כשמסתכלים על הרכב חברי הכנסת במפלגות כחול לבן – יש עתיד – תקווה חדשה, כמות הפקידות הבכירה לשעבר היא בלתי נתפסת .20 ח"כים שכיהנו ברשימות אלו באו מתוך הפקידות הבכירה .זאת לעומת 10 ח"כים במפלגות הליכוד והציונות הדתית באותה תקופה. בו בזמן שמכיוון שהימין היה בשלטון בעשור שקדם לתקופה זו, היינו אמורים לקבל, בדומה למה שקיים בעולם, תמונה הפוכה.
מבט מהיר על רשימת המנכ"לים, אנשי האמון הכי קריטיים של השרים, שכיהנו בזמן ממשלת בנט – לפיד מעלה שלפחות 9 מנכ"לים שרתו בתפקידי מפתח בשירות המדינה בתקופת ממשלות הימין קודם מינויים למנכ"לי משרדים.
במחאה נגד הדמוקרטיה ונגד הרפורמה במערכת המשפט, חתמו על עצומות כלכלנים ומשפטנים שכיהנו בתפקידים בכירים במגזר הציבורי רובם תחת ממשלות ימין. אפילו פקידים בכירים מכהנים התבטאו נגד הרפורמה. כמעט ואי אפשר למצוא כלכלנים ומשפטנים שכיהנו בתפקידי מפתח שתומכים ברפורמה.
איך יכול להיות שהפקידות הבכירה במדינת ישראל היא כל כך מוטה שמאלה כאשר הממשלה המכהנת היא ממשלת ימין?
המפתח הוא בשיטה. שיטה בירוקרטית מובנית שמשמרת את האחיזה במוקדי הכוח. על מנת לאבטח את שימורה של השיטה נוצרה מערכת של חקיקה ראשית וחקיקת משנה, תקדימי פסיקה ונוהגים, אוסף של כללים ועקרונות, שלא מאפשרים פריצה מבחוץ של המנגנונים הפקידותיים.
אז איך זה עובד?
בפרק הקודם הסברנו כיצד האליטה הצליחה לאלף את העובדים שנמצאים בתוך המערכת להיות נאמנים לתפיסת העולם שלה. מרגע שהיא הצליחה לשלוט ביד רמה באג'נדה של העובדים הבכירים בתוך המערכת, צריך רק לשים לב שלא חודר לתפקידי המפתח מישהו מחוץ למערכת שיזעזע אותה.
הדרך לעשות זאת היא על ידי שליטה במכרזים.
לפני שנכנסים לשיטת המכרזים, רק נציין שביחידות כמו הצבא, המשטרה, השב"כ, המוסד וכד ,'שיטה זו לא מתקיימת. שם אין מכרזים אלא החלטה שרירותית של הדרג הממונה בתוך המערכת על קידום המשרתים. המועמדים מגיעים תמיד מתוך המערכות, לכן אין חשש לפריצה של האג'נדה מבחוץ. לכן, במקומות הללו הרבה יותר קל לשמר את השליטה. לנפות את מי שלא בתלם .
בשירות המדינה זה עובד אחרת. יש את נציבות שירות המדינה. גוף בירוקרטי שאחראי על ניהול ההון האנושי בשירות המדינה. הוא חולש על כל משרדי הממשלה ועל חלק מיחידות הסמך. גם יחידות שאינן כפופות לנציבות שירות המדינה פועלות, לרוב, תחת הכללים המקובלים בנציבות שירות המדינה.
הדרך המקובלת לאיוש משרות במגזר הציבורי הוא שיטת המכרזים. לכאורה מטרת השיטה היא ליצור שקיפות ושיוויוניות בתהליך בחירת נושא המשרה. בפועל מדובר במנגנון שנועד לשמר את הכוח של האליטות במערכת. נציבות שירות המדינה ועובדיה, כמו "סוכנים משוטים", אינם מעלים על דעתם שהם משרתים אג'נדה כלשהי. הם בטוחים שהם שומרים על הניקיון והטהרה של תהליך המיון, אבל בפועל הם המנגנון בידי האליטה לשימור כוחה במערכות השלטון. רחוק מאוד מטוהר מידות ושמירה על עקרונות הדמוקרטיה.
ישנם, בגדול ,4 סוגי מכרזים. מכרז פנימי, בו ניתן לבחור מועמדים המגיעים רק משורות עובדי המשרד הספציפי בו קיימת המשרה. מכרז בין משרדי, בו רק עובדי שירות המדינה יכולים להגיש את מועמדותם למשרה. מכרז פומבי אליו יכולים לגשת גם מועמדים שאינם מתוך שירות המדינה. ועדת אתור, אליה יכולים להגיש מועמדות גם מי שלא נמנה על עובדי שירות המדינה. לפני שניכנס למה קורה במכרזים עצמם, השיטה, לפיה לפני שיוצאים למכרז פומבי חייבים לעבור דרך מכרז פנימי או בין משרדי, או אפילו עצם האפשרות שלא לפתוח מכרז למשרת מפתח במגזר הציבורי למתמודדים מהחוץ, מאפשרת חסימה של האפשרות של אנשים שמגיעים מחוץ למערכת, עם תפיסת עולם אחרת, להיכנס למערכות הציבוריות.
