יום ראשון, י"ח מרחשון התשפ"ו
מלכודת הדבש של דונלד טראמפ

בשעה שהעולם היהודי נחרד מעלית ראש העיר הניאו-נאצי בניו יורק כביטוי נוסף להקצנה ההולכת וגוברת של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, אשר הולכת ונעשית אנטישמית ואנטי-ישראלית, קיימת סכנה לא פחות גדולה, ואולי אף יותר, בתלות שממשלת ישראל מפתחת מדעת בממשל הרפובליקני של דונלד טראמפ, אשר אף הוא עובר תהליכים מדאיגים במיוחד. בניגוד לשנאת ישראל הבוטה והקולנית המאפיינת את מאמדני, קמלה האריס, ברני סנדרס ושאר ממשיכי דרכו של ברק אובמה, הסכנה האורבת לנו מממשל טראמפ אינה נובעת מהשקפת עולם אנטישמית או פרו-איסלאמית, אלא מתפיסה כלכלית תועלתית של איש עסקים, שמחשב מספרים ומגיע למסקנה, ולפיה במסגרת מאבק הסחר שלו מול סין, סעודיה וקטאר שוות יותר מישראל, וממילא ישראל צריכה לשלם את מחיר הידידות ההולכת ומתגבשת בין טראמפ לעולם הערבי.
כך אנו שומעים יותר ויותר זמירות חדשות מכיוון הבית הלבן. הזהרתי מהדברים כבר בעת כפיית הפסקת האש האומללה שהצילה את המשטר האיראני, וזה המשיך עם העסקה האומללה לא פחות שהצילה את חמאס. טראמפ טמן לנו מלכודת דבש, ונתניהו זינק ישר לתוכה. לפתע אנו חוזים שוב במחזה המרתיח של נציגי ממשל אמריקאי יושבים בישיבות קבינט של ישראל ומחלקים שם הוראות, תופעה מחליאה שחשבנו שעברה מן העולם עם סופו של ממשל ביידן. לפתע מוקמת כאן מפקדה אמריקאית בקרית גת שמפקחת על כך שישראל תמשיך להבליג מול הטרור העזתי, כאשר נציגים אמריקאים מבקרים שם מדי פעם כדי ללמד אותנו מי בעל הבית. מדיבורים על גהנם לעזה וסילוק האוכלוסיה העוינת שבה עברנו להסכם מביש שמותיר את חמאס על כנו ומאפשר לו להמשיך לשלוט בתמורה לשינוי השם, ועוד עם גיבוי בינלאומי. מדיבורים על תמיכה בהחלת ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון הגענו להתבטאויות גסות של סגן הנשיא ואנס (השייך לפלג הבדלני של המפלגה הרפובליקנית, אשר ממילא לא כל-כך מתלהב מהתמיכה המסורתית בישראל), כאשר הוא מלין על 'גורמים פרו-ישראלים' כמיטב הרטוריקה האנטישמית. טראמפ עצמו מרעיף שבחים על אמיר קטאר, הרודן האכזר שמימן, תמך ועודד את הטבח הנורא הידוע בכינוי 'השביעי באוקטובר', ולא נחה דעתו עד ששיבח את מראהו הדוחה של מכחיש השואה מחמוד עבאס, הלא הוא מיודענו אבו-מאזן, תוך שהוא מתרברב על כך שכופף את נתניהו לחתום על ההסכם המביש. גם נשיא טורקיה ארדואן, אשר יכול היה לזכות באות כבוד מאדולף היטלר אילו חי בזמנו, זוכה לעדנה בחודשים האחרונים בקרב הממשל האמריקני, והימין הישראלי, שהשליך על טראמפ את יהבו, מתחיל להתעורר למציאות ולהבין, כי משהו השתנה בוושינגטון.
