משה פייגלין שואל (ט״ו באייר ה׳תשפ״ב) – מי מנצחת?

פורסם ב: לא מוגדר | 0
אוקראינה

אז מי מנצח ומי מפסיד במלחמת רוסיה אוקראינה? יש כל מני הגדרות לניצחון. הניצחון בנקודות שניצחו מדינות ההסכמה, במלחמת העולם הראשונה, פתח את הפתח לסבב השני, והנורא מכל – כלומר מלחמת העולם השניה.

בעלות הברית הבינו אז שהם חייבים להגדיר את הניצחון באופן כזה שלא יותיר אצל גרמניה ויפן שמץ של ספק וחשק לסיבוב נוסף.

ההגדרה שאימצו, היתה ‘כניעה ללא תנאי”- Unconditional Surrender, ואם לשפוט על פי פרק הזמן שחלף מאז, אפשר לומר שזה הצליח. גרמניה ויפן לא יזמו מלחמות מאז.

נחזור לסיפור האוקראיני. ברור שלא זו הגדרת הניצחון במקרה שלנו – פוטין גם מקפיד שלא לכנות את המערכה שנכנס לתוכה בשם מלחמה, אלא סוג של מבצע. כלומר הוא משאיר לעצמו גמישות לגבי הגדרת המטרות וכנגזרת מהן את מידת ההצלחה.

אבל ברור לכל שפוטין לא היה מתנגד לכניעה ללא תנאי של אוקראינה ולהצבת ממשלת בובות במקום זלנסקי.

מצד שני, המלחמה מתנהלת על אדמת אוקראינה, ערים שלמות נכבשו וחרבו, רוסיה היא שמכתיבה את גובה הלהבות וקצב ההתקדמות, המחיר שמשלמת אוקראינה – נורא – והשאלה חוזרת –

מי כאן המנצח ומי כאן המפסיד?
מי ניצח במלחמת יום כיפור?

כל מומחה צבאי יאמר לכם שמבחינה צבאית טהורה, היה זה הניצחון הגדול בתולדותיה של ישראל. ממצב של תבוסה קשה ונחיתות מספרית חסרת תקדים בשתי החזיות, הצליחה ישראל להפוך לאחר מתקפת ה 8 באוקטובר הכושלת – את הקערה על פיה, לעבור ממגננה להתקפה, לחצות את תעלת סואץ ולכתר את הארמיה השלישית בדרום, להגיע לטווח תותחים מדמשק בצפון ולהוריד על ברכיהם את תוקפיה.

אבל עד היום במצרים חוגגים את הניצחון הגדול, ואילו בישראל זוכרים את המלחמה ההיא כתבוסה.

מסתבר שהגדרת הניצחון, אינה רק נגזרת של התוצאה הצבאית, אלא של שילוב של התוצאה בשטח, ומצב התודעה של שני הצדדים, בסיום המלחמה.

על פי הפרמטר הזה – מצב התודעה – נראה כי אוקראינה, למרות ההפסדים והמחירים הטקטיים הקשים שהיא סופגת, נכון לרגע זה, מנצחת. התודעה היא נגזרת של הציפיות. כולנו חשבנו שפוטין כובש את אוקראינה בחמש דקות, וזה ממש לא מה שקורה.

אבל המלחמה עוד לא הסתיימה ולפוטין, כך נראה, יש את אורך הרוח כדי לכתוש עוד ועוד את האוקראינים ולהכתיב את תנאי סיומה.

ביני לבין עצמי, חשבתי, שככל הנראה הניצחון ימדד בשאלה האם עוד מדינות יבקשו להצטרף לנאט”ו.

פוטין הרי יצא למלחמה בשל כוונתה של אוקראינה להצטרף. נראה שזה כבר לא הולך לקרות ולכן למרות הכל, פוטין הוא המנצח.

אלא שאז הגיע הידיעה שעבורי היתה שוברת שוויון של ממש. פינלנד הודיעה על כוונתה להצטרף לנאט”ו.

המשמעות של עצם ההשתעשעות הפומבית ברעיון הזה, היא הפסד לפוטין. לא רק שלא השיג את מטרתו, אלא שמעגל המדינות המצטרפות לנאט”ו מתרחב, כלומר ההרתעה שביקש להרחיב, מצטמצמת – וכשזה מצטרף למחירים הכלכליים הקשים ולחוסר השקט הפנימי שעשוי להיגרם כתוצאה מכך, המשמעות היא בהחלט הפסד לפוטין.

פוטין לא טיפש. אינני מאמין שהוא ירשה לעצמו מצב שכזה – וזהו מצב מאוד מסוכן, שעלול לדחוק את רוסיה לשימוש בנשק יום הדין שלה. כאן – בסף השימוש בנשק גרעיני – יש לה לרוסיה יתרון גדול בשל עצם היותה מדינת יבשת לא דמוקרטית, עם עומק יבשתי עצום. פוטין יכול להרשות לעצמו מחירים שהמערב לא מעלה על דעתו לשלם.

לכן כל כך הפתיע אותי הצעד של פינלנד, צעד שמתואם היטב עם המערב. נראה שהעולם כולו מהלך כיום על שפת המצוק.

נתפלל, שכמו במלחמת העולם השניה, ישמור אבינו שבשמים את עמו השוכן בציון – הרחק מהתהום הנפערת כיום, לפתחם של העמים.

המקור: https://israeltomorrow.co.il/%d7%9e%d7%99-%d7%9e%d7%a0%d7%a6%d7%97%d7%aa/