ניקח את אגף תקציבים כדוגמא. על ההתנהלות ושיטות העבודה של האגף עוד נקדיש פרק נפרד ,עכשיו ניקח את אגף תקציבים כדוגמא קלאסית לאיך המערכת עובדת. באגף תקציבים, בשל כוחו, כל תפקיד הוא תפקיד מפתח בעל השפעה דרמטית על המערכת כולה. עם זאת, ננתח רק את התפקידים הבכירים באגף. הממונה על התקציבים במשרד האוצר מתמנה בתהליך מיוחד פטור ממכרז או מוועדת אתור, ואכן במהלך השנים מקובל ששר האוצר יכול למנות את הממונה על התקציבים לפי שיקול דעתו. בפועל קשה מאוד להביא לתפקיד זה מישהו שמעולם לא היה באגף תקציבים, רצוי מישהו ששימש כסגן של הממונה על התקציבים או לכל הפחות רכז שעבר לתפקידי מפתח במגזר הציבורי. עד כה אין תקדים לכך שמונה בעשורים האחרונים ממונה על תקציבים באוצר שלא צמח, בשלב זה או אחר, באגף תקציבים. לכן חשוב להבין איך מאויישים התפקידים הכפופים לממונה על התקציבים. ממונה על התקציבים הוא בעל דירוג המוקבל למנכ"ל, לכן כל סגניו הם מוקבלים לתפקידי סמנכ"ל. תפקידים אלו נבחרים ע"י מכרזים. עם זאת, המכרזים הללו הם תמיד פנימיים ובפועל נגשים אליהם רק מועמדים מתוך האגף, לרוב יודעים מראש מי הולך לזכות במכרז ולהתמנות לסגן. לכאורה מדובר בהליך מכרזי, אבל בפועל מדובר במינוי סגור מראש. כך למעשה אין סיכוי שמישהו מבחוץ יוכל להיכנס לארגון ולרענן את תפיסת העולם שלו. על המחיר שהמדינה משלמת על כך נפרט בהמשך.
לעיתים הפקידות הבכירה מעדיפה להביא מועמדים מבחוץ. הם כמובן יודעים מראש את מי שהם רוצים להביא ולא משאירים שום דבר ליד המקרה. על מנת להבטיח שהמועמד שבו הם חפצים יבחר הם מבצעים מס' תרגילים ידועים שמקשים מאוד על מועמדים אטרקטיביים אחרים להתמודד.
התאמת תנאי הסף, כך שמי שיעמוד בהם הוא בדיוק בטייפ של המועמד המועדף. חשוב לדייק, כך שמצד אחד המועמד יעבור את תנאי הסף ואחרים שברמתו אולי לא, ומצד שני תנאי הסף לא יהיו גבוהים מידי, כדי לאותת למועמדים בעלי רקורד מרשים יותר שהתפקיד לא נועד להם. הוא לא ברמתם. אסור שיהיו מועמדים בעלי רקורד שיאפיל על המועמד המסומן.
הזמן. המכרזים לתפקידים בשירות המדינה אורכים המון זמן. חודשים. כאשר אתה יודע מראש שהתפקיד מסומן עבורך, אתה יודע להתאזר בסבלנות. כאשר אתה מתמודד מן המניין, להמתין 3 – 4 חודשים כדי לדעת שאולי במקרה תזכה במכרז זה המון. הרבה מועמדים איכותיים יורדים מהרעיון להגיש מועמדות בגלל משך הזמן או שבינתיים מוצאים תפקיד אחר במגזר הפרטי.
הטיימינג. הפקידות הבכירה יודעת לתזמן את המכרזים בהתאם לאג'נדה שלה תוך קיבוע מצב אל מול נבחרי הציבור. כך יצאו מכרזים מהירים בתקופת ממשלת המעבר או מכרזים שנפתחו ונסגרה במהירות האפשרות להגשת המועמדות אליהם לפני כניסת שר חדש לתפקיד, על מנת שלא יוכל להשפיע על זהות המועמדים.
וועדת הבוחנים. כדי להבטיח את בחירת המועמד המסומן הוא קביעת הרכב וועדת הבוחנים .הפקידות הבכירה יודעת לסגור עניין, הן בבחירת ועדת הבוחנים והן בסגירה בין חבריה. ועדת הבוחנים היא השלב באחרון בתהליך והיא זו שבוחרת את הזוכה במכרז.
מלימון עושים לימונדה – גיל לימון כדוגמא
צוהר לשיטת המינויים ניתן לראות במינוי של גיל לימון לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה משפט ציבורי – מנהלי. ללימון דוקטורט בתחום משפט בינלאומי וצמח בעיקר בפרקליטות הצבאית עד לתפקיד של סגן הפרקליט תחת אביחי מנדלבליט כפרקליט צבאי. עם מנויו של מנדלבליט למזכיר הממשלה, מונה לימון כעוזרו הבכיר. כאשר התמנה מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ,עבר לימון לשמש כיועצו בתפקיד החדש .באוגוסט 2021 בחרה ועדת אתור, בראשה עמד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, פה אחד, בגיל לימון לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. משום מה, לאף אחד, במערכת שניגודי העניינים הוא נושא מאוד רגיש אצלה, לא הפריע שבין העומד בראש וועדת האתור ואחד המועמדים יש קרבה כל כך הדוקה במשך כל כך הרבה שנים. גם העובדה שתחום התמחותו של לימון איננו משפט ציבורי – מנהלי לא הפריעה לוועדת האתור להחליט פה אחד שהוא המועמד המתאים ביותר. גם למי שלא בקיא ברזי המערכת ברור שהמכרז היה תפור מראש.