מה באמת השתנה? לא הרבה. כאמור, טראמפ עושה את חשבונותיו, ואחר שהבין שלישראל באמת אין ענין לכבוש את עזה, להוריש את יושביה וליישב אותה מחדש ביהודים, הוא הגיע למסקנה, כי יוכל לרקוד על כל החתונות – גם לקיים יחסים 'חמים' עם נתניהו תוך חיבוק דב שיקפל את ישראל כאשר ירצה, וגם לרצות את מדינת ערב העשירות, אליהן הוא זקוק במאבקו מול סין. ממשלת ישראל ברפיסותה הבהירה לו, שמה שבאמת חשוב לה זה החזרת החטופים ולא נצחון מוחלט, והפלא ופלא – זה התכתב מצוין עם האינטרס של חמאס והספונסרים שלה. הקטארים מחככים ידיהם בהנאה, והגהנם שהבטיח טראמפ הפך לגן עדן עבור הרוצחים השפלים. המסקנה הפשוטה שעולה, היא שבהחלט שווה לחטוף יהודים ולהתעלל בהם, ויש מי שישתף אתך פעולה – מכיכר החטופים ועד הבית הלבן…
כעת רוצים האמריקאים 'לפתור את משבר המחבלים הכלואים במנהרה'. כמה נוגע ללב. תחת לחסל אותם בלי להניד עפעף, אנו לפתע שומעים על אפשרות למתן חנינה לחלאות הנאציות בתמורה לגופה של חייל. כבר אין חטופים חיים, אז צריך למקסם את הבזיון הישראלי באמצעות גופות. השמאל הישראלי, שבשם המדע והנאורות מעולם לא התעניין יתר על המידה בעצמות מתים, גילה לפתע את החשיבות שבהבאה לקבר ישראל, והממשל האמריקאי רוכב על הטרנד כדי לכופף עוד יותר את נתניהו.
אכן, עבור מי שאינו שם בה' את מבטחו, קשה להתמודד מול מציאות, בה מי שהיה נחשב לבעל בריתנו הופך את עורו ומותיר אותנו לבד מול עולם שהולך נעשה עוין ומאיים. הדבר נכון ביחס למדינת ישראל, והוא נכון גם ביחס ליהודי ארה"ב והעולם כולו, שהאדמה רועדת מתחת לרגליהם. אולם אין זו באמת סיבה לתוגה וצער, כי אם להפך – הקב"ה באהבתו ובחמלתו עלינו, רוצה להעניק לנו את הגאולה השלמה מתוך בטחון, מתוך סמיכות דעת על טובו, מתוך אמונה בכחו וגאווה יהודית אמיתית על בחירתנו כעמו. כל אימת שנאמין בתשועתו של דונלד טראמפ, לא נזכה לישועת ה'. כל עוד נחשוב שיש לנו בעל ברית אמיתי כאן בארץ, לא נממש באמת את הברית עם אבינו שבשמים.
אומר הנביא הושע (ב ט-כב) – "וְרִדְּפָ֤ה אֶת־מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא־תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה… וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם. .. וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְקֹוָ֔ק תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי… וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים… וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־ה'". ובארו רבותינו, כי אמונה זו ביכולתנו לעמוד לבד, היא המפתח לגאולתנו, כאשר הביאו פסוקים אלו של כריתה מחודשת של הברית עם בורא עולם בהקשר זה של קיבוץ גלויות, וז"ל במכילתא בשלח, מסכתא דויהי פרשה ו – "אין הגלויות מתכנסות אלא בשכר אמנה, שנאמר (שיר השירים ד ח) 'אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבֹאי תשורי מראש אמנה', וכתיב (הושע ב:כא-כב) 'וארשתיך לי לעולם… וארשתיך לי באמונה'". זאת האמונה הנדרשת מאתנו כעת, והיא שתעמוד לנו בכל הנסיונות – לא אמונה בטראמפ שיעצור את מדמאני ולא השלכת יהבנו על המפלגה הרפובליקנית שתציל אותנו מהשמאל. אחר שקראנו בשבתות האחרונות על הבריתות שכרת ה' עם אברהם שוב ושוב – הברית בין הבתרים, ברית המילה, השבועה בעקדה וכל הדרך שהוביל את אבותינו עד מתן תורה – עלינו להפנים, שאכן יש לנו על מי לסמוך, והוא משדד את מערכות ההיסטוריה למען עמו בחירו.