מאמיני דת הדרוזים טוענים שבשבע תקופות התגלה הקב"ה בגופו של אדם

פורסם ב: דברי תורה, הערות | 0
הרי לפי הידוע לי הדרוזים מקבלים את יש"ו הנוצרי שר"י, ומוחמד שר"י, כנביאים. והינם מאמינים שבשבע תקופות התגלה הקב"ה בגופו של אדם . וידועים דברי הרמב"ם בהלכות תשובה ג, טו (בוילנא ז) שהסבור כי יש להקב"ה גוף הרי הוא מין ואין לו חלק לעולם הבא. ובסוף חייו, למרות השגתו של הראב"ד בענין זה, הוסיף הרמב"ם במורה נבוכים א, לו וכתב: 'וקראם אויבים ושונאים וצרים… ואתה דע שכל זמן שתהא בדעתך גשמות (הבורא) או מאורע ממאורעות הגוף הנך מקנא ומכעיס… יותר חמור מעע"ז הרבה. ואם יעלה בדעתך שיש ללמד זכות על מאמיני הגשמות בשל היותו מחונך לכך או מחמת סכלותו וקוצר השגתו, כך ראוי לך להיות בדעה (של לימוד זכות) בעובדי ע"ז, שאינו עובד אלא מחמת סכלות או חינוך, מנהג אבותיהם בידיהם. ואם תאמר כי פשטי הכתובים הפילו אותם בשיבושים אלו, כך דע שעע"ז לא הביאוהו לעובדה כי אם דמיונות ומושגים גרועים. נמצא שאין התנצלות' עכ"ל .

כיון שראיתי שכמה רבנים טוענים שגר תושב מותר להאמין בהקב"ה בשיתוף, כאן ראוי לצטט ממשנה ברורה סימן ש"ד " גר תושב מקרי כל שקבל עליו לקיים שבע מצות בני נח ושלא לעבוד ע"ג אפילו בשיתוף"

ראיתי כמה מאמרים באינטרנט על דת הדרוזים
כגון
http://sikumuna.co.il/wiki/%D7%94%D7%93%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%99%D7%AA
הדת הדרוזית היא דת סודית שאת עיקריה יודעים רק הנבחרים בקהילה
מקור השם דרוזי בא משמו של אחד ממייסדי הדת, נשתקין דרזי, שפעל יחד עם מנסח התורה ומפיצה העיקרי חמזה בן עלי.

שירותם בצבא נובע מהאמונה הדרוזית שיש תמיד להצטרף לצד המנצח על מנת לשרוד. אין מדובר בנאמנות לישראל כי אם בצו דתי ברור בדתם שמאלץ אותם להיות עם ישראל כל עוד היא המנצחת.

ציטוט מ:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

הנוסע היהודי בנימין מטודלה כתב על ביקורו בעיר צידון במחצית השנייה של המאה ה-12 כי הדרוזים "הם אוהבים ליהודים".

אולם מאוחר יותר אירעו מספר התקפות של דרוזים על יהודי העיר צפת. בשנת 1567 בזזו בדואים ודרוזים את צפת. בשנת 1604 נשדדו יהודי צפת על ידי דרוזים. בשנת 1628 לכדו הדרוזים את העיר, ומלחם, בן אחיו של פח'ר א-דין השני, שלט בעיר ושדד את תושביה היהודים, שרבים מהם נאלצו להימלט מהעיר. בשנת 1656 החריבו הדרוזים פעם נוספת את היישוב היהודי בצפת. בימי המרידות בגליל בין יורשיו של פח'ר א-דין, שני הצדדים הנלחמים שדדו את יהודי העיר ורבים מהם שוב נאלצו לברוח מצפת.[3] בשנת 1838 פרץ מרד הדרוזים באיברהים פאשה, ויהודי צפת היו השעיר לעזאזל, כאשר המוסלמים הצטרפו אל הדרוזים למעשי שוד וטבח.[4]