הראשון לציון הרב יצחק יוסף בבית הנשיא: "שיגמרו כבר את העסקות, שיעשו מהר את העסקה, אין מה לעשות. משחררים מחבלים עם דם על הידיים זה כואב הלב, שחררו את סינוואר ותראו מה יצא ממנו. אבל זה פיקוח נפש עכשווי. אם לא תשחרר הם יהרגו עכשיו את החטופים"…
"יש פיקוח נפש בעתיד, אם אתה משחרר מחבלים עם דם על הידיים – יכול להיות שהם ילכו ויהרגו אותנו. אבל זה לא עכשווי. החטופים זה עכשווי, יש משא ומתן. בהלכה המסקנה היא שמותר לשחרר את כל המחבלים הארורים האלו" …
ויש להשיב לו: העסקה היא סכנה מידית כי היא פוגעת ברוח הלוחמים בצד שלנו ומעודדת את הרוח הלחימה של תומכי החמאס.
תקדים
משנה מסכת סוטה פרק ח משנה ו – ז
משנה ו
[*] (שם) והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם ובעקבו של עם מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו שתחלת ניסה נפילה שנאמר (שמואל א' ד') נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם ולהלן הוא אומר (שם ל"א) וינוסו ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו':
מפרשים
רמב"ם על משנה מסכת סוטה פרק ח משנה ו
[ה] שתחלת ניסה נפילה, כלומר שבתחלת הנגיפה מתחילה הניסה ואחר כך הנפילה, והוא אמרם אימא מפני שתחלת נפילה ניסה.
ר' עובדיה מברטנורא מסכת סוטה פרק ח משנה ו
ובעקבו של עם – בסופו של עם, שמשמרים שלא יחזרו האחרונים לאחוריהם לנוס:
זקפים – גבורים ממונים לכך שאם יפול אחד מן הנלחמים יעמידוהו ויזקפוהו:
ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהם – לשמור שלא ינוסו:
כשילים – קרדומות של ברזל:
לקפח את שוקיו – לחתוך את שוקיו:
שתחלת ניסה נפילה – לשון מסורס הוא, שתחלת נפילה ניסה:
תוספות יום טוב מסכת סוטה פרק ח משנה ו
מעמידין זקיפין לפניהם – פירש הר"ב גבורים ממונים וכו'. וז"ל רש"י בראשם של צד המלחמה מעמידין בני אדם גבורים ממונים כו' ויזקיפו ויגבירו את אנשי הצבא בדבריהם:
ואחרים מאחוריהם – פירוש מאחורי עם המלחמה ולשון הרמב"ם בפ"ז מהל' מלכים ומעמידין מאחור כל מערכה ומערכה וכו':
לקפח – פירש הר"ב לחתוך. תרגום וערפתו ותקפיח. ערוך:
ולהלן הוא אומר כו' – דאי מקרא קמא לא סגי דכיון דכתיב וגם מגפה משמע דמלתא באפי נפשה ולא תליא בניסה. ועוד דמגפה משמעה בידי שמים יותר מדמשמע בידי אדם. ועוד דאיכא למימר שאני התם שהמבשר לעלי לא רצה להבהילו במגפה בתחילה. ולפיכך הקדים לומר ניסה שלא יהא נבהל פתאום וימות שהרי אף כשאמר כן ראה מה עלתה בו. אבל לא נשמע מהכא דניסה היא סיבת הנפילה:
מלאכת שלמה מסכת סוטה פרק ח משנה ו
ובעקבו של עם מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם. פי' עקיבו לסוף החיל זקיפין גבורים עומדין לפניהם ואחרים מאחוריהן כלומר שתי שורות היו זקיפין לפני זקיפין שאם נמלט אחד מן הפנימיים יבוא לאחרונים ע"כ מן הערוך ערך זקף, וז"ל הרמב"ם ז"ל שם פ"ז ומעמידים מאחורי כל מערכה ומערכה שוטרים חזקים ועזים וכשילין של ברזל בידיהן הרוצה לחזור מן המלחמה הרשות בידן לחתוך את שוקו שתחילת נפילה ניסה ע"כ, ומה שפי' רע"ב ז"ל במלת זקפין הוא פירש רש"י ז"ל, ומצאתי מוגה זַקוּפִין בוי"ו:
שתחלת ניסה נפילה. ירושלמי כיני מתנית' שתחלת נפילה ניסה וכדפי' רע"ב ז"ל ופי' רש"י ז"ל דתחלת משמע הגרמת הדבר, והכי איבעי ליה למימר כשהן נסין זו היא תחלת הנפילה ובניסה לא שייך למימר תחלה דהא ממש קא ערקי אלא מסורס הוא:
