רמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה יא – יב
הלכה יב
שני עכו"ם שבאו לפניך לדון בדיני ישראל, ורצו שניהן לדון דין תורה דנין, האחד רוצה והאחד אינו רוצה אין כופין אותו לדון אלא בדיניהן, היה ישראל ועכו"ם אם יש זכות לישראל בדיניהן דנין לו בדיניהם, ואומרים לו כך דיניכם, ואם יש זכות לישראל בדינינו דנין לו דין תורה ואומרים לו כך דינינו, ויראה לי שאין עושין כן לגר תושב אלא לעולם דנין לו בדיניהם, וכן יראה לי שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותן שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, וזה שאמרו חכמים אין כופלין להן שלום בעכו"ם לא בגר תושב, אפילו העכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם, ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום, הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
ויש לשאול למי הרמב"ם התכוון כאשר הוא סיים, הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
יש רב מפורסם שסובר, שהרמב"ם התכוון לעכו"ם, שכמו שהקב"ה מרחם על כל מעשיו, אנו צריכים לרחם על כל מעשי ה', אף עובדי כוכבים.
אבל אז יהיה סתירה בין מה שהרמב"ם כתב כאן ובין מה שהרמב"ם כתב במקום אחר.
אלא שיש לפרש כשיטת הקרית ספר, שהרמב"ם התכוון לגר תושב בלבד ולא לעכו"ם
וז"ל קרית ספר הלכות מלכים פרק י :
חייבין בית דין של ישראל להעמיד להם שופטים לגרים התושבים לדון להם ואין כופין אותם אלא בדיניהם היה ישראל ונכרי אם יש לישראל זכות בדיניהם או בדינינו מזכין אותו ועם גר תושב בדיניהם ונוהגין עמהם בדרך ארץ וגמילות חסדים שהרי אנו מצוים להחיותם כדכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ונאמר טוב ה' לכל וגו' ונאמר דרכיה דרכי נועם וגו': עד כאן לשונו.