יום ראשון, י' תמוז התשפ"ה
אגוצנטריות כהשקפת עולם – הבסיס הרעיוני של עסקת חטופים
סימנים מדאיגים במיוחד מורים על אפשרות ממשית לקיומה של עסקת כניעה בעזה, וההערכה שהועלתה מעל במה זו, ולפיה ההתערבות האמריקאית הגסה במלחמה מול איראן ועצירתה בטרם עת תוביל ללחץ מוגבר על ישראל לכניעה מול המרצחים בארצנו – הערכה זו הולכת ומקבלת אישוש מדאיג. נותר רק לקוות, כי שוב יצילו אותנו אויבינו מעצמנו וידחו את ההצעה, אך עצוב במיוחד לגלות, כי גם אחר שהראה ה' את כוחו מול האויב האיראני שצויר במשך השנים כענק אימתני – אנו עדיין נאלצים להסתמך על טפשותם של הערבים במקום שממשלת ישראל תלמד לסמוך על בורא עולם, אשר הראה את כחו הגדול. ערב פרשת בלק, בה נקרא על ברכת 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא', נתפלל שבסופו של דבר הארי לא יהפוך לחתלתול נפחד מול דרישות אמריקאיות, וראש ממשלתנו, אשר הפסוק 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא' שגור על לשונו לאחרונה, ילמד אותו ואת הפסוק שאחריו עם פרוש רש"י, המבאר בעקבות דרשת רבותינו – "כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין. לא ישכב – בלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד, קורא את שמע על מטתו ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם, הקדוש ברוך הוא שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים".
אכן, קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות, בטחון בבורא עולם שנלחם מלחמותינו, הפלת חללי האויב ללא מורך – זה המתכון לקיום ברכת 'הן עם כלביא יקום'. וכדי להצילנו מהמלכודת האורבת לפתחנו מהממשל האמריקאי הידידותי, שחותר למזרח תיכון חדש בו נשלם מחיר מלא על נורמליזציה עם סעודיה, נתברכנו באותה פרשה אף בברכת 'הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב'.
לצערנו, כאמור, התקוה המעשית יותר היא שחמאס יטרפד את העסקה מאשר שממשלת ישראל תלמד ברצינות חומש עם רש"י, והביקור המתוקשר של נתניהו בניר עוז והמפגש ה'מרגש' עם עינב צנגאוקר, ממובילות תעמולת ההפקרות של מטה משפחות (חלק מ)החטופים אמורים להדאיג כל יהודי אמוני שאינו נשאב לפריטה הסלקטיבית על נימי הרגש שהתקשורת העוינת מתמחה בה היטב.
חשוב במיוחד בהזדמנות זו להציץ אל המניעים שמאחורי תומכי העסקה, המתבטאים בתגובות לאותה פגישה של נתניהו עם צנגאוקר. לא הייתה זו הפתעה מרעישה עבורי, כאשר מובילי המחאה כתשו את הגיבורה שלהם כאשר זו העדיפה את האינטרס הפרטי שלה על-פני המחאה, בעוד אחרים טענו, ש'אין לשפוט אותה', תוך שהם מתבלים את דבריהם בשנאה רעילה לנתניהו ולכל מי שמתנגד לכניעה כוללת. הגדיל לעשות עמי דרוד, אדם שפל במיוחד, אשר התבלט בנסיון לשבש את שמחת נישואיו של אבנר נתניהו (אשר נדחו לבסוף בשל מבצע 'עם כלביא'). וכה כתב – "אני לא אומר מילה אחת רעה על עינב צנגאוקר. אפילו לא אות. לא עליה ולא על אף משפחה. הייתי עושה את אותו הדבר במקומה. אם היה צורך הייתי מנשק את כפות הרגליים של מנגלה לפני הסלקציה. הכל מותר למשפחות החטופים. הכל"!.
ננסה להניח לרגע לתחושות הגועל והקבס העולות מדברי הביבין של אותו מתסיס ונתמקד במהות. עינב צנגאוקר נכנסה למלכוד! תפיסת העולם הפרוגרסיבית, המקדשת את האגוצנטריות ומעמידה את רווחת הפרט כערך עליון, שבגללו מותר לרמוס את טובת הכלל – היא שעומדת מאחורי אסכולת 'עסקה בכל מחיר'. לבושתנו ולחרפתנו, שמענו גם מנהיגים בקרב הציבור החרדי, אשר נפלו ברשת הזו עם טיעון המחץ הדמגוגי – "מה היית עושה אם היה זה הבן שלך". [הערת אגב – שישאלו את הגיבור האמיתי צביקה מור ויקבלו תשובה יהודית אמיתית לשאלתם…]. לפי תפיסתם, אין כלל ישראל, אין כאן מלחמה בין עמים, אין מאבק על הארץ, בוודאי שאין כאן מלחמת דת בין א-להי ישראל לאלהי הרצח של האסלאם. קידוש ה' הוא מושג ארכאי מבחינתם, וצריך להתיחס לדרישות חמאס כאל דרישות כופר של כנופיות פשע בברזיל. בלשון המקרא – "אני ואפסי עוד", בעברית ישראלית מודרנית – "אחרי – המבול".
מה עשתה עינב צנגאוקר? היא פשוט לקחה את התפיסה הזו צעד אחד קדימה. אם בשביל האינטרס הפרטי שלי המדינה יכולה להחרב, אז בשביל האינטרס הפרטי שלי גם המחאה נגד נתניהו יכולה להחרב. עמי דרור בטפשותו, שיכולה להתחרות ברשעותו, מגלה את מערומיו האינטלקטואליים בתגובתו. הוא אומר שבעצם, מותר לה – היא דואגת לבן שלה, אבל אנחנו, שאין לנו מעורבות אישית בענין – מבינים כמה חשוב להלחם בנתניהו, כי אנו שמים את טובת הכלל בראש מעיינינו. אז מה אתה אומר, עמי דרור, על מי שיגיד שכל העסקאות הללו הן הפקרות אחת גדולה בדיוק מאותה סיבה – שאי אפשר להפקיר את הכלל בגלל מצוקתו של פרט כזה או אחר? קשה לצפות ממך שתגיע לדרגה של צביקה מור, שגם בעת כאבו הפרטי רואה את טובת הכלל, אבל תוכל להבין לפחות שראש ממשלה, אשר נבחר להנהיג את הכלל – אמור לשקול שיקולים כלליים ולא להתפתות אחר קמפיינים שנועדו לסמא את העיניים ולהוליך אותנו שבי אחר הרגש הפרטי של אדם זה או אחר?
ככל הנראה, עמי דרור יודע היטב את התשובה, אלא ששנאתו למהות היהודית ולכל המושג של מדינה יהודית – היא שמניעה אותו במאבק למען עסקת הכניעה, שאינו אלא כסות למאבק נגד הרפורמה המשפטית, שהוא לכשעצמו מאבק נגד התוכן היהודי של מדינת ישראל.