הון עשיר מסכת סוטה פרק ח משנה ו
שתחילת ניסה נפילה. ירושלמי (ה"י לט ב), שתחילת נפילה ניסה, כיני מתניתא:
שושנים לדוד מסכת סוטה פרק ח משנה ו
הר"ב ד"ה (לקפח) [שתחלת] וכו', לשון מסורס וכו'. ומ"מ נראה דתנא הכי לרמוז דאפילו תחלת ניסה כלומר שאפילו אחד בלבד שמתחיל לנוס הרי הוא מרפא ידיהם והוי סיבת נפילה:
תפארת ישראל – יכין מסכת סוטה פרק ח משנה ו
מד) ובעקבו של עם ר"ל גם בסוף המערכה, והם הנקראים בזמנינו [אוואנטגארדע] ר"ל שומרים שלפני המחנה, [ואריערגארדע] ר"ל שומרי האחור, ומפרש התנא מהו פקודתן של שרי צבאות בכל קצוות החיל, מעמידין וכו':
מה) זקיפין גבורים:
מו) מאחוריהם אחורי המערכה:
מז) וכשילין של ברזל [שטרייטעקסטע]:
מח) לקפח את שוקיו רגליו:
מט) שתחילת ניסה נפילה הכי קאמר תחילת נפילה ניסה, וגם נגד הפנים היו צריכים זקיפין שלא ינוס דרך שם מן הצד:
נ) שנאמר נס ישראל וגו' בשניהם כתיב ניסה קודם נפילה, וצריכא דאי מקרא קמא י"ל מדמוכח רק במלת גם י"ל דלא תלו זה בזה, ואי מקרא בתרא לא כתיב שנפלו מישראל דוקא, עוד י"ל דאי מקרא קמא י"ל דמגפה כמשמעו שמתו בדבר, ולא על ידי הריגה מאויבים:
תקדים 2
משנה מסכת סנהדרין פרק י משנה ב
משנה ב
[*] שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא שלשה מלכים ירבעם אחאב ומנשה רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר (ד"ה =דברי הימים= ב' ל"ג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא השיבו ארבעה הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קד עמוד ב
דורשי רשומות היו אומרים: כולן באין לעולם הבא, שנאמר לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי, יהודה מחקקי, מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי, עלי פלשת התרועעי, לי גלעד (ולי מנשה) – זה אחאב שנפל ברמות גלעד, מנשה – כמשמעו, אפרים מעוז ראשי – זה ירבעם דקאתי מאפרים, יהודה מחקקי – זה אחיתופל
דף על הדף מסכת סנהדרין דף קד עמוד ב
בגמ': דורשי רשומות היו אומרים כולם י"ל חלק לעוה"ב כו' לי גלעד זה אחאב שנפל ברמות גלעד.
הטעם שאחאב זכה לעולם הבא, הביא בילקוט מעם לועז (מלכים א' כ"א כ"ד) משום שמסר נפשו עבור ישראל, שכשירו עליו במלחמה בחצים ונפצע אנושות, החזיק עצמו בשדה קרב, ולא הראה לעם שנפצע, כדי שלא להביא מורך בחיילים הנלחמים שלא יפלו ישראל במלחמה, ובשכר זה זכה לחלק עולם הבא.
תקדים 3 – דוד ואבישי נצחו את אחיו של גלית, ישבי בנב (שמואל ב פרק כא) במלחמה על ידי פגיעה ברוח הלחימה של האויב
חברותא מסכת סנהדרין דף צה עמוד א
כתוב בספר שמואל: "וישבי בנב אשר בילידי הרפה, ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת, והוא חגור חדשה, ויאמר להכות את דוד".
מאי "וישבי בנוב"?
אמר רב יהודה אמר רב: איש שבא על עסקי נוב.
שכך היה מעשה, כפי שמסופר בספר שמואל [פרק כא]:
כשברח דוד משאול, הגיע לנוב עיר הכהנים, ונתן לו אחימלך הכהן חרב וצידה לדרך. לאחר מכן סיפר על כך דואג לשאול, ואז ציוה עליו שאול להרוג את הכהנים, והרג שאול את כל אנשי נוב. ובעון זה נהרג דואג האדומי, ונהרגו שאול ושלשת בניו כשנלחמו עם פלישתים.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא לדוד: עד מתי יהיה עון זה, של נוב עיר הכהנים, טמון בידך? שהרי על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים, ועל ידך נטרד דואג האדומי, ועל ידך נהרגו שאול ושלשת בניו!
