בעקבות שיגור החללית הישראלית אל הירח, ראוי לעיין במאמרו של הרב מנחם כשר: קיום התורה על הלבנה

• לכאורה לירח יש דין "שמים", שהרי כתוב בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כד עמוד ב, עבודה זרה מג, ב
  אשר בשמים (שמות כ, ד) – לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות
  ואם כן, האם אסור לנו בהנאה שהרי כתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד א

  תנו רבנן: אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – מעל. מאי תקנתיה – ילך אצל חכם. – ילך אצל חכם – מאי עביד ליה? הא עביד ליה איסורא! – אלא אמר רבא: ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות, כדי שלא יבא לידי מעילה. אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – כאילו נהנה מקדשי שמים, שנאמר: לה' הארץ ומלואה. רבי לוי רמי: כתיב לה' הארץ ומלואה, וכתיב: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם! לא קשיא, כאן – קודם ברכה כאן לאחר ברכה

  האם להבין מכאן, שתמיד יש דין קדשי שמים ללבנה או שמא כמו שהארץ מותרת אחרי ברכה, כך הלבנה?
  ומתוך הפלפול של דף על דף מצאתי שיתכן שנתבטלה הגזירה של השמים שמים לה' לישראל וכאן אצטט
  דף על הדף ברכות דף לה עמוד א

  כתב הצל"ח בספרו עמ"ס ברכות (להלן לו ע"א ד"ה ואמנם וכו') וז"ל: "אומר אני שזה שייך רק בדין מן הדינים, כמו בכתובות (דף כב): מנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכו', שבאלו המקומות מקשה הגמרא: "קרא למה לי סברא הוא", אבל לומר על דבר שהוא מסברא שהוא חשיב מצוה דאורייתא, זה לא שמענו, ואם הדבר כן, לחינם נכתבו כל המצוות שהם שכליות, ועוד שסברא זו שאסור ליהנות מעולם הזה בלא ברכה, סברא זו שייכא בכל באי עולם, וא"כ יהיה ברכת הנהנין חובה גם על בני נח, אתמהה. אלא ודאי הכוונה הוא שכיון שהוא סברא, לכך תקנו חכמים ברכות הנהנין. עכ"ד

  ובזה שמזכיר הצל"ח בתוך דבריו ראי', דאל"כ יתחייבו ב"נ בברכה. יש להביא כאן מש"כ אדמו"ר בעל האמרי אמת זצ"ל בהגהותיו לספר פרדס יוסף פר' בשלח (אות פב) וז"ל: מה שהבאת בפרשת בשלח בשם בני יששכר דחקר איזה ברכה ברכו ישראל על המן, ובברכות (דף לה ע"ב) איתא דבלא ברכה הוי כגוזל ומועל, וקשה על זה דא"כ יהיה בן נח מחוייב בברכת הנהנין, דעל גזל בן נח מחוייב מיתה דהוי מז' מצוות, וגם יהיה אסור לכבד לנכרי מצד לפני עיוור, וזה לא מצינו בשום מקום.

  וי"ל כי באמת כתיב באדם הראשון (בראשית א, כט) הנה נתתי לכם וגו' לאכלה, וכן בנח (ט, ג) כל רמש וגו' לכם יהיה לאכלה, ובמדרש והארץ נתן לבני אדם מבלי צורך ברכה, אולם איתא במדרש [שמו"ר י"ב, ג] הובא בילקוט יתרו [רמז רע"ג] ותהלים [סימן קט"ו] כי כשנתן תורה לישראל נתבטלה הגזירה של והארץ נתן לבני אדם, משל למלך שגזר שבני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא ירדו לרומי, וכיון שהשיא את בתו התיר, כך עד שלא נתנה התורה, השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, ומשנתנה תורה וכו' וזה רק לבני ישראל וכו', ולכן צריכים בני ישראל ברכה ולא בני נח, כי רק לבני ישראל במתן תורה בטל הגזירה. עכד"ק.

  והוסיף בזה הגאון בעל הפרדס יוסף: ופשוט י"ל דרק גזל בגשמיות בן נח מחוייב ולא שגוזל מהקב"ה, וגם ברש"י ברכות [ל"ה: ד"ה גוזל] כי גוזל להקב"ה ברכות, וכתב במהרש"א [ח"א ד"ה לך] דאין צורך לפשט זה, אלא גוזל ממש להקב"ה אותו דבר שאוכל ונהנה ממנו, עיין שם, וי"ל שזה כוונת רש"י דלא הוי גזל ממש, דא"כ היה בן נח מחוייב לברך ברכת הנהנין ולא מצינו כן. וע"ש עוד באריכות.

