ודע שמ"ש במשנה דמדות לפרש שמ"ש והאריאל שתים עשרה אמה היה מודד מאמצע המזבח, ורוחב מקום המערכה מצד לצד היה כ"ד אמה, שמזה הוציא שהמזבח למטה היה ל"ב אמות כנ"ל, זה לא יעלה לראב"י דסתמא דמדות כוותיה, דהא הוא ס"ל דכוליה מזבח בדרום קאי, והמזבח עם הכבש היו ס"ב אמה ואיך עמד בדרום הא כל צד הדרום בבית הג' אינו רק חמשים אמה, דחצר הפנימי הוא מאה על מאה אמנם משנה זו אינה סתמית, רק ר' יוסי קאמר לה, ור' יוסי לשטתו דס"ל כוליה מזבח בצפון קאי, והיה מקום המזבח בצפון ובדרום היה מקום להכבש, וכן אף למ"ד שחציו בצפון וחציו בדרום נוכל לפרש כן, שאז המזבח אוכל בדרום ט"ז אמה והכבש ל' אמה שהם מ"ו ונשאר עוד ארבע אמות עד הכותל, אבל לראב"י אאל"כ, וצ"ל שהוא היה מפרש מ"ש והאריאל שתים עשרה, היינו מצד אל צד לא מאמצעו, וס"ל שהיה רוחב ההראל שתים עשרה אמה עם מקום הקרנות והילוך רגלי הכהנים, ולפ"ז היה רחבו וארכו למטה במקום היסוד ט"ז אמה והיה יכול לעמוד עם הכבש בדרום. וראיתי בפי' הגאון מהר"א ווילנא, שפי' את הכתובים דפה שהיה רוחב המזבח רק י"ב אמה מצד אל צד, ולא הודיע מי הניאו לפרש פי' נגד משנה מפורשת שפי' שמדד מאמצעו, ועם האמור ס"ל כמ"ש הכ"מ (פ"ג מה' עבודת יוה"כ) שדעת הרמב"ם כראב"י דכוליה מזבח בדרום קאי, וכמו דסתם כן רבי ביומא (דף ל"ז) וא"א לפרש כפי' המשנה שאמר רבי יוסי לשטתו:
נכתב ע"י שלמה משה שיינמן
חבר מביא חבר, הפוסט בכתובת https://60ribo.org.il/%D7%9C%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%A8%D7%90-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%99%D7%91%D7%A0%D7%95-%D7%9E%D7%96%D7%91%D7%97-%D7%A7/