במה רצונך להענש, האם בכך שיכלו זרעך, או שתמסר אתה ביד אויב?
אמר לפניו: רבונו של עולם! מוטב אמסר אני ביד אויב, ולא יכלה זרעי.
יומא חד נפק לשכור בזאי [יום אחד יצא דוד לצוד חיות ועופות.
אתא שטן ואידמי ליה כטביא [בא השטן, ונדמה לו כצבי]. פתק ביה דוד גירא – ולא מטייה [ירה בו דוד חץ, ולא השיגו].
משכיה [משך אותו] השטן באופן זה, עד דאמטייה [שהביאו] לארץ פלשתים.
כדחזייה [כשראה אותו] ישבי בנוב, שהיה אחיו של גלית, אמר: היינו האי דקטליה לגלית אחי [הנה זה שהרג את גלית אחי].
כפתיה [כפת אותו], קמטיה ואותביה ושדייה תותי בי בדייא [הכניעו תחת בד שמועכין בו זיתים, וישב עליו למעכו].
אתעביד ליה ניסא [נעשה לו נס], מכא ליה ארעא מתותיה [ונתרככה הארץ תחתיו, ולא ניזוק].
היינו דכתיב בספר תהלים, שאמר דוד: "תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסלי".
ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה [בין השמשות של ערב שבת היה]. אבישי בן צרויה הוה קא חייף רישיה בארבעא גרבי דמיא [חפף את ראשו בארבעה סאין של מים], חזינהו כתמי דמא [וראה בהם כתמי דם].
איכא דאמרי: אתא יונה, איטריף קמיה [באה יונה, והיתה טורפת ומחבטת עצמה לפניו, והומה ומצטערת]. אמר אבישי: כנסת ישראל ליונה אימתילא [נמשלה], שנאמר: "כנפי יונה נחפה בכסף", שמע מינה, דוד מלכא דישראל בצערא שרי [שרוי בצער].
אתא לביתיה – ולא אשכחיה [הלך אבישי לביתו של דוד, ולא מצאו שם].
אמר בליבו, תנן: אין רוכבין על סוסו של מלך, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו.
בשעת הסכנה מאי, האם אז מותר?
אתא שאיל בי מדרשא [בא ושאל בבית המדרש], אם מותר לרכב על סוסו של מלך בשעת הסכנה.
אמרו ליה: בשעת הסכנה – שפיר דמי.
רכביה לפרדיה [רכב אבישי על פרדו של המלך], וקם ואזל, קפצה ליה ארעא [נתקצרה לו הדרך].
בהדי דקא מסגי [תוך כדי שהיה מהלך], חזייה לערפה אמיה [ראה את ערפה אמו של ישבי] דהוות נוולא [שהיתה טווה].
כי חזיתיה, פסקתה לפילכה, שדתיה עילויה, סברא למקטליה [כשראתה אותו, ניתקה את הפלך שהיה בידה, וזרקתו עליו, כי חשבה להרגו כך].
כשראתה שלא פגעה בו, אמרה ליה: עלם, אייתי לי [הבא לי] את הפלך!
פתקיה בריש מוחה [זרקו אבישי על ראשה], וקטלה [והרגה].
כד חזייה [כשראה אותו] ישבי בנוב, אמר: השתא הוו בי תרין, וקטלין לי [עתה יהיו שנים נלחמים בי, ויהרגוני]!
פתקיה לדוד לעילא [זרק את דוד למעלה באויר], ודץ ליה לרומחיה [ונעץ את הרומח תחתיו, כשחודו כלפי מעלה]. אמר בליבו: ניפול עלה – ונקטל [יפול דוד על הרומח, ויהרג.
אמר אבישי שם, ועל ידי כך אוקמיה [העמידו] לדוד בין שמיא לארעא, ולא נפל.
ותמהינן: ונימא ליה איהו [שיאמר דוד עצמו שם, ויציל את עצמו]!?
ואמרינן: אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין. והיינו טעמא, משום שאין דעתו מכוונת לומר את השם.
בינתיים, על ידי אמירת השם נתרחקו מן המקום.
אמר ליה יואב לדוד: מאי בעית הכא [מה אתה עושה כאן]?
אמר ליה: הכי אמר לי קודשא בריך הוא, שעלי לבחור במה להענש, והכי אהדרי ליה [וכך עניתי לו], שרצוני שאמסר ביד אויב.
