יום רביעי, ז' ניסן התשפ"ו
גיבורי הגבעות והחוות במאבק על התודעה
אחת ההצלחות של השמאל בקרב על הנרטיב בישראל היא יצירת מצג השווא אודות 'אלימות המתנחלים' מתוך מטרה להביא לפינוי היהודים מחבלי ארצם ולהעבירם לידי האויב, המשחר לטרפנו. היה מקום לחשוב אחרי האסון הנורא בשמחת תורה, שתהיה התפכחות מסוימת בקרב אלו שיצרו את האסון ואשר באכזריות שקשה לתאר קרעו יהודים מבתיהם והעבירו אותם לידי המרצחים העזתים מתוך מחשבה אוילית שכך נתקבל למשפחת העמים. אולם בפועל, הבריחה מהזהות היהודית מסנוורת את עיניהם, עד שגם כאשר המציאות טופחת על פניהם, הם מסרבים להכיר בה וממשיכים לשגות באשליות.
וכך נוצר קמפיין 'אלימות המתנחלים' כלפי אותם גיבורים, אשר נתונים יום יום ושעה שעה לנסיונות רצח, ולדאבוננו לא פעם ולא פעמיים הם משלמים בחייהם כדי שנוכל לחיות בארץ הזאת. יהודה שרמן הי"ד נרצח לפני ימים ספורים, אך מה שמעניין את התקשורת הישראלית היא התגובה המינורית שביצעו כמה אנשים שנמאס להם מכך שדם יהודי הפך להפקר ומכך שהפיקוד הבכיר בצבא מגבה את המרצחים, רודף את ההתישבות ובמקרה הטוב הוא מתנהל כאן כמו כח או"ם שאין לו צד בסכסוך, ובמקרה הפחות טוב – הוא נוקט את הצד של האויב.
הבעיה היא, שאנשי הימין ובתוכם שרי ממשלה, מרגישים צורך תמיד להתנצל ולהודות במקצת על ההאשמות השונות. נכון, הם אומרים, אנחנו בעד ההתישבות, אבל מתנגדים ל'קומץ' שפועל באלימות כלפי פלסטינים חפים מפשע. חלקם נוהגים לקנח בכך, שאותו 'קומץ' אינו מייצג את המתישבים, ואף אינו מגיע מתוכם. גם חלק מראשי ההתישבות חושבים שעל-ידי אמירות כאלו או אחרות יצליחו להדוף את ההאשמות. אולם זוהי אותה שגיאה, המלווה אותנו בכל מאבק מול השמאל – אי-הנכונות להעמיד את הסוגיה כצורתה הנכונה תוך הודאה במערכת המושגים של אלו, המנסים לקעקע את אחיזתנו בארץ.
כאשר אוכלוסיה רצחנית אינה מאפשרת ליהודים לחיות בארצם, כאשר אוכלוסיה רצחנית מעניקה גיבוי וסיוע למחבלים, כאשר אוכלוסיה רצחנית חולמת על השביעי באוקטובר ביהודה ושומרון, כאשר אוכלוסיה רצחנית מוציאה לפועל רציחות של יהודים – אין זה אלא חולי להתיחס בכלל לטענות על מעשים כאלו ואחרים שביצעו יהודים בתגובה כדי ליצור איזושהי רמה של הרתעה. מה שהצבא אמור היה לעשות כדי להרתיע את האויב ומתוך שיקולים המושרשים בקונספצית אוסלו הוא בוחר שלא לעשות – עושים אותם יהודים בלית בררה, כאשר הם עומדים עם הגב אל הקיר. זה נראה נורא יפה ופופולרי לגנות אותם, להראות שגם אנחנו נאורים ושוחרי שלום, אולם הגינויים הללו בפועל נותנים גב לטרור הערבי.