  ובספר מרפסין איגרי (ע' רפז) הביא בזה, דהנה על הגמרא כאן האומרת: "אלא סברא הוא, אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה" מבאר רש"י ואומר: "אלא סברא הוא, דכיון דנהנה צריך להודות למי שבראם". כלומר, הסיבה המחייבת ברכה אינה משום איסור גזל או מעילה, אלא משום שצריך להודות למי שבראם. אלא שלאחר תקנת חז"ל לישראל שצריך לברך, מי שלא מברך מועל או גוזל, וכדברי רש"י בעמוד ב' (ד"ה גוזל להקב"ה) שכתב וז"ל: "גוזל להקב"ה את ברכתו".

  לפי זה, אין נפקא מינה בזה שבני נח מצווין על הגזל, שהרי לא זאת היא הסיבה המחייבת ברכת הנהנין.

  ומה שלא חייבים בני נח לברך מאותה סברא ש"צריך להודות למי שבראם", הוא מפני שגם לא מצינו בהם חיוב תפילה, ומנין לנו לחייבם בהודאה עכ"ד ודפח"ח.

• בברכת הלבנה של נוסח אשכנז כתוב, כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, כך לא לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה. ואם כן אולי יהיה אסור לאלו שאומרים את הנוסח להיות בירח כדי לא לקלל את עצמו.
  וכאן אצטט דברי הרב צבי וינברג
  http://www.dirshu.co.il/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%9C%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%99%D7%A8%D7%97/

  הנה בנוסח קידוש לבנה אומרים: 'כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך', והיו שרצו לשנות את הנוסח בעת שעלו לירח, שהרי כבר יכולים 'לנגוע בך', והאמת שהנוסח הזה נמצא במסכת סופרים (כ, ב) ושם כתוב (ע"פ גירסת הגר"א) 'ואיני נוגע בך', ובמעשה רב (אות קס) מובא, שכך גירסת הגר"א בקידוש לבנה שאומר רק 'ואיני נוגע בך'.

  ונשאל מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א (דרך שיחה עמ' תרכט), בביאור מה שאומרים 'איני יכול', ואמר כפשוטו: א. שאי אפשר לנגוע בכל הלבנה. ב. שהכוונה, שכעת שעומד כאן אינו יכול לנגוע בלבנה, ע"כ.

  אולם נראה שאולי גם בזה הכוונה 'איני יכול לנגוע בך' – לית לך רשות, ונצא לדון האם יש איסור לעלות לירח. ובשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' רנט), כתב שאסור לעלות ללבנה מחמת שהוא מקום סכנה ואסור להכניס עצמו למקום סכנה, ועצם העלייה לשם הוא סכנה, וכיון שאין שם אויר,
  השהיה שם אסורה דסכנה הוא.

  וכך מתרץ חשוקי חמד גיטין דף פד עמוד א

  על מנת שתעלי לרקיע
  "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך" הרי בימינו יכול

  שאלה. בעל תשובה בא לשאול את הרב, שאמר בקידוש לבנה 'כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, כך לא יוכלו כל אויבי לנוגע בי לרעה', והרי בימינו ישנן תחנות חלל ובני אדם העולים לירח, ואיך אנו אומרים כיום ואיני יכול לנגוע בך הרי יש היכולים?
  תשובה. במסכת גיטין דף פד ע"א ה"ז גיטך על מנת שתעלי לרקיע…, רבי יהודה בן תימא אומר כל תנאי שאי אפשר לו לקיימו…, אינו אלא כמפליגה בדברים. וברי"ף ובתוס' רי"ד הוסיפו גם כשאמר לה הרי זה גיטך על מנת שתפרחי באויר. וכתב בגיליוני הש"ס אף שמבואר במדרש שאלכסנדר מוקדון עשה כן, וגם היום עושים כן על ידי כדור הפורח וכדומה, מכל מקום לשון פריחה משמע מכח עצמו ולא ע"י דבר אחר, כמו ציפור. ואפשר גם לתרץ שאלתנו דהכוונה ואיני יכול לנגוע בך, הכוונה היא מעצמו בלי החידושים המופלאים שבתחנות החלל, והמורכבות מאוד, שאין בכח אדם להגיע לבד ללבנה.

חבר מביא חבר, המאמר בכתובת https://60ribo.org.il/torah-observance-on-moon/