במאמר: בעקבות מגיפת הקרונה יש לזכור שרמב"ן והרד"ק אמרו: כל האלפים האלה שנפלו בימי דוד במַּגֵּפָ֖ה, לא נפלו אלא ע”י שלא תבעו בית המקדש תוך כדי שעסקנו במגפה שהיה בימי דוד, הבאנו דברי הרמב"ן שהסביר מדוע דוד לא בנה את בית המקדש.
וז"ל הרמב"ן
רמב"ן במדבר פרק טז
ועוד כי מלבד המנין היה עונש על העם מתחלת דבר, כדכתיב (ש"ב כד א) ויוסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם. וכתב שם רש"י לא ידעתי על מה. ואני אומר בדרך סברא, שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר (דברים יב ה) לשכנו תדרשו ובאת שמה, עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך, שנאמר (ש"ב ז א ב) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה. והנה דוד מנעו השם יתברך מפני שאמר (דה"י א כב ח) כי דמים רבים שפכת ארצה לפני, ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואלו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר והוא אשר הכין הכל היה הוא הבונה, והוא איש משפט ומחזיק במדת הדין ולא הוכשר בבית הרחמים, ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם. ועל כן היה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם נודע בענשם ובמגפתם. והכתוב ירמוז כל זה, שנאמר (ש"ב ז ו ז) כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך וגו' בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי את ישראל לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים. הרי יאשים הכתוב, כי השכינה מתהלכת בכל ישראל מאהל אל אהל וממשכן אל משכן ולא היה אחד בכל שופטי ישראל הרועים אותם מתעורר בדבר. ואמר הכתוב עוד, כי גם השם רחק מהם ולא דבר לאחד מכולם לבנות הבית, רק עתה שנתעוררת הטיבות כי היה עם לבבך, ואצוה עתה לבנותו על יד שלמה בנך שיהיה איש שלום
מלחמות לפני בנין המשכן
עלולים לחשוב מדברי הרמב"ן שעצם העיסוק במלחמות יגרום לפסילת אדם מבנין בית המקדש. אבל אי אפשר לקבל את המסקנה הנ"ל, שהרי בימי משה ובימי יהושע היו כמה מלחמות גדולות נגד עמלק, נגד מדין, נגד סיחון ועוג, ואחרי שעברו את הירדן מלחמת ל"א מלכים של ארץ 7 עמים. ואף על פי כן משה רבנו בנה את המשכן במדבר, ויהושע בנה את המשכן בשילה.
מלחמות לפני בנין המקדש
לדעת חז"ל היהודים שהרגו בימי אחשורוש חמשה ושבעים אלף (אסתר ט, ט"ז) היו אלו שזכו לבנין בית המקדש בימי המלך שמלך אחרי אחשורוש, דריוש.
וכולם מסכימים שהחשמונאים שנלחמו בגוים וגם במתיוונים, זכו לבנות את המזבח וחלק משאר ענייני בית המקדש. ולדעת הרמב"ם גם מלך המשיח יעסוק במלחמות (הלכות מלכים יא, ד) יחד עם בנין בית המקדש. אלא שלא ברור לפי דעת הרמב"ם האם המשיח יבנה רק את הדגם של בית המקדש שמופיע בספר יחזקאל בפרק מ והלאה (עיין רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ב, הלכה יד ) או שהוא גם יבנה את המקדש על פי דגם בית שני לפני כן.
לכן אני מפרש את הרמב"ן כאשר הוא אמר והוא איש משפט ומחזיק במדת הדין ולא הוכשר בבית הרחמים שמדובר במלחמות שהוא לא היה חייב בהם על פי ההלכה
וכך כתוב בספרי דברים פרשת עקב פיסקא נא
ואם תאמר מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם אמרת דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ והוא לא עשה כן אלא חזר וכבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי סמוך לירושלם לא הוריש אמר לו המקום את היבוסי סמוך לפלטורין שלך לא הורשת היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה.
וכן בתוספות הרא"ש מסכת גיטין דף ח עמוד ב
ואם תאמר מפני מה כיבש דוד ארם נהרים וארם צובה הואיל ואין מצות נוהגות שם, אמרו דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו הארץ תהיו רשאין לכבוש חוצה לארץ הוא לא עשה כן אלא חזר וכבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי סמוך לירושלם לא הוריש, סמוך לפלטרין שלך לא הורשת היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה.
וכן אמר הרמב"ן בהשגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין (4)
ואמרו ואם תאמר מפני מה כיבש דויד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם, אמרו דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו א"י תהיו רשאין לכבש חוצה לארץ והוא לא עשה כן. הרי נצטוינו בכיבוש בכל הדורות.
ואם לא רוצים ללמוד מדברי הספרי שדוד עסק במלחמות שהוא לא היה חייב בהם על פי ההלכה יש מקור אחר במסכת ברכות
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד ב, ד עמוד א
אמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו. אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין, ושואלין באורים ותומים. אמר רב יוסף: מאי קרא? – (דכתיב) ואחרי אחיתפל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב. אחיתופל – זה יועץ, וכן הוא אומר ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל (איש) בדבר האלהים;
בניהו בן יהוידע – זה סנהדרין, ואביתר – אלו אורים ותומים, וכן הוא אומר: ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי; ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי? כרתי – שכורתים דבריהם, פלתי – שמופלאים בדבריהם; ואחר כך שר צבא למלך יואב.
וכן כתוב בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף מד עמוד ב
אמר רבא: מלחמות יהושע לכבש – דברי הכל חובה, מלחמות בית דוד לרווחה – דברי הכל רשות.
וכל מה שכתבתי בא להסביר את דברי הרמב"ן. אבל יש לציין שיש שיטה אחרת.
יש שיטה שכל הדם ששפך דוד נחשב כאילו הוא הקריב קרבנות
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ב – מזמור שיר חנוכת
אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך כל דמים ששפכת היו לפני קרבנות שכן כתיב כי דמים רבים שפכת [ארצה] לפני אמר ר"ש בן יוחאי אין לפני אלא קרבנות שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א' ה') אמר לו דוד א"כ ולמה איני בונה אותו אמר לו הקדוש ברוך הוא שאם אתה בונה אותו הוי קיים ואינו חרב אמר לו והרי יפה אמר לו הקדוש ברוך הוא גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו וישראל ניצולין שכן כתב באהל בת ציון שפך כאש חמתו (איכה ב' ד') אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך הואיל וחשבת לבנותו אף על פי ששלמה בנך בונה אותו לשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.
ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קמה
האתה תבנה לי בית וכתיב לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת כיון ששמע דוד כך נתיירא אמר הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש. א"ר יהודה בר' אלעאי אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד אל תירא חייך כי הם לפני כצבי וכאיל לכך נאמר שפכת ארצה ואין ארצה אלא צבי ואיל שנאמר על הארץ תשפכנו כמים. ד"א חייך הם לפני כקרבנות דכתיב כי דמים רבים שפכת לפני ואין לפני אלא קרבן שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה'. אמר לו ואם כן למה איני בונה אותו, אמר לו הקדוש ברוך הוא שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב, אמרו לו והרי יפה א"ל הקדוש ברוך הוא גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין שכן כתיב באהל בת ציון שפך כאש חמתו, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך הואיל וחשבת לבנותו אף על פי ששלמה בנך בונהו לשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.