הרב משה צוריאל זצ"ל
אחד מהגדולים ומהמיוחדים שבדור הסתלק מעמנו. ספר תורה מהלך, אשר רגליו נטועות עמוק בכל ענפי התורה, נגלה ונסתר, אגדה והלכה.
אהבת התורה, אהבת ארץ ישראל והארת הפנים לכל אדם ואדם. דלתו הייתה פתוחה לפונים מחוגים שונים ומגוונים, ולכולם הוא נתן עצה ופתרון, בעומק הלכה ובאוזן קשבת ולב אוהב.
הייתה לו דרך של סברא ישרה, בהיקף רחב ועצום של מקורות, כך שלעיתים שבר מוסכמות בלא פחד ומורא, ואף פרסם דבריו ברבים.
אני רוצה לציין את עומק החיבור שלו לפנימיות התורה, שגם בה היה לו היקף עצום. הרב זצ"ל היה מהבקיאים שבדור בבקיאות בתורת הרמ"ק, הרמח"ל וקבלת תלמידי הגר"א. הוא ראה את קבלת הרמ"ק כמבוא ובסיס לתורת האריז"ל, וחיזק את ידיי מאד בספרים שפרסמתי בנושא זה. הוא ראה את העיסוק בעולם הקבלה כמקור לדבקות במי שאמר והיה העולם, מתוך הבנת הנהגת הבורא יתברך בעולם ובתורה. משום כך הוא חיזק כל כך את העיסוק בענפי תורת הסוד שהזכרתי לעיל. בשנה האחרונה הפציר בי להוציא לאור את אחד מספרי רבי יצחק אייזיק חבר, מבית מדרשו של הגר"א, ביודעו שהוא לא יזכה להוציא לאור את הספר בעצמו. במהלך השנים הרב זצ"ל הוציא לאור ספרי קבלה קדומים, כדי לעורר את העיסוק בשורשי תורת הסוד.
למותר לציין את ספרי המפתחות הרבים שכתב. כל ספר עליו עבר הוא היא עשה לו מיפתוח, וכך היו דברי התורה מונחים בכיסו.
הרב זצ"ל בחר לשבת בלב בני ברק, מעוז התורה, ועם זאת הגיגיו הפנימיים היו נטועים בחיבור עמוק לתורת הארץ ולבית מדרשו של הראי"ה קוק זצ"ל. רק לפי כשנתיים הוציא מוסד הרב קוק מהדורה חדשה של "שמונה פרקים" בעריכתו, סילודין לעיניים מבחינת עושר המקורות והביאור.
כל מפגש עמו היה חוויה. מכל מפגש יצאתי בעושר ובשפע רב של מקורות, של זוויות ורעיונות חדשים, ושל עידוד ושפע תמיכה להמשיך לכתוב ולפרסם. מי יתן לנו תמורתו!