בימים ההם, כבש סדאם חוסיין הרודן העיראקי את מדינת כווית עתירת הנפט, וכינה אותה 'המחוז ה-19 של עיראק'. בבית הלבן ישב ג'ורג' בוש האב, כאז גם היום מהמפלגה הרפובליקנית. בראש ממשלת ישראל כיהן יצחק שמיר, כאז גם היום מהליכוד, עם ממשלת ימין מלא-מלא. כאז גם היום, החליט נשיא ארה"ב שעם כל הכבוד לישראל, יש לו עוד כמה אינטרסים במרחב, וגיבש קואליציה עולמית להלחם בסדאם חוסיין, ולשם כך העניקו לו הסעודים מרחב פעולה חופשי בשטחם. הצטרפו להם מצרים ועוד מדינות ערביות, לצד מדינות אירופה. כאז גם היום, סדאם חוסיין איים מפורשות בהשמדת ישראל, והתרברב ביכולותיו לשלוח טילים מדויקים, וקיים היה אף חשש לשימוש בנשק גרעיני, ביולוגי ואחר, על-אף שעשר שנים קודם לכן הפציצה ישראל את הכור העיראקי.
על-פי האתוס הישראלי שנוצר מקום המדינה, היהודים לא ילכו עוד כצאן לטבח, אלא יעמדו להגן על עצמם. החדלון של בעלות הברית, לרבות ידידינו האמריקאים, מלהפציץ את מסילות הברזל לאושוויץ – חדלון זה חרט על לוח לבה של ישראל הצעירה את התובנה, ולפיה רק אנחנו נגן על עצמנו ולעולם לא נסמוך עוד על חסדי האומות. אולם ג'ורג' בוש חשב אחרת. הוא לא היה מוכן לוותר על הקואליציה שגיבש עם מדינות ערב, ובראשן סעודיה ומצרים, כנגד אחיהם בעיראק. והוא ידע, שאם ישראל תלחם בעיראק, העולם הערבי כולו יצטרך לעמוד לצדה, והוא ודאי לא יוכל לעמוד בצד של ישראל. לכן, אמר לשמיר, ישראל תצטרך לשבת בשקט, להבליג על טילים הנשלחים לעברה, לספוג אבדות, לאבד את כח ההרתעה שלה ולקוות לנצחון אמריקאי-סעודי-מצרי-אירופאי. שמיר, מראשי הלח"י בעבר, אימץ את עמדת השמאל ההיסטורי, ולפיה 'איפוק הוא כח', תוך הסברים מפותלים וחמורי-סבר, שזהו האינטרס הישראלי, והעדר הימני הלך שולל אחריו. ליתר בטחון, צרף לממשלה ולקבינט את רחבעם זאבי מ'מולדת' במהלך שנתן לו לגיטימציה מקיר אל קיר למדיניות ההבלגה והחרפה.
אכן, סדאם חוסיין הוכרע באותה מלחמה, וג'ורג' בוש עטור התהילה נשא את נאום הנצחון. ובכן, מה קבלה ישראל בתמורה להבלגתה ולהפקרת בטחונה בידי הקואליציה הבינלאומית בראשות ארה"ב? באותו נאום, הניח בוש את התשתית ל'פתרון הבעיה הפלשתינית', זמן קצר לאחר מכן הלך שמיר לועידת מדריד כדי לרצות את בוש, וכעבור שנה קבלנו את הסכם אוסלו, אשר את תוצאותיו המדממות אנחנו סופגים עד עצם היום הזה, ואשר שיאן היה, כמובן, בטבח הנורא לפני שנתיים.את אוסלו הולידו רבין, פרס, ביילין וחבורתם, אבל הורתו הייתה באותה החלטה אומללה של שמיר, אשר ויתר על עצמאותה של ישראל ועל העקרון, ולפיו אנחנו דואגים לבטחוננו ואיננו מפקירים אותו בידי זרים. הנשיא האמריקאי הבין, שניתן לכופף את ישראל לאינטרסים הרחבים יותר של ארה"ב במרחב, והוא ראה צורך לפצות את העולם הערבי ולצ'פר אותם על כך שנרתמו להילחם בגיבור ההמונים סדאם חוסיין. את המחיר שילמה ישראל.
אכן, אין כל חדש תחת השמש, ובנימין נתניהו מסר את בטחוננו בידי ארה"ב. המפקדה האמריקאית בקרית גת נועדה להבטיח את התבוסה שלנו בעזה ולשמר את האינטרסים של טראמפ במפרץ. האם נתניהו לא למד לקח משמיר? הוא הרי בנו של היסטוריון דגול…
התשובה העצובה היא, שכאשר אין חזון ואף אחד לא מבין מדוע באמת צריך להלחם על ארץ ישראל, לרבות עזה, לבנון, ארץ הבשן ושאר החלקים שה' זימן בידינו – נוצר חלל ריק בתודעה, ולשם נכנסים האמריקאים עם האינטרסים שלהם. אילו התיחסנו לעזה כאל ארצנו, אזי חבל ארץ זה, שנכבש בשעתו תוך ששה ימים – היה נכבש היום תוך יומיים, והאוכלוסיה תומכת הנוחבות הייתה מסולקת לארבע רוחות העולם. אבל פחדנו, חששנו, היססנו ודשדשנו. חסידי נתניהו האשימו את ממשל ביידן, אבל כיום ברור לכל, כי לא הממשל האמריקאי מהווה בעיה, כי אם הרוח הישראלית, רוח מדינת הסטארט-אפ שאינה מוכנה להעמיד חזון של תורה מול חזון מבול אל-אקצה. איך אמרו ראשי מערכת הבטחון – אי אפשר לנצח את החזון של חמאס…
אכן, אי אפשר לנצח את החזון של חמאס עם נשק מדויק ותודעה של מדינה מערבית שרק רוצה שקט וכלכלה. אבל אפשר גם אפשר להשמיד את חמאס ואת התנועה הלאומית הערבית הרצחנית שחמאס הוא רק זרוע אחת שלו, באמצעות חזון יהודי שורשי היונק מהמקורות היהודיים, שראשי מערכת הבטחון בבורותם אינם מכירים. מי שרואה בהתחממות כדור הארץ את האתגר הבטחוני הגדול העומד בפנינו – באמת לא יכול לנצח. וממשלות הימין שבויות בידי אותם אנשי שמאל רדיקלי, העומדים בראש המערכות הבטחוניות. אם רצוננו ללמוד מלקחי העבר, אם רצוננו להחזיר את עצמאותנו ולנהל את מלחמותינו ולא להיות עוד נתונים לחסדי הגויים – צריך לערוך ניקוי אורוות רציני ולשוב אל ה' ואל תורתו לא רק כפרטים, אלא בראש ובראשונה כאומה. לא מדובר על מותרות, מדובר על קיומנו הפיזי והרוחני!