו. וגילה לו והודה לו, שאם אין שם עשרה צדיקים, שישחית [המקום] וכן עשה. ושוב אין יכול אברהם להתרעם, כי על פיו נעשה".