לא ראיתי את אנשי השמאל הצבועים בהלוויתו של יהודה שרמן או בהלווית כל יהודי אחר שנרצח בידי הפורעים. הם לא באמת מתנגדים לאלימות באשר היא, הם מתנגדים למאבק ההרואי של תושבי הגבעות והחוות המיישבים את הארץ במסירות נפש. הם מתנגדים לרש"י הראשון בתורה, הם מתנגדים למלחמת הטוב ברע, הם מתנגדים לכל מה שמייצג יהדות מקורית, שורשית, תנ"כית או תלמודית. הם מתנגדים לגבעות ולחוות כפי שהם מתנגדים לישיבות ולחיידרים, הם מתנגדים לכל מפעל שמעמיד מראה מול פניהם וחושף את ערוותם.
חבל שאנשי ימין מרגישים צורך להתנצל בפניהם ולהיות בבחינת 'מודה במקצת'. 'אלימות המתנחלים' היא שוות ערך לאלימות של מורדי גטו ורשה כנגד המשטר הנאצי. כשעומדת מולך אוכלוסיה רצחנית והצבא מפקיר את בטחונך משום שיש לו אג'נדות פרוגרסיביות הרואות בך כובש אכזר, בעוד האוכלוסיה שעל-פי סקרים תמכה בהמוניה בנוחבות נחשבת ל'ילידים' במקום – היה מקום לצפות לתגובות קשות הרבה יותר מהציבור המותקף. חווארה לא הייתה אמורה להיות קיימת היום. כפרים נוספים, אליהם צה"ל לא מעיז להכנס בשל שליטת ארגוני הטרור שם – היו אמורים להיות אדמה חרוכה. כאשר המדינה נמנעת מלבצע את חובתה הבסיסית ביותר כלפי אזרחיה, אשר בגללה האזרחים מוכנים לוותר על חרותם ולהיות נתונים למרותה – החובה להגן על גופם ורכושם בכל מחיר – אל לה לצפות, שהאזרחים פשוט ישבו בשקט ויחכו לרצח הבא. הם קמים להגן על עצמם, כי חפצי חיים הם.
אז לא, אינני מגנה את 'אלימות המתנחלים', כשם שאינני מגנה את מרד גטו ורשה. השיטה של השמאל בכל נושא בעולם הוא לקחת מקרה כזה או אחר, להוציא אותו מהקשרו הרחב, להציב זכוכית מגדלת על ה'עוולה' של 'החזק' מול 'החלש' כפי שהם החליטו שהעולם בנוי, ולפרוט על הרגש החלול של העדר, שאינו יודע להבחין בין טוב לרע, משום שהשמאל במשך שנים עמל קשות כדי שידעו שהמושגים 'טוב' ו'רע' אינם קיימים כמציאות אובייקטיבית. וכבר זעק הנביא (ישעיהו ה כ-כא) – "ה֣וֹי הָאֹמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּמָת֥וֹק לְמָֽר. ה֖וֹי חֲכָמִ֣ים בְּעֵֽינֵיהֶ֑ם וְנֶ֥גֶד פְּנֵיהֶ֖ם נְבֹנִֽים".
מצג השווא, כאילו קיימת אוכלוסיה פלסטינית שלוה, ויושבי הגבעות והחוות יוצאים להנאתם לערוך בהם פרעות – הוא עלילת דם נבזית, וחבל שישנם אנשים בימין ובממשלה, שמשתפים אתו פעולה. אכן, קיים הבדל תהומי בין טוב לרע, בין רוצח לנרצח, בין יהודים גיבורים המיישבים את הארץ ונלחמים על קיומם, ולעיתים אף יוצאים למתקפה ולנקמה כנגד האוכלוסיה הרצחנית, לבין אויבינו המבקשים לכלותנו. בדיוק כפי שקיים הבדל בין טיל איראני שנועד לפגוע בישראל לטיל ישראלי המשוגר לאיראן. התלמוד הירושלמי שואל מפני מה תקנו לומר הבדלה בברכת 'חונן הדעת', ומשיב (מסכת ברכות פרק ה הלכה ב) – "אם אין דעה, הבדלה מנין?". לא ניתן לבעלי הקונספציות שהמיטו עלינו אסונות ליטול מאתנו את דעתנו. אחרי כל החורבן וההרס שהם גרמו, זה כל מה שנשאר לנו אם רצוננו לשרוד…
הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין – יו"ר אגודת קדושת ציון