מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפט סעיף א
כשיש עכו"ם בבית נוהגין לומר כלנו יחד בני ברית, וכתב הט"ז בי"ד שאינו נכון דכיון שאומר כולנו יחד הכל בכלל אלא יאמר אותנו בני ברית כולנו יחד, והטעם לפי שאסור לברך עכו"ם דכתי' לא תחנם (מט"מ כל בו), כשיש מומר לעכו"ם במקום סעודה צ"ל בני ברית דמומר אינו בכלל ברית כמ"ש התוס' בסנהדרין דף ע"ב וקשה דא"כ למה כת' רמ"א בא"ע סימן קמ"א ססל"ג דמומר דינו כפסול עדות דאוריית' משמע דאם נתקיים הגט בחותמיו מותר לשלחו ע"י מומר לכ"ע תיפוק ליה דאינו נעשה שליח משום דאינו בן ברית וכדאי' בגיטין דף כ"ג ע"ב וי"ל דהתוס' מיירי במומר להכעיס וכדמסיי' טעמ' דמורידין ולא מעלין וזהו דוקא בלהכעיס כמ"ש בי"ד סי' קנ"ח ובא"ע אפשר דרמ"א מיירי בלתיאבון וצ"ע, ומי שיצא מן הכלל הוי כלהכעיס וכמ"ש בסי' קנ"ט וע"ש בי"ד סימן קי"ט סי"א עבח"מ סימן רס"ג ובגיטין דף כ"ג ע"ב אי' דנשים בכלל בני ברית הם וה"ה עבדי' ".
חתם סופר מסכת גיטין דף כג עמוד ב
ולפע"ד כל עצמו לא נתקן לומר בני ברית כלנו יחד אלא להוציא מומר שבחדר בהמ"ז דלהוציא אומות עע"ז הי' סגי שלא לומר כולנו יחד רק יברך אותנו כמו שבירך אבותינו וממילא אימעט מי שאינו מזרע אבותינו ולמה לנו לומר כולנו יחד שנצטרך להוסיף תיבת בני ברית אע"כ משום בני אבותינו שהמירו ואינם בני ברית תורה. ואמנם בני ברית מילה הם ומילתם מילה. וברמ"א יו"ד סי' רס"ד סעיף א' פוסל מילת מומר ולפ"ז אותן האומנים רופאים המחללים שבת בפרהסיא בכתיבה ובהבערת טאבאק והם מוהלים צריך להטיף דם ברית מהתינוק אמנם לפמ"ש אני עני ליתא כי הוא בברית מילה עכ"פ ומ"מ שומר נפשו ירחוק מהם ויראה למצוץ דם אחר מילתם:
פרי מגדים אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפט סעיף א
מה שכתב כולנו בני ברית יחד, עיין אליה רבה בסימן (קפ"ח) [קפז] [ס"ק א] דהואיל תוך כדי דיבור אין קפידא איך שיאמר, יע"ש. מה שכתב בענין מומר לעכו"ם אי הוה בכלל בני ברית, עיין בית שמואל אה"ע [סימן] קכ"ג אות ה' וסימן קמ"א אות מ"ז. והחילוק שכתב בין להכעיס או לתיאבון, אפשר לחלל שבתות מיירי, עיין ב"י ביו"ד [סימן רסח רטו, ב ד"ה ומ"ש רבינו ומצוה]. ואם יש ישראל ערל שמתו אחיו מחמת מילה, ישראל גמור הוא. ואם לתיאבון אפשר דאין לביישו.
מחצית השקל על שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפט סעיף א
אם כן הוא הדין הכא כשאומר כלנו יחד בני ברית, ניהו שלבסוף מוציא הגוי מכלל ברכה, מכל מקום תחלה כשאמר כלנו יחד הוה שעה אחת הגוי בכלל ברכה, ולכן טוב לומר להיפוך אותנו בני ברית כלנו יחד:
מטה משה עמוד העבודה נטילת ידים, סעודה, ברכות סימן שלה
יברך אותנו כל אחד ואחד כו'. כתב הכלבו סימן כ"ה, שאם יש שם עכו"ם אומר כל אחד ואחד ממנו בני ברית בשמו, לפי שאסור לברך העכו"ם, כדכתיב לא תחנם (דברים ז, ב) ולא תתן להם חן (ע"ז כ א) ע"כ
חיי אדם חלק א כלל מח
וכשיש נכרי בבית, יאמר בתוך הרחמן "הוא יברך בני ברית" כו':
בן איש חי שנה ראשונה פרשת חקת
וכשאומר "הרחמן יברך כל א' וא' ממנו" אם יש עכו"ם יושבים שם יאמר "כל אחד ואחד ממנו בני ברית".
