רמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ה – ו
הלכה ו
מפי הקבלה שבני נח אסורין בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן בלבד, ואין נהרגין עליהן, ועכו"ם שהכה ישראל אפילו חבל בו כל שהוא אף על פי שהוא חייב מיתה אינו נהרג.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות כלאי אילן סימן רצה סעיף א – ב
סעיף ב
א ד] (ד') אסור לישראל להניח לעובד כוכבים שירכיב לו אילני כלאים.
ערוך השולחן יורה דעה סימן רצה סעיף ז
כתבו הרמב"ם [פ"א הל' ו'] והש"ע סעי' ב' אסור לישראל להניח לעכו"ם שירכיב לו אילני כלאים עכ"ל והטעם פשוט משום לפני עור לא תתן מכשול ובני נח נצטוו על הרבעה והרכבה כמ"ש הרמב"ם פ"י ממלכים דין ו' וז"ל מפי הקבלה שבני נח אסורין בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן בלבד ואין נהרגין עליהן עכ"ל וטעמו דאע"ג דאינם בכלל שבע מצות בני נח ולכן אין נהרגין עליהן ולא קיי"ל כר"א דאמר בסנהדרין [נ"ו ב] דזהו ממצות בני נח ע"ש אלא כרבנן מ"מ גם הם מודים בע"כ שאסורים בזה שהרי ר"א למדה שם [ס' א] מקרא דאת חקותי תשמרו בהמתך ושדך מה בהמתך בהרבעה וכו' ע"ש ודרשא זו עצמה בקדושין [ל"ט א] לעיקר איסור הרכבה ורבותינו בעלי התוס' שם הקשו באמת כן ותרצו דהדרשא הוא רק לישראל ע"ש ואינו מובן כלל הלא חוקים שחקקתי לך כבר מששת ימי בראשית כמבואר שם ותרצו שיש לומר כבר במרה ע"ש ובסוף פ"ה דב"ק והדוחק מבואר ולכן הרמב"ם מפרש דוודאי אין זה בכלל שבע מצות שלמדנו מקרא דויצו שם [נ"ו ב] אבל איסורא בעלמא מודים רבנן לר"א וזהו ברור בס"ד [וכ"מ מהגר"א סק"ד ודברי הכ"מ והש"ך סי' רצ"ז סק"ג שכתבו דהרמב"ם פסק דמותרין בני נח בהרכבה ע"ש ונדחקו בטעם זה שאסור לומר לעכו"ם מרפסין איגרא ונשמט מהם דברי הרמב"ם שכתבנו ודו"ק]:
אם צודק בעל ערוך השולחן לכאורה "לפני עור לא תתן מכשול" שייך לדעת הרב משה פיינשטיין גם כאשר מדובר בחדוש דת
חדוש דת אף כשיאמינו בה' ויקיימו הז' מצות
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן ז
וצריך לומר שדין זה הוא משום שמפרש טעם איסור שביתה שהוא גזה"כ שהוא כדי שלא יתראה כחדוש דת שזה אסור להם דהא צריכין לקיים הז' מצות משום שנצטוו בתורה והודיענו ע"י משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן כדכתב ברמב"ם בספ"ח, ובקביעות יום לשביתה ולחג אף שלא למצוה נראה לכל כחדוש דת ולכן אסרה להם תורה בכל אופן וא"כ יש למילף מזה שלחדש דת ממש דהוא לעשות מצות לעצמן מדעתן לכוונת חיוב כהא דהערביים שהנהיג להם מוחמד מצות לחדוש דת אף כשיאמינו בה' ויקיימו הז' מצות יתחייבו מיתה בידי שמים ע"ז שחדשו דת. ואף שנמצא שדרש בזה הרמב"ם טעמא דקרא מצינו שגם המאירי דרש בזה טעם שכתב בסנהדרין דף נ"ט בן נח שראינוהו מתחסד וקובע לעצמו ימי מנוחה שבת או יום טוב ראוי ליענש אף על פי שלא נהרג שזה נראה כמי שהוא מבני עמנו וילמדו אחרים הימנו עיין שם, ואולי משום שהוא מלתא דתמיהא דרשו בה טעמים וסובר הרמב"ם שהוא מטעם דנראה כחדוש דת ולמד מזה דלחדש דת נמי אסורין אף בשאר מצות וחייבין מיתה ביד"ש.