אודות החרדים שהתחפשו כערבים כדי לפגוש "בלוגר" ערבי בחו"ל
הוידיאו בעברית. ההסבר מסביב באנגלית – באתר
https://www.theyeshivaworld.com/news/headlines-breaking-stories/1807534/must-watch-two-jerusalem-chareidim-travel-to-saudi-arabia-and-sing-shabbos-songs-with-famous-blogger.html
לענ"ד החרדים האלו עברו על כמה איסורים בשוגג
- איסור לא תחנם
- לא היה להם מספיק הצדקה כדי לצאת מן הארץ
- לדעת כמה פוסקים עברו על איסור דאורייתא בלבוש שהם לבשו
בזמן אחר , בלי נדר, אפרט
איסור לא תחנם
ספר החינוך מצוה תכ״ו
א) שלא לחן ולרחם על עובד אלילים – שלא נחמל על עובדי עבודה זרה, ולא יישר בעינינו דבר מהם, כלומר, שנרחיק ממחשבתנו ולא יעלה על פינו שיהיה במי שהוא עובד עבודה זרה דבר תועלת, ולא יהיה מעלה חן בעינינו בשום ענין, עד שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ע"ז ז א) שאסור לומר כמה נאה גוי זה או מה נחמד ונעים הוא, ועל זה נאמר (דברים ז ב) ולא תחנם, ובא הפרוש על זה לא תתן להם חן, כענין שאמרנו. ויש מרבותינו שלמדו מלא תחנם, לא תתן להם מתנות חנם, והכל שרש אחד. ובירושלמי דעבודה זרה (פ"א ה"ט) אמרו לא תחנם, לא תתן להם חן, בלא תעשה.
ב) משרשי המצוה. לפי שתחלת כל מעשה בני אדם היא קביעות המחשבה במעשים והעלות הדברים על שפת לשון, ואחר המחשבה והדבור בם תעשה כל מלאכה, ועל כן בהמנענו במחשבה ובדבור ממצא בעובדי עבודה זרה תועלת וחן, הננו נמנעים בכך מלהתחבר עמהם ומלרדף אחר אהבתם ומללמד דבר מכל מעשיהם הרעים.
ג) מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (שם סה, א) כשאין נותנין להם מתנות חנם דדוקא למי שעובד עבודה זרה, אבל לא למי שאינו עובד עבודה זרה, ואף על פי שהוא עומד בגיותו לאכל שקצים ורמשים ושאר כל העברות כגון גר תושב, דמכיון שקבל עליו שבע מצות מפרנסין אותו ונותנין לו מתנת חנם. ואמרו זכרונם לברכה (ערכין כט, א) שאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג. ועוד אמרו זכרונם לברכה (גטין סא, א) שמתר לפרנס עניי גוים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום. ויתר פרטיה, מבארים במסכת עבודה זרה [י"ד סי' קנא].
ד) ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ושבח עובדי עבודה זרה ומעשיהם, זולתי בענין שימצא שבח יתר מאד לאמתנו מתוך שבחם עבר על לאו זה, ואין בו מלקות, לפי שאין בו מעשה, אבל ענשו גדול מאד, כי הוא סבה לתקלה מרבה שאין לה תשלומין, כי הדברים ירדו לפעמים בחדרי בטן השומעים, וכל יודע דעת יבין זה.
מצוה תכ"ו גם נוהגת כאשר מדבור ב"בלוגר" שבסרטון -עיין בדברי רב יוסף קארו, בית יוסף, חושן משפט סימן רמט, וכן בביאור הלכה סימן ש"ל.
ציטוט למחצה בתשובה לשאלה
האם מותר לצאת לחוץ לארץ כדי לטייל?
תשובה
בענין להתחפש לערבי
נפסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן קנז , סעיף ב :
אסור לאדם לומר שהוא גוי {כתוב גוי ולא עכו"ם בדפוס ויניציאה, שנת שכ"ז http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45234&st=&pgnum=84} כדי שלא יהרגוהו. אבל אם כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי משנה מלבושו בשעת הגזרה, מותר כיון שאינו אומר שהוא גוי. הגה: ואפילו לובש כלאים. (נ"י פרק הגוזל בתרא). ואף על גב דאסור לומר שהוא גוי {http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20660&st=&pgnum=86}, מ"מ יוכל לומר להם לשון דמשתמע לתרי אפין (נמוקי יוסף פ' הגוזל), והגוי יבינו שהוא אומר שהוא גוי והוא יכוין לדבר אחר. וכן אם יוכל להטעותם, שהם סוברים שהוא גוי, שרי. (ת"ה סי' קצ"ז /קצ"ו/) וכן בדרך זה. …. וכל זה לא שרי רק במקום סכנה, אבל שלא במקום סכנה כגון שילבש בגדי גוים שלא יכירוהו שהוא יהודי ויעביר מכס, או (יח) כדומה לזה, אסור. (אשיר"י ונ"י פרק הגוזל בתרא ות"ה סימן קצ"ו ושאר פוסקים).
על פי עדותו של הרב יהושע גרונשטיין עמדת הרב סולובייצ'יק היה לאסור מדאורייתא לבישת הכיסוי ראש של הערבים, הנקרא "כאפייה" מדין " וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ ", כי זה לא בגד שלובשים מצד שהוא פוּנְקְצְיוֹנָלִי אלא בגד שלובשים מתוך הזדהות עם אומה מסוימת של גויים
אחר כך מצאתי שגם הרב זילברשטיין, בחשוקי חמד גיטין דף יא עמוד ב, העלה את החשש שללבוש מלבוש הגויים יש חשש לאיסור דאורייתא, וז"ל:
ולמעשה נראה שאם אין סכנה בדבר, אין לשנות את המלבושים ואפילו לא בגד אחד, שאמנם יש צד שאין איסור תורה, אבל סוף סוף מכלל ספק לא נפקא, ויש להוסיף שאיסור זה הוא איסור חמור מאוד, וכמו שאמרו חז"ל שבני ישראל נגאלו בזכות שלא שינו את מלבושם, וידוע ששינוי המלבושים הוא מהגורמים להטמאות בין הגויים. ושמעתי מאחד מגדולי ישראל שהמשיל את הדבר למים ואש, שכידוע מים מכבים אש, אך אם יש סיר באמצע להבדיל ביניהם, המאכל יתבשל כשורה, כך אם יש הבדלה בין ישראל והאומות העולם יתקיים כתיקונו, אך בלי ההבדלה של המלבושים, המים יכבו ר"ל את האש. ולכן למעשה בנידוננו יש להחמיר שלא לשנות את המלבושים.
ובמקום אחר (חשוקי חמד עבודה זרה דף יח עמוד ב) הרב זילברשטיין הבהיר שמי שבחר להיכנס למדינה המסוכנת בלי הכרח, הוא פושע, וז"ל: "צ"ע אי חשיב סכנה, הואיל ומתחילה מכניס א"ע לכך לעבור דרך אותו מדינה, ולא דמי לעובדא דרבי מאיר ולההוא דספר חסידים שבא הסכנה עליו שלא ברצונו. ותו דיש לחוש בנ"ד אולי יכירוהו לאחר שעבר מפניהם, וידעו שנתדמה לנכרי בשביל שלא יכירוהו ונמצא חלול השם למפרע," עכ"ל.