אמר ליה: אפיך צלותיך [הפוך תפילתך, ובקש להענש בכך שיכלה זרעך], כי מה לך בצער בניך? כך אומרים האנשים: בר ברך קירא ליזבון [בן בנך ימכור שעוה] – ואת לא תצטער.
אמר ליה: אי הכי – סייע בהדן [אם כן, סייע בידי על ידי תפילתך, שישנה הקדוש ברוך הוא את עונשי].
היינו דכתיב: "ויעזר לו אבישי בן צרויה", ואמר רב יהודה אמר רב: שעזרו בתפלה.
אמר אבישי שוב שם – ואחתיה [והוריד את דוד, שהיה תלוי עד אז בין שמים לארץ].
הוה קא רדיף ישבי בתרייהו [רדף ישבי אחריהם].
כי מטא קובי [כשהגיעו לכפר ששמו קובי, הנמצא בין ארץ פלשתים לארץ ישראל], אמרי [אמרו דוד ואבישי זה לזה]: קום ביה [עמוד כנגדו], ואל תברח, ונכנו יחד. שהם היו בקיאים בשמות המקומות, ולכן אמרו ששם המקום רומז לכך, שיוכלו לעמוד כנגדו ולהרגו.
ומכל מקום עדיין חששו מפניו, והמשיכו לברוח.
כי מטא למקום ששמו בי תרי, אמרי: בתרי גוריין קטלוה לאריא [שני גורים הרגו את האריה]. ששם המקום רומז לכך.
אמרי ליה לישבי: זיל אשתכח לערפה אימיך בקיברא [לך ומצא את ערפה אמך בקברה], שהרגנוה.
כי אדכרו ליה שמא דאימיה, כחש חיליה, וקטליה [כשהזכירו לו את שם אמו, תשש כחו, והרגוהו].
היינו דכתיב: "אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל".
תקדים 4 – התקפה חזקה על אויב אחד מרתיעה אויבים אחרים מלהמשיך במלחמה
שמואל ב פרק י פסוק טז – יט
(טז) וַיִּשְׁלַ֣ח הֲדַדְעֶ֗זֶר וַיֹּצֵ֤א אֶת־אֲרָם֙ אֲשֶׁר֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וַיָּבֹ֖אוּ חֵילָֽם וְשׁוֹבַ֛ךְ שַׂר־צְבָ֥א הֲדַדְעֶ֖זֶר לִפְנֵיהֶֽם:
(יז) וַיֻּגַּ֣ד לְדָוִ֗ד ס וַיֶּאֱסֹ֤ף אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ וַיַּעֲבֹ֣ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן וַיָּבֹ֖א חֵלָ֑אמָה וַיַּעַרְכ֤וּ אֲרָם֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וַיִּלָּחֲמ֖וּ עִמּֽוֹ:
(יח) וַיָּ֣נָס אֲרָם֘ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיַּהֲרֹ֨ג דָּוִ֜ד מֵאֲרָ֗ם שְׁבַ֤ע מֵאוֹת֙ רֶ֔כֶב וְאַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף פָּרָשִׁ֑ים וְאֵ֨ת שׁוֹבַ֧ךְ שַׂר־צְבָא֛וֹ הִכָּ֖ה וַיָּ֥מָת שָֽׁם:
(יט) וַיִּרְא֨וּ כָֽל־הַמְּלָכִ֜ים עַבְדֵ֣י הֲדַדְעֶ֗זֶר כִּ֤י נִגְּפוּ֙ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּשְׁלִ֥מוּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וַיַּֽעַבְד֑וּם וַיִּֽרְא֣וּ אֲרָ֔ם לְהוֹשִׁ֥יעַ ע֖וֹד אֶת־בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
וכל מה שכתבתי כאן הוא בנוסף לסיבות נוספות שהובאו במקום אחר באתר זה לדחות את הקריאה לשחרר את בני הערובה בכל מחיר.
נספח: קישורים למאמרים ולסרטון באתרי אינטרנט אחרים, המציגים זוויות שונות מדוע להתנגד לשחרר את בני הערובה בכל מחיר.
- בואו נשים דברים על השולחן – מי מעוניין בטובת החטופים? – ע"י הרב יהודה אפשטיין
- מחיר פדיון שבויים – להפוך את המשוואה – ע"י הרב מאיר גולדמינץ
- הרב איתן איזמן חבר הנהלת רבני הארץ הטובה ודובר הארגון: "לא פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם" (חדשות ערוץ 14)
- סקר חדש קובע: האמון בצה”ל בשפל, ירידה חדה ברצון לשרת בקרבי