ט"ז יורה דעה סימן רלב
ר ברכת המזון דהיינו כשאומרים יברך אותנו כולנו יחד בני ברית ולהוציא את שאינן בני ברית שישנן שם שא"ל כן דא"כ הויין עכ"פ בכלל כולנו יחד כל זמן שלא יסיים בני ברית אלא יאמר אותנו בני ברית כולנו יחד כן נ"ל:
שו"ת שיח יצחק סימן תז
ולענ"ד השמיע להם רבי ישמעאל בלשון חכמה שהשיב להנכרי דין אחד, והוא דאיתא במג"א (סי' קפ"ט סק"א), כשמזמנים ויש גוי בבית י"ל הרחמן הוא יברך אותנו בני ברית כולנו יחד, והטעם לפי שאסור לברך גוי דכתיב לא תחנם, יע"ש משמי' דמטה משה. ואני בעניי מצאתי ג"כ במטה משה (סי' קצ"ט) שכותב וז"ל, כתב האגור שנשאל מהר"י מולין, למה אין הכהנים נושאין כפיהן בכל יום מאחר שהוא מצות עשה גו', ויש שכתבו מפני גויים כי יש מקומות אין מניחים שם גוי בעת הדוכן, עכ"ל, הרי דאין לברך הגוי בפירוש. ועיין בטו"ז [סי' תקצ"א ס"ק ג'] שי"ל באמת ועקידת יצחק לזרעו של יעקב תזכור, והוא ג"כ מהטעם שלא יהי' עשו בכלל הזכרת הזכות.
אליה רבה סימן קפז
כן יברך אותנו כולנו יחד בני ברית, כשיש (כותים) [גוים] או מומר (לכותים) [לגוים] בבית. ומ"ש מג"א סימן קפ"ט [סק"א] בשם הט"ז [יו"ד סימן רלב ס"ק יד] שיאמר דוקא אותנו בני ברית כולנו יחד, אין קפידא כיון שאומר תוך כדי דיבור וק"ל. ואדרבה לדבריו הוי כמו חזרה, כן כתב הכלבו [כג ע"ג].
שו"ת אפרקסתא דעניא חלק ב – אורח חיים סימן כט
עי' מ"א סי' קפ"ט סק"א דכשיש עכו"ם בבית צ"ל כן יברך אותנו בני ברית, אלא דשם כ' הטעם בשם מט"מ וכלבו דאסור לברך העכו"ם משום לא תחנם, והכא ליכא טעם זה דמי שעושה המי שברך דהיינו החזן הרי מקבל שכרו והיהודי המצוה לעשות לו, הרי בודאי מכירו ואית לי' מלתא בהדי', וקי"ל ביו"ד סי' קנ"א סי"א דבנכרי המכירו ליתן לו מתנת חנם, דמסתמא גמולו ישלם לו ע"ש בט"ז.
קיצור שולחן ערוך סימן מד
סעיף יח
אם יש עובד כוכבים בבית כשמברך ברכת המזון, יאמר אותנו בני ברית כולנו יחד.
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קפט
סעיף ד
כשיש נכרי בבית נוהגים לומר כולנו יחד בני ברית להוציא הנכרי מכלל הברכה שאסור לברך הנכרים שנאמר ולא תחנם ויותר נכון לומר בני ברית כולנו יחד שלא יהיה בכלל הברכה אפילו רגע כשאומר כולנו יחד קודם שמסיים בני ברית.
ונשים ועבדים בני ברית הם כמ"ש טפכם נשיכם וגו' לעברך בברית וגו'.
(וכן המומר בכלל בני ברית הוא שאע"פ שחטא ישראל הוא ולכן כשמומר בבית אין לומר כולנו יחד בני ברית כדי להוציאו מכלל הברכה):
שו"ת עטרת פז חלק א כרך ג – אבן העזר סימן ה
וראה עוד גם למגן אברהם או"ח (סי' קפט סק"א) שכתב, כשיש עכו"ם בבית נוהגין לומר כולנו יחד בני ברית, וכתב הט"ז ביו"ד שאינו נכון, דכיון שאומר כולנו יחד הכל בכלל, אלא יאמר אותנו בני ברית כולנו יחד, והטעם לפי שאסור לברך עכו"ם דכתיב "לא תחנם". עכ"ל. ע"ש. והנה המג"א גופיה שם (סי' שמז סוס"ק ד) כתב, דרך ארץ לומר לאדם שעוסק במלאכה תצלח מלאכתך (כדאיתא בשבת פט ע"א), ואפילו לעכו"ם. עכ"ל. ע"ש. והא חזינן מהכי נמי דאע"ג דהמג"א קאמר בסי' קפט שאין לברך הגוי משום דאית ביה לא תחנם, מ"מ בדבר שהוא מפני דרכי שלום שפיר שרי והיינו דשרי בסי' שמז לומר לנכרי תצלח במלאכתך דהוא דין המבואר בגמ' דגיטין (סא ע"א) דשרינן ליה משום דרכי שלום. ע"ש. ומבואר שפיר דמפני דרכי שלום שרינן לאו דלא תחנם לא תיתן להם חן. ודו"ק. ובפרט כל הכי האי דנידון דידן שיש להזהר בזה טפי כיון שעשו כן ומסרו נפש לטובת ישראל וח"ו שלא יגיע בזה לידי חילול ה'. ועי' בס' חסידים (סי' רנז) שכתב, יהודי ששלח גוי למרחקים יכול לבקש עליו שישוב לשלום שאם לא ישוב חי שמא יעלילו על היהודים. ע"ש. וק"ל.